טיב הסיבה הראשונית – ראיית הקוסמולגית נוסח הקאלאם – חישבון השיטות

שו”תקטגוריה: אמונהטיב הסיבה הראשונית – ראיית הקוסמולגית נוסח הקאלאם – חישבון השיטות
קובי שאל לפני 3 שנים

בס”ד
שלום הרב הפילוסוף שליט”א, 
רציתי לשאול שאלה ייתכן שכבר שאלתי אותה בקיצור ואם כך אני מצטער. אני פשוט עוסק בנושא הזה שוב. ומכיוון שאני חושב שהוא לא מדובר מספיק אני אשאל את הדברים.
קיימות הרבה ראיות לאלוהים, לצורך הדיון כאן אני יתמקד בראיה הפשוטה ביותר שהיא הקוסמולגית מסוג הקאלם. הסיבה לכך היא שבניגוד לסגנון לליבניץ וPSR שם המערערים נוהגים לערער. כאן מי שיערער על רוב חלקי הדיון, יחשב כסותר את הנחות החשיבה המדעית וגם את מסקונתיה (גם אם נקבל מפץ גדול קדמון בסופו של דבר קיבלנו משהו בודד קדמון). החיסרון המפורסם של הראיה הזאת, שאותו רבים נוהגים להציג שהיא לא באמת מוכיחה הרבה מעבר לסיבה ראשונית. זכור לי שגם הרב כתב זאת. ולכן דווקא על נושא זה אני ארצה להתמקד כאן. יש לי איזשהיא תחושה שהאדם המודרני לא מוכן לקבל שלמפץ הגדול היה חשיבה עצמאית ולכן כאן אני מנסה לחשבן את הדברים ולבחון אם משלבים את הגישות של גוף ונפש ביחד עם הראיה הקוסמולגית מקבלים טיעון טוב או שלא. טוב מוגדר בקיומו של אל פרסונלי.
1. להבנתי, כאשר אנחנו מניחים שקיימת סיבה לתופעה מסויימת, לכאורה חייבת להיות תכונה בטבע הסיבה או יכולת לסיבה להביא לתוצאה שלפנינו. להבנתי זה חלק מהגדרת המושג של ‘סיבה’. נשמע לי שזה כמעט חשיבה שהיא כמעט הכרחית לוגית? (מעין סוג של יש מאין) מה הרב חושב? 
2. עכשיו, אם אנחנו רואים בעולם הזה דברים כמו תודעה ואנחנו אוחזים בגישה של חלקיקי תודעה משהו כמו פאנפסיכיזם, לכאורה ניתן להשלים עם זה שהסיבה הראשונית החומרית (להלן המפץ הגדול) מספקת את קיומה של התודעה אצלנו. וככה כשם שהעולם עובר ממצב צבירה אחד למשנהו, כך גם חלקיקי התודעה עוברים ממצב אחד למשנהו. זה נשמע גישה די מוזרה שלחומר ואבנים יש תודעה (גם היכן בידיוק נגמר הרגש של חפץ ומתחיל רגש חדש? הרי אנחנו מרגישים רק את הגוף, אם ככה אבן שמונחת על גבי מדף עץ מרגישה רק את עצמה? או גם כוללת בזה את העץ? והיכן הגבול, ייתכן שיש כמה רמות של הרגשה גבוה מעל גבוה עד שמגיעים למשהו כמו נשמת העולם… נשמע לי שאם לא מקבלים זאת, זה מחייב הנחה קודמת לעולם אידאות שיבדיל בין ישויות כדי לגשר על הפער המושגי).  אך מכיוון שכאן כבר מי שאוחז בגישה הזאת לא מתרשם מכך שקיים לחומר רגשות, לא נשמע שקיבלנו ייתרון מסויים ב”הוכחה” הזאת.
3. אבל אם אנחנו אוחזים בגישה יותר סולידית וקשה לא פחות של אמרגנטיות, האם גם פה נאלץ לטעון שלמפץ הגדול היה תודעה? באמת התודעה הראשונית נהרסה לאחר המפץ והתרחבות הייקום וקיבלה צורות חדשות לאורך הכוכבים וההאבולוציה עד שה’קווליה’ יצאה מן הכוח של גופינו אל הפועל? אף שגישת האמרגנטיות טוענת שהיא אכן מסוגלת לדלג על הפער בין רמת המיקרו למאקרו. בכל זאת נראה לי שכלל וכלל הם לא מתכוונים לכך שמדובר ביכולת שהיא הכרח “לוגי” שבכל עולם אפשרי מצב עניינים של חומר בצורה כזאת היה מוביל לתודעה כזאת ולא אחרת.  כך האם בכל זאת היא יכולה לטעון שלמפץ הגדול לא היה תודעה עצמית? והוא רק נוצר אצלנו – בנ”א? 
