טב למיתב טן דו

שו"תקטגוריה: פילוסופיהטב למיתב טן דו
ב' שאל לפני 7 שנים

שלום לרב!
עלו לי כמה מחשבות שהייתי שמח אם הרב יוכל לעבור עליהן בעתות הפנאי, אבל מחמת אריכות הדברים אם אין לרב זמן אז לא נורא.
 
חשבתי שעל פניו, החלוקה האנליטית שהרב עושה בין סמכות מהותית לסמכות פורמלית קצת מטעה, ואני אסביר עם ארבעה דוגמאות:
 
יש מצווה לדון לכף זכות. ולכאורה לא מובן, אנחנו צריכים לרמות את עצמנו? התשובה הפשוטה היא שהמצווה כוללת שני חלקים:
א) לעצור, ולהעלות אפשרויות שמציגות את המעשה באור אחר, ממש כמו שהיינו שמחים שיעשו כלפינו. (=לחפש זכות)
ב) אם יש כזו, להתנהג כאילו הפרשנות נכונה (או לפחות, כאילו זו אולי הפרשנות הנכונה). לא להגיב בכעס: "מה זאת אומרת אין לך כרים וכסתות?! עבדתי אצלך שבע שנים!" אלא להפשיל את הכלים וללכת. (=לדון לכף זכות)
סביר להניח שזה גם יקבע את היחס הפנימי שלנו לשני, כי בד"כ אחרי המעשים נמשכים הלבבות. אם צדקנו – מצוין. ואם לא? זה עדיף מאשר לטעות לכיוון השני.
 
כנ"ל גם באיסור לשון הרע, אם בי"ד הכריזו על אדם כרשע מותר להתייחס אליו כך. אבל הרי גם בי"ד יכולים לטעות?! (סנהדרין לג. הוריות ב.) ואז אולי סתם נגרום עוול לאדם ישר? אלא שבגלל שאנחנו בספק, מותר לנו להתנהג כאילו זה נכון.
 
אם כל זה נכון, אפשר להבין סוגיא חמורה בב"ב דף ה'. ר"ל נחלק עם אביי ורבא האם "חזקה אין אדם פורע תוך זמנו" או לא, ונפסקה הלכה כר"ל. והקשו האחרונים, מה שייך לקבוע הלכה בשאלה מציאותית? (וגם איך הגמרא ניסתה לפשוט אותה ממשניות?)
באמת כמה אחרונים (הפנים מאירות אני חושב ועוד) תירצו שהמחלוקת היא בגדר של חזקה – איזה רוב צריך כדי לקבוע חזקה, וקישרו את זה לסוגיית חיישינן למיעוטא.
אבל בעניי נדמה לי שהתירוץ הפשוט הוא שיש כאן ספק שמאוד קשה לברר אותו, כמה נפוץ שאדם פורע תוך זמנו. ולכן להלכה הבי"ד מתנהג כאילו זה באמת נדיר מאוד, מכיוון שקבלת התלמוד כוללת בתוכה קבלה שנתנהג (כל עוד אנחנו לא יודעים אחרת) כאילו ר"ל צודק.
 
במילים אחרות, במצבי ספק, למרות שברמה הפילוסופית אין (וכלשון הרב "לא יכולה להיות") לחז"ל סמכות בענייני עובדות, מבחינה מעשית לכל דבר ועניין יש להם.
 
כל המהלך הזה מוביל אותנו לסוגיית "טב למיתב טן דו". ברור שהחזקה הזאת נקבעה על פי תצפית. קשה להניח שר"ל היה אומר אותה בלי להכיר אף אישה. אבל כאן יש לנו שתי אפשרויות:
1) זו אבחנה פסיכולוגית-התנהגותית שכוחה יפה לזמנה ומקומה.
2) אולי חז"ל למדו את זה גם מהתנ"ך עצמו – כמו שסובר הרב סולובייצ'יק ("אדם וביתו" עמוד 130, וגם קצת בסוף המאמר "הנישואין". ב-"זה סיני" זה קצת מתומצת מדי…) – והם קישרו את האבחנה הזאת לפסוק "ואל אישך תשוקתך", ואל הההבדל האונטולגי בין איש לאישה שמשתקף מסיפור הבריאה, ומהקבלה, ומשאר המקומות בהלכה.
לפי הדרך השנייה, אם יום אחד מדעי המגדר יהיו מדויקים כמו מדעי הטבע ויתברר שאין הבדלים מנטליים מולדים בין גברים לנשים (חוץ מבכישורים הלשוניים  – בהם יש לנשים עדיפות סטטיסטית), אז נאמר שכנראה חז"ל טעו בהנחה שזה הבדל אונטולגי, וגם בפרשנות שלהם לתנ"ך. אבל כל עוד אנחנו בספק, אנחנו מתנהגים כאילו חז"ל צדקו.
 
