כיסוי ראש לאישה

שלום רב!

תודה על תגובותכם החשובות! רק עכשיו מצאתי פנאי להשיב קצת, אבל עוד לא הספקתי לקרוא את המאמר ששלחתם. אבל בינתיים על התגובות יש לי כמה הערות ושאלות, ברשותכם.

לפני שאכנס לתוכן הדברים, רק אציין שלא קראתי הביקורת של כבודו על הרב היו״ם, אלא רק שמעתי ע״ז. אבל מ״מ דוקא בגלל שכבודו לא מסכים, כל הדיון הזה מועיל יותר כמובן. ומש״כ כבודו לגבי ״פסיקה מסדר ראשון ומסדר שני״, בזה אני דוקא מסכים במאה אחוז שפסיקה מסדר ראשון עדיף. ואם דייקתם בדבריי היטב, יראה כבודו שכל טענותיי לגבי הסוגיות העיקריות בברכות ובכתובות עומדות גם בלעדי החכמים הנ״ל. אלא שמחמת רצוני לא לעמוד לבד, בפרט בדבר שהוא פוליטי וסוער ביותר וכו׳, כתבתי את זה כעין ״פסיקה מסדר השני״. ובודאי כבודו מכיר את הבעיות בחופשיות הדיבור בעולם החרדי ודתי היום לצערנו.

במש״כ כבודו ״מאיפה ראיה לזה? בד"כ אזהרה היא לאו דאורייתא. ומגרסת הרי"ף אין להוכיח, שכן מדובר ב"דאורייתא" לאפוקי מדרשה או פרשנות רחוקה יותר. לפעמים 'דאורייתא' הוא מה שמפורש בתורה לאפוקי מדאורייתא שאינו מפורש. לדוגמה, בב"ק כד "'דיו' דאורייתא", והרי שם ברור שאין הכוונה מול דרבנן, אלא שהוא מפורש בתורה. והוא הדין הכא״ – לא הבנתי את השאלה, שהרי הבאתי ראיה ממש״כ הרב יד מלאכי כללי התלמוד כללי האל״ף י״ט. וכן מהספרי (ואענה לתגובתכם לגבי זה לקמן) משמע שהוא רק אסמכתא.

במש״כ כבודו ״אכן שיטת השבות יעקב שמדאורייתא סגי באיסוף השיער (זהו קלתה). אבל זה דאורייתא ממש. אבל זו שיטת יחיד, ולשאר הפוסקים אין הדבר כן.״ יש להעיר ע״ז כמה נקודות: אף אם יש איסור דאורייתא, האיסור לא מחייב כיסוי, ולכן ע״פ זה אין לומר שיש חיוב בכיסוי דוקא, וממה נפשך היוצאת בשערות בקליעתם (דהיינו, באיסוף השיער) לא עוברת, ואם אין כאן איסור דאורייתא, אפשר לצאת גם בלי איסוף השיער. ועוד, אין אומרים יחיד ורבים הלכה כרבים האידנא וכפי שכתבתי בהמשך התשובה עיי״ש, אז אפשר לסמוך על השבות יעקב אם זה להיכן הדין נוטה (לשון הרמב״ם בהל׳ ממרים), ולא הביא כבודו שום ראיה למה אין לפסוק כמוהו (וזה שהוא דעת יחיד אינו ראיה). אבל במחילת מעכ״ת לא דק הרב שהרי זה אינו דעת יחיד. חוץ מזה שהוא פשוטו של מקרא ופשט המשנה בסוטה, נראה שהוא גם דעת רש״י (כפי שהבאתי מפירושו תוך התשובה), ועוד, הרי יש לנו את משמעות דברי המגן אברהם בס״ק ג׳ לשו״ע או״ח סימן ע״ה (והערוך השולחן הביא את דבריו להלכה שפנויה חייב לצאת עם שערות שלה קלועות), וז״ל המג״א: ״בתולות שדרכן כו': ק' דבאבן העזר סי' כ"א ס"א כ' לא תלכנה בנות ישראל פרועו' ראש בשוק א' פנויות וא' אשת איש וכ"כ הרמב"ם פכ"א מהא"ב ועוד דאי' בכתובות רפ"ב אם יצאה בהינומ' וראשה פרועה זהו סי' שהיתה בתולה ודוחק לומר דפנויות דקתני היינו אלמנה דא"כ ה"ל לפרש וי"ל דפרוע' ראש דכתב באבן העזר היינו שסותרות קליעות שערן והולכות בשוק דזה אסור אפי' בפנויה וכן פירש"י פ' נשא על ופרע ראש האשה ומ"מ צ"ל דפנויה לא מתסרי מדאוריי' דא"ת דקרא איירי גם בפנויה א"כ גם בגילוי הראש תהא אסור' לילך דמהכא ילפינן בכתובות פ"ז שלא תלכנה בנות ישראל בגילוי הראש אלא ע"כ קרא לא איירי בפנויה רק שמדת צניעות היא לבתולות שלא לילך כן:״ ואף שכתב שזה אינו מדאורייתא בפנויות, מ״מ מאחר שסבר שפשוטו של מקרא (ע״פ רש״י) מחייב גם את הפנויות בסידור השערות, י״ל שמודה המג״א שהחיוב המינימלי מן התורה הוא פריעת השער מקליעתם. ובאמת יש להקשות שהיה לו להמג״א להסיק מעצם סברתו שלו שאכן אין כיסוי השערות של אישה נשואה מדאורייתא, כי בהכי הכל מסתדר יפה טפי, אלא שבמקום זה יש לומר שדחק את עצמו קצת להגן על מנהג הבתולות האשכנזיות לא לכסות את שערם ועל כן ועל כרחו כתב שאין איסור זה דאורייתא לפנויות, היפך הפשט במקרא וברש״י.