4. אם אנחנו אוחזים בדואליזם אינטראקציוניסטי, אז ניתן לקבל מפץ גדול חומרי ראשוני ושהשנשמות שלנו הם קדמוניות. אך נשמע מתערו של אוקאהם שעדיף לטעון שגם לנשמות הייתה נשמה ראשונית אחת. אף שניתן לערער כלפיה את עיקרון הסיבתיות שעומדת בראית הקאלם ולטעון שהיא לא מסוג הדברים שזוקקים סיבה. לכאורה נראה לפי מבט זה, שדווקא דואליזם הוא זה שמקשה מאוד על הראיה. אך מאידך, הוא משפר מאוד את הראיה הפיזקו-תאולגית בתמיכה רצינית כנגד ערעור מכשל הצלף הבודד. ומשפר היטב את האפשרות הפנימית להיפותזה שיש אלוהים. ומאפשר שימוש נוסף באנלוגיה מהדבר הראשוני ביותר שאנחנו מכירים – שזה אנחנו. 
5. לעומת זאת, אם אנחנו אוחזים בדואליזם מסוג אחר שלא מאפשר תגובה מן הנפש אל הגוף, אלא מן הגוף אל הנפש (כמו אפיפנומנליזם), בשילוב נשמות קדמניות, נשמע שראיה זאת לא תצליח להתגבר עליה.
6. לעומת זאת אם אוחזים בדואליזם מקבילי, שכן מאפשר תגובות של הנפש אל הנפש (או ביחד עם הגוף אל הנפש), אז ניתן להישאר עם תערו של אוקאהם. 
7. קיימת אפשרות לאידיאליזם, אבל שם כבר נראה שאין יותר מידיי מה להאריך כי ממילא קיימות בעיקר יישים פרסונלים.
8. במידה ונניח כי קיימת בחירה חופשית אז להבנתי התפיסה המקובלת היא שקופצים ישירות לדאוליזם אינטראקציוניסטי (4.). אך גם אם מישהו מוכן ליישב בצורה כזאת או אחרת בחירה חופשית במסגרת אחרת, האם עדיין נהיה חייבים שלחומר הראשוני תהיה בחירה חופשית (כמו 1.)?
9. עד כאן הכל חושבן לעניין ‘הקווליה’, שזהו רגש “יחסית” יותר בסיסי.  אך אם נסתכל בתוכנו קיימת לנו גם תבונה וחשיבה, ואף חשיבה רפלקטיבית, זיכרון ועוד. לכאורה אין זהות בין הדברים אף שנוהגים לחברם. וכך ניתן לחשבן האם המצב חומרי הראשוני יהיה חייב גם להיות תבוני ולא רק רגשי הוויתי.
מצטער על האריכות הרבה, הדברים יחסית פשוטים, אבל לא הצלחתי לתארם בקיצור יותר. ומאידך גם אין להם כמעט התייחסות ישירה בשום מקום…
בברכה ואקווה ליצור מתישהו (אם מישהו אחר לא יעשה) טבלה או תרשים זרימה שיקבץ את כל הראיות לתוך תרשים אחד, כי חובת השעה היא זאת ולא שמעתי על מישהו שעשה זאת. דוגמ’ לדבר היא שהאם אתאיסט ששולל את קיומו של מוסר אובייקטיבי יכול להלין על הדתי היכן אלוהים היה בשואה? ייתכן שהוא יכול ליצור שאלה, אך היא תהיה מרוככת הרבה יותר. ואם ככה למאמין יש מיגו או בממה נפשך. מצד שני אם הוא אוחז ביכולת דיסקריפטיבית לזהות את הטוב, כבר כן תהיה לו אולי בכל זאת טיפה יותר כוח לשאלה וגם זאת פחות ממוסר פרסקריפטיבי.
קובי

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 שנים

קש הלי להתייחס לכל כך הרבה שאלות באורך כזה. ככלל, אני לא מבין את הבסיס לכל הדיון. לשיטת האתאיסטים המנטלי מגיח מתוך החומרי, והתודעה והתופעות המנטליות נוצרות מהרכבה של תאים בצורה זו או אחרת. לי זה נשמע לא סביר, אבל זה מה שהם חושבים. מה אתה טוען נגדם מעבר לטענות הרגילות? שחייב להיות שמה שיצר את התאים יהיה בעל מרכיב מנטלי בעצמו? הם יכחישו זאת וזהו.

Back to top button