שוב חשבתי שהכל לפי מה שהוא אדם.
הרב הוא דוקטור לפיסיקה עם ידע בתחומים נרחבים וגם שורק את התורה ישר והפוך, ולכן עבורו המון דברים ברורים.
אם יבוא מישהו ויטען שהוא לא יודע כמעט שום דבר על המציאות-כפי-שהיא אלא רק על הדרך-בה-הוא-תופס-אותה; אבל הוא קיבל על עצמו את התלמוד (כפי שהוא תופס אותו), ולכן גם אם הגמ' אומרת על ימין שהוא שמאל הוא מתנהג כאילו היא צודקת – אז כנראה באמת לא נצליח לשכנע אותו אחרת, אלא לכל היותר לעזור לו לגלות שהוא עצמו לא מאמין בזה.
ורובנו נמצאים איפושהו באמצע. "ה' אמר לשכון בערפל" – כמו שאומרים החסידים, בעולם הזה שהוא דומה לערפל. אנחנו מתמסרים לאהובתנו ולא שואלים את עצמנו האם היא קיימת, אנחנו מכבדים את הורינו ולא תוהים שמא הוחלפנו בלידה. אבל יש המון דברים שאנחנו לא יודעים – יש או אין אפוטרופוס לעריות? מי צודק, גופי הכשרות שלא נותנים הכשר לליפתית בפסח גם לאוכלי קטניות (כי תמיד מתערבים חיטים בדרך), או הכשרויות שמתירות גם לנמנעים מקטניות (כי אמצעי הברירה מספיק טובים)? האם העני שמבקש ממני צדקה רמאי, וכדאי לתרום רק ל"פעמונים" או "ועד הרבנים לענייני צדקה"? וכו' וכו'
 
הערה: לאורך כל הדיון התעלמתי מהאפשרות שלחז"ל יש סמכות מהותית בהערכת המציאות מצד "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם" (סוטה ד.), בגלל שאני מניח שעל הקביעה העובדתית הזאת גופא הרב חולק, וגם הרב סולובייצ'יק עצמו (למיטב ידיעתי) לא משתמש בטיעון הזה.
 
אשמח מאוד לדעת האם הרב מסכים לחלק מהדברים.
כל טוב ותודה

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 7 שנים

שלום רב.
לגבי לדון כף זכות, יש בדבריך טעות. ראה מאמרי כאן: https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%94%D7%90%D7%9D/
לגבי חזקה אין אדם פורע תוך זמנו, מדובר בשאלה עובדתית אלא שחכמים בד"כ מניחים שהטבע לא משתנה. אמנם כיום אנחנו מודעים שהוא כן משתנה, ולכן מה שלומדים משם הוא רק את העיקרון הכללי שחזקות מוציאות ממון ממוחזק. השאלה איזו חזקה נכונה ואיזו לא – היא שאלה שבעובדה שאין לגמרא מה לומר לגביה, ובוודאי שאין להם שום סמכות לגביה. והוא הדין לגבי טב למיתב. אגב, את שתי החזקות אפשר בהחלט לבדוק על ידי סקר ובוודאי התרשמות של חכמי הזמן והמקום. אין בזה שום בעיה ואנחנו (או אני) ממש לא בספק בשאלות אלה. דברי הרב סולובייצ'יק נאמרו לתשובת הרפורמים, ואין לי שום ספק שהוא עצמו לא האמין בשטות הזאת.
אם יבוא מישהו ויטען שהוא לא יודע דברים שאפשר לדעת הוא שוטה. איני מוצא טעם לדון בעמדתם של שוטים. אם הוא יטען שאי אפשר לדעת וישכנע אותי שאכן אי אפשר לדעת, אז אפשר לדבר. במקרה כזה גם אני אהיה מוכן לקבל את החזקות שקבע התלמוד (אם כי ייתכן שגם במקרים אלו אנהג לפי דיני ספיקות ולא לפי החזקה התלמודית – שכן אני בספק וזה מה שקובע).
 
 

ב' הגיב לפני 7 שנים

וואו, איזו מהירות.

אני מניח שהרב קרא את אדם וביתו? להבנתי כל המאמר שם קצת חסר משמעות אם זה רק "לתשובת המינים"…

הרב מוכן להסביר טיפה יותר בנוגע לגמרא בב"ב ה'? אם חז"ל לא דנים איזו חזקה נכונה ואיזו לא, מה הנושא של הסוגיא שם?