ומש״כ על הכלל שקבעתי ש״לא״ פירושו המלצה ואינו לשון של איסור שזאת ״הכללה בעייתית. פעמים זה כך ופעמים כך … די לנו בזה שיש פעמים שאזהרה היא המלצה בלי קשר ללשון ואין שום צורך בראיות מדוקדקות כאלה. זה פשיטא. השאלה החשובה היא האם גם כאן לגבי כיסוי הראש זהו הפירוש, ולזה בעינן ראיות…״ – כבר כתבתי להוכיח במאמר אחר שיש כלל כזה ורק במקרים נדירים אפשר לומר ש״לא״ פירושו ״אסור״ (כגון כשיבא אחר ״אין״, כמו שכתוב במשנה ״אין מדליקין לא ב… ולא ב… ולא ב…״ במסכת שבת). בין כך ובין כך, אני מסכים עם מש״כ הרב ש״השאלה החשובה היא האם גם כאן לגבי כיסוי הראש זהו הפירוש, ולזה בעינן ראיות״ אלא מאחר שכבודו הוא המחמיר, עליו הראיה ללמד…

על מש״כ כבודו לגבי מה שטענתי שלא מצינו שום עונש ולא אפילו מכת מרדות בזה, שזו אינו ראיה, אני מסכים שאין לנו ראיה בטענה זאת בלבד, אלא בהקשר לשאר הטענות יש בזה משהו. וטעם הדבר, אם באמת היה בזה עונש (בפרט מלקות מן התורה), לא תמצא אף אחד, אפי׳ הרב היו״ם והרב משה מלכה ז״ל, שיוכל לטעון שהדבר מותר. ורק בלי עונש, יש מקום לכל הויכוח על זה. וזה פשוט.

על מש״כ כבודו, ״אבל זה ודאי דין דאורייתא (גם לשיטת הרמב"ם הידועה, ואכ"מ)״, הרי לא דק כבודו, שבהערה 2 הבאתי את דברי הרמב״ם בענין דת משה וגם את דברי הרב המגיד, ולפי דבריו לאו דוקא ש״דת משה״ פירושו ״איסור דאורייתא״. והנה דבריי משם, ״ומ״מ עדיין יש מקום לומר שהוא אסמכתא אף בדעת הרמב״ם כי אין כל דת משה מדאורייתא אלא גם יש דת משה באיסורים מדרבנן, וכמו שכתב הרב המגיד על הל׳ אישות פכ״ד ה״ט(י״א), ״וביאר רבינו שכשאמרו מאכילתו שאינו מעושר כל שכן שאר דברים האסורין שהרי המעשר בזמן הזה אינו אלא מדבריהם כנזכר פרק ראשון מהלכות תרומות״ עכ״ל המגיד השייך לעניינינו.״ ולא הבנתי איך כבודו שכח דברי המגיד בזה, שהם מפורסמים וידועים.

