כלל והפשטה

שלום יהודה.
השאלה הזאת לא מובנת לקוראי האתר כי היא נסובה על השיעור של אתמול ומתייחסת אליו. דובר על השאלה האם ההפשטות וההמשגות שאנחנו עושים בלימוד הן ההסבר ה"נכון" או שהן רק כלי כדי ליצור אצלנו תפיסה נכונה (בדרך של תארים שליליים).
אתה טוען שההמשגה שהייאוש הוא שמוציא את האבידה מהבעלים ומקנה אותה למוצא היא נכונה ולא רק אמצעי. אבל ייאוש הוא  מילה מאד כללית. בפשטות היא מתארת מצב נפשי כלשהו. ומה על ייאוש שלא מדעת, למשל? הרי שם המצב הנפשי עוד לא קיים, אבל מכיון שאם היה יודע היה מתקיים אצלו המצב הזה די בכך כדי להוציא את האבידה מרשותו. הרי לך שההמשגה של הייאוש הייתה רק צעד ראשון בדרך לתיאוריה המלאה (אם בכלל יש כזאת).
מעבר לזה, מה שתיארת כאן  הוא את עצם תהליך ההמשגה וההפשטה. אבל איני רואה את הטיעון לטובת התזה שזה קולע לדבר הנכון (בניגוד לתפיסה שזה רק כלי שלילי).
ולבסוף, כמו שאמרתי לך בשיעור, אם יש הגדרה שונה לכל מקרה זה מאד חשוד כהגדרה אד הוק. תוקף של מושג או הגדרה ניתן להם אם הם מצליחים להסביר כמה מקרים. הגדרה שמכילה מספר רכיבים כמספר המקרים היא הגדרה חשודה ביותר (אם כי כמובן היא יכולה תיאורטית להיות נכונה). בניסוח אחר: על פניו נראה שהגדרה כזאת היא משהו שמיועד לנו ובא מתוכנו ולא בעולם עצמו.