כלל ופרט
שלום!
אני קורא בספרך על כלל ופרט, וחסר לי התייחסות לנקודה חשובה.
לפעמים חז"ל קובעים על מילים מסוימות שהן כלל למרות שבמבט כולל של הפסוק אין בכך אמירה כללית. כמו בשבועות ד ע"ב: "ופדויו מבן חדש – כלל, בערכך כסף חמשת שקלים – פרט, תפדה – חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט".
הזכרת זאת בעמ' 76, אך לא מצאתי אצלך הסבר. האם נכון לומר שאלו רק דרשות של אמוראים, ואינן דרשות יוצרות אלא סומכות בלבד?