על מש״כ כבודו לגבי הספרי, ״לפעמים "זכר" הוא דין תורה, אלא שאין ראיה לדבר מהכתוב כי אין אזהרה. לזה קוראים 'זכר". וכן לגבי סיכה כשתייה ביוה"כ, במשנה שבת פ"Y מ"ד, שיש דעות שהוא דאורייתא למרות שנקטו זכר. וכן כל גילוי מילתא כמו קידושי כסף, שכתבו הראשונים בריש קידושין (ריטב"א שם) שהוארק גילוי מילתא, אבל זה ודאי דין דאורייתא (גם לשיטת הרמב"ם הידועה, ואכ"מ).״ אף את״ל שיש לפעמים דין דאורייתא ב״זכר״, בהקשר של ספרי זה שם, הביאו פסוק משמואל (מנ״ך ולא מן התורה) ל״זכר״ זו, ומזה משמע שאין כאן איסור דאורייתא, ולהכי כתבו שם ״שאין ראיה לדבר״, אבל יש זכר לדבר – בנ״ך, שאין אנו לומדים דינים דאורייתא משם. ומש״כ כבודו, ״כפי שהערתי, אין כאן שום ראיה, ובפרט שהספרי יכול לחלוק על תלמוד דידן. גברא אגברא קרמית?!״ אני מסכים שיכול להיות מחלוקת בין הספרי לתלמוד דידן, אבל לדעתי אין מחלוקת כלל לפי הדרך שבו הבנתי את התלמוד. והפירוש הכי פשוט הוא הפירוש הכי מתאים לכל המקורות, ויש להניח שיש מחלוקת רק אם אי אפשר לנו ליישב או שהישוב הוא בדוחק. ולפי הפירוש שכתבתי בתשובה, אין מחלוקת ולא דוחק לפענ״ד.

לרווחא דמילתא, רב אחד האיר עיניי לדברי הרב יצחק שמחה הלוי הורוויץ ז״ל (ה'תרכ"ט, 1869 – ד' טבת ה'תרצ"ו, 30 בדצמבר 1935), רבה של הרטפורד, קונטיקט, ארה״ב, ומש״כ בספרו יד הלוי (על ספר המצוות להרמב״ם) בענין כיסוי הראש לנשים בזה״ז, ותשובותיו להמשיגים עליו בירחון ״דגל ישראל״. וחשבתי שדבריו יהיו מעוניינים לכבודו, ולכן צירפתי אותם לאימייל. ולדעתי זה מעניין מאוד שהיה רב אשכנזי שהתיר את גילוי הראש.

בכבוד רב ובברכת שושן פורים לשמחה,

שלום וישע רב למר.
משסר ייני מעליי ושפיר אפשר לדון בהוראת הלכה למעשה, חזרתי לדבריו. מקוצר הזמן אתייחס בקצרה רק לכמה מהדברים שעדיין דורשים ליבון:

1. מאד לא סביר שדת משה הוא באיסורי דרבנן. זה נגד פשט הגמרא וצריך ראיה חזקה מאד כדי לטעון אחרת. במ"מ שם זה לא ממש כתוב, וגם אם כן – דבריו דחוקים מאד. הרי כידוע הרמב"ם בהלכותיו לא עוסק דווקא בזמה"ז, ולכן מאכילתו לא מעושר זה באמת דאורייתא. מה עוד שבמאכילתו זה איסור של לפני עיוור, וגם בהכשלה באיסור דרבנן בפשטות הוא לפנ"ע דאורייתא (דלא גרע מהכשלה במכשול פיזי). ואפילו בזמה"ז יש מקום לומר שזה נחשב דת משה כי בעיקר הדין זה היה דאורייתא, ולכן גם האידנא זה נחשב דת משה. משא"כ בכיסוי הראש שלא השתנה מעמדו.
2. בגמרא אומרים ראשה פרוע דאורייתא. יש שיטות שהכוונה לא אסוף (לפי שבות יעקב) ולרוב מוחלט של השיטות הכוונה לא מכוסה (איני זוכר לאיזה רש"י התכוונת, אבל ככל הזכור לי אין סתירה לזה מרש"י שם). אין לי ויכוח אתך שלשיטה יחידאה זו אכן הכיסוי הוא מדרבנן (ורק האיסוף מדאורייתא). אבל בכל אופן כשאומרים בסוגיא שם 'דת משה' הכוונה לדאורייתא, מר כדאית ליה ומר כדאית ליה.
3. גם פסוק מהנ"ך יכול להיות גילוי מילתא לדין דאורייתא, ויש לזה כמה וכמה דוגמאות (ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל, קניין חליפין, שררך אגן הסהר אל יחסר המזג, ועוד הרבה על זו הדרך).

שלום רב,

אכן הדברים דורשים ליבון וחשבתי הרבה מאוד על שאלותכם. ואענה על ב׳ השאלות הראשונות שלך ביחד.

על מש״כ כבודו, ״מאד לא סביר שדת משה הוא באיסורי דרבנן. זה נגד פשט הגמרא וצריך ראיה חזקה מאד כדי לטעון אחרת.״ זה דוקא סביר ביותר שדת משה כוללת איסורים מדאורייתא וגם מדרבנן גם יחד. שהרי אם מעיינים במשנה, דת משה היא בדברים של הערמה ומכשול, כלומר שאשתו של אדם גורמת לו לעבור על איסורים, ודת יהודית היא רק מנהגי הצניעות שנהגו בנות ישראל. ואם היא עוברת על דת משה או יהודית, היא מפסדת כתובתה. לשיטתכם, האם תאמר שהיא מפסדת כתובתה אם היא הכשילה אותו באיסורים מדאורייתא בלבד, אבל אם היא הכשילה אותו באיסורים מדרבנן (כגון עוף בחלב בהמה והיא אומרת לו שהחלב הוא של שקדים וכדומה) עדיין יש לה כתובה, אבל אם היא התנהגה נגד המנהג בצניעות, היא מפסדת כתובתה?! וזה סביר לכבודו?! ודאי שלא! אלא אע״פ שסברא זאת חזקה מאוד לדעתי, אין לפסוק מסברא בלי ראיות ומקורות. וחייב אני להודות לאל שבהשגחתו כשחיפשתי משהו בהאחרונים קשור להלכות פסח לפני רק שעתיים, מצאתי ראיה חזקה שעל פיה אפשר לומר שאין דין דאורייתא בסוגייתנו בכתובות לגבי פריעת הראש. וצילמתי את הדברים, והם דברי המאירי מובאים בשו״ת חזון עובדיה (להגר״ע יוסף) חלק א׳ בעניני סדר ליל הפסח, סימן א׳ (עמ׳ י״א – י״ב) בהערה:

image.png
image.png
והביא שזה גם בכתובות ע״ב וראשה פרוע מהמאירי, והתה״ד לדעת הרמב״ם, ולפי זה אינו אלא אסמכתא וכמו שכתבתי בתשובתי וברוך שכיוונתי. ובזה יש תשובה לב׳ השאלות הראשונות של כבודו, גם מה ששאלתם ״בגמרא אומרים ראשה פרוע דאורייתא״ בנוסף להסברא שהעליתי כאן בס״ד.

לגבי השאלה השלישית, במש״כ כבודו ״גם פסוק מהנ"ך יכול להיות גילוי מילתא לדין דאורייתא, ויש לזה כמה וכמה דוגמאות״, אפילו אם כן, אין זה נראה בפשטות הספרי, אבל עצ״ע קצת. והוא משום שלגבי הפסוק בתורה כתבו בפירוש שאין ראיה לדבר, ובהקשר זה קשה לומר שיש כאן ״גילוי מילתא״ לדין דאורייתא, כי אם כן, יש ראיה לדבר כשקוראים הפסוק בתורה יחד עם הפסוק מספר שמואל. אבל אם נאמר שיש כאן רק אסמכתא מן התורה, לדעתי זה מסתדר יותר. אבל כל זה רק מה שנראה לי, ובאמת אני מודה שאולי כבודו צדק בזה ויש לי לעיין בזה עוד, ומ״מ עדיין עליך להביא ראיה שיש כאן גילוי מילתא לדין דאורייתא ככל המחמירים בכל מקום.

מה ששאלתם לגבי השימוש ב״ס״ט״, ראיתי נכון להאריך בזה קצת כי לדעתי הרבה לא מבינים הכוונה הנכונה וההיסטורית בהמונח ״ספרדי״. אכן, אישית, אבי ממוצא אשכנזי (למרות שאנחנו יודעים שהיה לסבא שלו מצד אביו אזרחות מהאימפריה העותמנית, אנחנו לא יודעים בדיוק אם הוא היה ספרדי או אשכנזי), אבל כבעל תשובה כשנשא אמי הוא אימץ מנהגותיה כמו אכילת אורז וקטניות בפסח והוא לא אוכל דגים עם חלב או גבינה (אגב לדעתי זה לגמרי מותר אף לספרדים גם בלי התרה, ואכ״מ), והיינו מתפללים בדרך כלל בשבתות ומועדים רק בבית כנסת ספרדי עם הסבא שלי מצד אמי. אמי עיראקית וקצת (רבע) תימנית.
אבל חשבתי שחשוב להבהיר כמה דברים מטעם הנ״ל. כתבתי תזה באוניברסיטה על איך היהודים ממזרח התיכון וצפון אפריקה זיהו את עצמם. והמונח ״ספרדי״ אינו (בדרך כלל) גאוגרפי* או (אף פעם!) גזעני ולפי הדם והDNA (אולי היום, אבל זה רק מהשפעת הגזענות האירופית לדעתי), אלא מדובר בתרבות ותפיסת עולם ומסורת מסויימת משותפת פחות או יותר, ועל כן הרבה שלא היה לאבותיהם שום קשר לחצי האי הספרדי, קראו לעצמם ספרדים וגם כתבו ס״ט. ועיין בספר ״הרב ישראל משה חזן האיש ומשנתו״ של פרופ׳ חכם יוסף פאור ז״ל, שציטט בהערה 1 בעמ׳ י״א את דברי הרב ש״י רפאפורט בהקדמתו למחברת הערוך שהרב אברהם בן הרמב״ם מכנה את רבינו חננאל ורבינו נסים (אף שהיו מקאראוואן ולא מ״ספרד״) כ״ספרדים״, ושרב ישעיה בדרשי קרא לרבינו סעדיה גאון בשם ״ספרדי״ (!) אף שהיה ממצרים ואח״כ בבל בתקופת הגאונים. ועיין עוד שם. ובתזה שלי (באנגלית) הבאתי עוד ראיות. וכן הוא הדבר אצל האשכנזים, שהרבה מהם או אפילו הרוב לא היו הם או אבותיהם מגרמניה, אלא שמדובר בתרבות ומסורת משותפת ולא בגזע או ייחוס. וד״ל.

*במקרים בודדים אנחנו מוצאים שהיא אלה שחלקו מדי פעם בין מגורשי ספרד ממש והיהודים שהיו במזרח התיכון וצפון אפריקה לפני הגירוש, שקראו בשם ״מוסתערב״ בערבית-יהודית. אבל זה נדיר יחסית, וכנראה רק חילקו כשהיה צורך לכך (עי׳ לדוגמא בבית יוסף לאו״ח סימן ע״ר).

רק רציתי לציין שאני אישית נהניתי מאוד מדיוננו, ואני רוצה מאוד להיפגש עם כבוד הרב כשאבקר בארץ (אולי בשנה הבאה בעזרת ה׳).

בכבוד רב,

שלום רב.
1. אמנם מעיון במשנה נראה שדת יהודית היא ענייני צניעות, אלא שאז לא ברורה הקושיא בגמרא על כיסוי הראש שהוא דאורייתא. מה הקושיא? דת יהודית הוא ענייני צניעות, דאורייתא או דרבנן, ואין סיבה לחלק בין קלתה לבין כיסוי/פריעת הראש.
2. כבר כתבתי שהכשלה באיסורי דרבנן בפשטות היא לפני עיוור דאורייתא (דלא גרע מנתינת מכשול פיזי).
3. ומה שהביא מר מהרב עובדיה והמאירי, הרי שם מגדיר דאורייתא כדרבנן שיש לו עיקר בדאורייתא. ולשיטת מר לכיסוי הראש אין עיקר מדאורייתא כלל וכולו מדרבנן, ואם כן למה ייקרא 'דאורייתא'?! ובדוחק י"ל מכיוון שיש לו אסמכתא בתורה, אבל זה דוחק.
4. גילווי מילתא במקרים רבים הוא גילוי על לשון התורה שנלמד מהנ"ך (מדברי קבלה). לכן אחרי הגילוי אתה תמיד יכול לחזור למקרא ולטעון שזה כתוב בתורה עצמה. ובכל זאת מכנים זאת גילוי מילתא (ראה ריטב"א ריש קידושין לגבי קיחה קיחה משדה עפרון ועוד הרבה על זו הדרך).
5. לגבי הגדרת דברי סופרים הדבר קשור גם לשיטת הרמב"ם הידועה בשורש השני (שכל מה שיוצא מדרשה וגם מהלמ"מ הוא דברי סופרים), ואכ"מ.
6. לגבי הס"ט, הבנתי. רק קצל"ע לשון 'טהור' שבעניין, שלכאורה נראית כן קשורה לאתניות ומוצא ולא רק לתרבות.
7. ראיתי כעת דברים של הרב עובדיה שתולה את הכינוי 'ספרדים' באלו שנוהגים בהלכה כרמב"ם הספרדי. ולדבריו צ"ע מהר"ח ושאר חכמים שקדמו לרמב"ם.
8. אשמח מאד לביקורו של מר כשיימצא כאן. אנא עדכן אותי לפני שאתה מגיע לאה"ק ונתאם.
כל טוב,

ס"ט = סין טין = עפר ואפר
או
ס"ט = סיפה טוב = סופו טוב
ולא ספרדי טהור.

אפשר לראות בחלק מהתשובות של חכמי מרוקו שכותבים זאת במפורש ולא בראשי תיבות

מועדים לשמחה ושלום רב!

סליחה על האיחור, אבל עול צורכי הציבור היה כבד עלי לפני פסח ולא מצאתי פנאי להשיב, ועכשיו יש לי קצת מנוחה ואשיב אבל לצערי רק בקיצור נמרץ.

לדעתי, קושיית הגמרא הייתה ״איך אפשר להגדיר את זה רק כמנהג, כשיש אפשרות לראות אסמכתא לזה בתורה?״ ועל זה השיבו, ״אכן, יש אסמכתא, אבל לא לכל הנהוג, אלא רק ע״ז שהיא יוצאת ממש פרועת ראש דהיינו (לדוגמא) בלי קלתא. אבל שאר הכיסוי הנהוג אצל הנשים אינו אלא מנהג בנות ישראל״. ועכשיו מובן הקושיא והתשובה בהתאם לעמדתי.
ייתכן שכן, ייתכן שלא. כמובן המגיד משנה לא מסכים כנראה.
לא הצלחתי להבין קושייתכם. הרי האסמכתאות הם ג״כ סוג של ״מדברי סופרים״.
אני מסכים שאפשר לראות כן בכמה מקומות, אבל לא מוכרח שזה נכון בכל מקום, כולל סוגייתנו. ולכן אין לכבודו ראיה ברורה נגד טענותי.
אני מסכים. אבל אכן אכ״מ.
6-7. תמיד היה לי אותה קושיא של כבודו, שלכאורה מדובר באתניות. אבל מאחר שלא מצינו ראיות שחשבו על אתניות (ולהיפך, יש ראיה שלא חשבו את הדבר כדבר אתני כי לא מצינו שהתנגדו מגורשי ספרד לחכמים (מזרחיים) שלא היה להם שורש בחצי-האי הספרדי ששימשו ב״ס״ט״). יש לי תאוריה שעדיין אני צריך לחקור היטב, והוא שה״ס״ט״ בתחילתו היה קשור להפולמוס המיימוני והאנטי-מיימוני, כי הקטלונאים מצפון ספרד קבלו עליהם את עול ״רבותינו חכמי צרפת״ או ״רבותינו הצרפתיים (ראה לדוגמא ריטב״א למס׳ ע״ז ), משא״כ האנדלוסים המיימוניים מדרום ספרד שלא קיבלו, והשתמשו במונח זה להראות שהם ״טהורים״ בדעותיהם והולכים אחרי רק אלה ממסורת ספרד המוסלמית, וקראו לחכמים שקדמו להפולמוס בשם ״ספרדי״ אף אם לא היו מספרד ממש, להראות שהם היו בדעותיהם ״מכוחות המיימוניים״, אבל כמובן עצ״ע גדול. בבקשה אשמח אם תוכל לשלוח לי את המקור לדברי הרב עובדיה על השם ״ספרדי״.

לרווחא דמילתא, מתוך דיוננו התברר לי שאולי יש אכן מחלוקת בין הספרי להבבלי כמו שהקשה כבודו בתחילה, אלא שאפשר לומר המחלוקת היא לא כמו שכתב כבודו, אלא שלדעת הבבלי יש לפחות אסמכתא, ולהספרי אין אפילו אסמכתא. וכמובן אין מזה נפק״מ לפי עמדתי.

בכבוד רב ובברכת מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון,

נראה שבערך התכנסנו.
לגבי 3, הקושיא הייתה על המונח 'דאורייתא' לשיטתכם. [לכמה ראשונים יש גם הבדל במעמד בין דרבנן שיש לו סמך בתורה לבין דרבנן רגיל.]
לגבי 6-7, מעניין מאד.
חג שמח וכל טוב,