את המאמר של הרב על לדון לכף זכות אני מכיר. לא התכוונתי שיש לאמץ הסבר דחוק, אלא שכשיש שני הסברים שקולים (כמו שהרב מציע) נתנהג כאילו הפרשנות המקילה נכונה. אחרת מה המשמעות של לדון לכף זכות? ההסברים השקולים קיימים בכל מקרה. רק "לחפש זכות"? (מן הסתם תשובת הרב תהיה: כן)

מיכי צוות הגיב לפני 7 שנים

לא קראתי. בכל אופן, לא ממש חשוב לי מה הוא חשב. בעיניי טענה כזאת היא מופרכת, ומכיון שהוא אדם אינטליגנטי מאד קשה לי להניח שהוא מאמין בה. אבל גם אם כן – זה לא ממש משנה.

הנושא של הסוגיא שם הוא השאלה העקרונית: בהינתן חזקה האם ניתן להוציא ממון על פיה או לא (כי עקרונית רק על פי שניים עדים יקום דבר). גם אם הסוגיא עושה זאת דרך דיון החזקה מסוימת, לקביעה העובדתית (האם אדם פורע בתוך הזמן או לא) אין שום חשיבות עקרונית. זה יכול להשתנות. מה שלא משתנה הוא הקביעה שחזקה מוציאה ממון. זו התורה שבסוגיא הזאת, השאר הן עובדות.
אגב, כך גם משמע מהמשך הסוגיא שעוסקת באופן כללי במיגו נגד חזקה, ושם זה ודאי מנוסח כשאלה עקרונית וכללית ולא שאלה עובדתית (האם יש חזקה או לא), והיא עוסקת בכל חזקה ולאו דווקא בחזקה הספציפית הזאת.

לא הבנתי את הקטע האחרון. כשיש שני הסברים אפשריים עלינו להניח את המיקל יותר, אבל לא כעובדה אלא רק משיקול של חובת הראיה (להשאיר את האדם בחזקת כשר). חזקה כזאת אינה בירור אלא שיקול "משפטי" (או ערכי, במקרה זה).

ב' הגיב לפני 7 שנים

תודה רבה רבה.

אני שמח שאנחנו מסכימים בנוגע לנקודה האחרונה. 🙂

בנוגע לסוגיא בב"ב, הרב רוצה לומר שר"ל ואביי נחלקו האם מוציאים ממון על פי חזקה? זה כיוון ממש מעניין. תודה

מיכי צוות הגיב לפני 7 שנים

וכי יעלה על דעתך שיש ויכוח על העובדה שאדם לא נוטה לפרוע בתוך הזמן? יש מישהו מהם שמכחיש את המציאות הזאת? ולאידך גיסא, וכי יש מישהו שמכחיש את העובדה שלפעמים אדם כן פורע בתוך הזמן (כשמתרמי ליה זוזי)? לכן ברור שהשאלה האם שיקול כזה (=חזקה), שיש לו כמובן יוצאי דופן (שגם לזה כולם מסכימים), הוא מספיק חזק כדי להוציא ממון ממוחזק. קשה לי לראות פירוש אחר לסוגיא.
כעין זה מצאנו מחלוקת רב ושמואל האם מוציאים ממון על פי רוב, ולהלכה קי"ל כשמואל שאין הולכים בממון אחר הרוב (אם כי כמובן רבו הפירושים בזה, ואכ"מ).
אם הוויכוח היה רק במישור העובדתי אז מבחינתי זה היה פשוט ביטול תורה. למה שתעניין אותי המציאות בזמנם?! בה במידה יכולת ללמוד אילו מכנסיים לבשו אז ומה נהגו לאכול. זה עניין להיסטוריונים ולא ללומדי תורה.

ב' הגיב לפני 7 שנים

זה הסבר ממש יפה.
ושאלה קטנטה לשלמות הדברים: הרב מסכים שיש חזקות שונות, שחלקן יותר חזקות מאחרות (הלכתית)?

כלומר, באמת מופרך לומר שהאמוראים נחלקו לגבי החזקה הספציפית הזאת האם מוציאים על פיה ממון, כלומר האם להכניס אותה לקטגוריית החזקות "החזקות" או "החלשות"?
ואנחנו מכריעים משפטית (כי באמת המציאות לא מוגדרת היטב, כמה להתחשב באפשרות שדילמא מתרמי ליה זוזי, אבל צריך להחליט משהו) שהיא "חזקה"?

מיכי צוות הגיב לפני 7 שנים

הם יכולים לחלוק לבי החזקה הזאת עד כמה היא חזקה, אבל שוב זו לא מחלוקת במציאות. המחלוקת היא שנחלקו מהו הקריטריון הכללי לחזקות, כלומר עד כמה הן צריכות להיות טובות כדי שנוציא על פיהן ממון.

השאר תגובה

Back to top button