ידיעה ובחירה
אני בדיוק לומד כרגע מורה נבוכים ואני בחלק שלישי בפרקי ההשגחה. הרמב"ם מדבר פה על דעת אנשים מסויימים שבגלל שרואים "צדיק ורע לו רשע וטוב לו" הם מייחסים לה' אי ידיעה ובכך הופכים מגרעת תכונתית (מה שהרמב"ם מכנה הזנחה או התעלמות) למגרעת בעצמותו של ה'.
לא אכנס פה לפרטים על כך שעצם ההגעה של אותם שמייחסים לה' הזנחה ומכאן מגיעים לחוסר ידיעה מראה על כך שהם לא קראו את כתבי הרב מיכאל אברהם שמציע שפשוט האידיאל הוא שה' לא יתערב אלא שהוא רוצה שהאדם יהיה תלוי בבחירות שלו (ועד כמה שהבנתי בעצמי מקריאה פשוטה זו גם דעתו של הרמב"ם).
אני שואל שאלה אחרת. הרי אנחנו בטרילוגייה ובכללי בפרשנותך הנחנו בנושא הידיעה והבחירה שבגלל ניתוח מושגי ולוגי של הבעיה מחוייב שה' לא יודע את בחירות האדם. האם זו לא אותה בעיה בדיוק?
לא הבנתי את השאלה. מה אותו דבר כמו מה?
כמו שלפי הרמבם בחלק ג פרק טז הוא מדבר על אנשים שהייתה להם קושיא אז הם הורידו ידיעה מאלוהים ככה גם בבחירה וידיעה.
בגלל שיש או בחירה או ידיעה נחליט שאלוהים לא יודע.
לא מבין את השאלה. אתה נגד טיעונים? אחד הטיעונים הוא שאם טענה כלשהי מובילה לסתירה או למשהו לא סביר אז היא לא נכונה. אתה לא מסכים לזה? מה בדיוק השאלה כאן?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer