לא ירדתי לסוף דעת הרב

שו”תקטגוריה: מטא הלכהלא ירדתי לסוף דעת הרב
תם. שאל לפני 2 חודשים

 

הרב מרבה להביא את הגמ’ בעירובין דף יג: כראיה לכך שאין אמת אבסלותית בהלכה, ושקביעת הלכה צריכה להגיע מהבנת הלומד (בתנאי שהוא בר הכי כמובן) אפילו אם ידוע לו שכלפי שמיא גליא שאינו צודק. ובפרט כשכאן רבים וחכמים חלוקים עליו. 
אלא שכיום בדף היומי הגעתי לגמרא הנ”ל ונשתוממתי לראות כי פשט הגמרא רחוק כמזרח ממערב מההסבר שהרב הצמיד לה, וההיפך הגמור הוא שנלמד מגמרא זו. אביא את לשון הגמרא כפשוטה.

א”ר אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים.
כותב רש”י : לא יכלו להבין באיזה דבריו נכונים ובאיזה אין דבריו נכונים, שהיה נותן דעת מיושב והגון על אין הלכה כהלכה.
דהיינו הביאור בדברי הגמ’ הוא שר’ מאיר היה נותן טעמים הגונים ומתקבלים לדבריו בין כשאמר על טמא טמא ובין כשאמר על טהור טהור, ובין כשאמר להיפך על טמא טהור ועל טהור טמא, (הבן יהוידע מבאר שרצה לחדד התלמידים) ועל כן לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו, דהיינו מתי דבריו נכונים להלכה ומתי לא, וזו הסיבה שלא פוסקים כמותו, דהיינו אם אכן היינו יודעים מתי התכוון להלכה אכן ההלכה הייתה נפסקת כמותו מפני גדלותו.
אגב בגמ’ כאן בדף יג. מבואר שכך היה אף עם ר’ מאיר בעצמו כשהגיע ללמוד אצל ר’ עקיבא דבתחילה לא ירד לסוף דעתו מתי מתכוון להלכה ומתי לא.
 

 

 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 חודשים

כתבת שזה פשט הגמרא ואתה מביא את פירוש רש”י. אבל אני הצעתי פירוש אחר לגמרא. לפי רש”י לא ברור מדוע לא שאלו אותו מהי ההלכה וזהו.

תם. הגיב לפני 2 חודשים

כפי שהוא לא שאל את רבי עקיבה בתחילה כשלמד אצלו, הוא לא היה מו”צ הוא היה מעביר שיעורים בעיון עם פלפולים שכל אחד היה משכנע דיו, אגב זה לא קשור לרש”י דווקא זה פשט הגמרא בצורה הברורה ביותר שחור על גבי צהוב הכי’ מסבירה “שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים” אגב כל המשך דברי הגמ’ שם הם לפי המהלך הזה שהיו מביאים קנ טעמים לטהר את השרץ.
גם אם ההסבר של הרב איך שהוא נכנס בדוחק היה מן הראוי לציין שכך לא משתמע מפשטות הגמ’ והרב ראה לנכון לפרש כן כי כך תפיסתו וגישתו להלכה.

ט הגיב לפני 2 חודשים

תם, כשבמשנה מובאת דעת רבי מאיר זו לא סוף דעתו? לא מקשים סתירה בר”מאיר מדידיה אדידיה כי אולי אמר רק לחדד את התלמידים? מדוע גם באלה אין הלכה תמיד כמותו?
גם מפירוש רשי לא משתמע כפירושך (אילולי הבן יהוידע שדבריו תמוהים). מהיכן ידעו חכמים שדבריו לא נכונים אם נתן טעם מיושב והגון? הרי אם יש הלכה מפורשת אז שום טעם הגון לא יכול להיות (כלומר כל טעם הגון מוכרח קודם כל להסתדר עם כל הנתונים ההלכתיים המוסכמים). אלא שמסקנתו לא נראתה להם נכונה למרות שנתן נימוקים לכאורה משכנעים. דומה לפרדוקס. ומכאן אכן מוכח שיש אוטונומיה לחכם ועוד יותר, שאם לחכם נראית מסקנה פלונית אז אפילו אם הוא לא יכול להניח את האצבע על הטעות בנימוק של הגאון הוא רשאי לסמוך על טביעת ליבו ההלכתית כעין דין מרומה.

תם. הגיב לפני 2 חודשים

ט, ממליץ לך לעבור על הדף במלואו זה הנושא שם, הביאו שם גם את הדוגמא של הק”נ טעמים לטהר את השרץ, האם תאמר שכך גם יפסק שהשרץ טהור? מפשטות הגמרא גם ללא דברי רש”י כפי שכבר ציינתי אף מר’ מאיר עצמו כשלמד אצל ר’ עקיבה לא הצליח הוא שהיה הגדול בדורו לרדת ולהבין את סוף דעתו ולכך הלך ללמוד אצל רבי ישמעל לתקופה. זה כלל לא קשור לתוספת ביאור של הבן יהוידע לסיבה למה נהג לעשות כך ר’ מאיר.

ט הגיב לפני 2 חודשים

השרץ בדיוק מדגים את זה. מדובר על מישהו שנותן טעם הגון לטיהור שרץ באופן כלשהו שאני לא יודע מה הוא, אבל טעם הגון ומתיישב ולא דברים בטלים ומה לנו בפלפולים של הבל. כלומר בצורה קסומה יש לו תירוץ לקושיה העצומה שהרי כתוב בתורה שהשרץ טמא. אולי הוא עושה אוקימתא (המתיישבת!) בפסוק, אולי הוא מדבר על אופן הטמאות מסוים, או מה שלא יהיה (עיי”ש בתודה שיודע), אבל הוא מצליח לצאת מהמצר של הקושיות ולהסתדר עם כל הנתונים הקשיחים. אז מה נשאר כנגד אותו גאון? רק תחושה נגדית חזקה של החכם. אחרת ברור שדבריו לא שווים פרוטה.

ושוב, רבי מאיר עצמו הרי חשב שההלכה כדבריו וכפי שהיא מובאת במשנה ולא הבנתי מה אתה עונה לזה. רבי מאיר חשב שהפלפול שלו נכון ואמיתי, ואין בדורו כמותו, ואעפ”כ אין הלכה כדבריו. איך אתה מסביר את זה – לא הבנתי. אשמח אם תוכל להתייחס שוב וישירות לנקודה הזו.

אגב אני אישית עיינתי (אולי גם עוין בהווה, צריך לחשוב) את רוממות ערך האוטונומיה. ילדות הייתה בי בשרשור עתיק שבו שמי שוע [טווי ונוז] ועוסק בשעטנז של קולות שונות דלא סתרן אהדדי ואולי שמא ואפשר תתעניין לקרוא גם שם.
https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99-%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%A2%D7%94-%D7%91%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

הוא לא צריך להיות מו”צ. אפשר לשאול אותו בסוף השיעור מה ההלכה. זה הכל.

תם. הגיב לפני 2 חודשים

למה הוא לא פשוט שאל את רבי עקיבה בסוף השיעור מה הלכה? הוא פשוט עזב אותו לתקופה והלך ללמוד אצל רבי ישמעל, כנראה שהיה להם אינטרס בדווקא לא לומר את ההלכה וכפי שטוען הבן יהוידע

תם. הגיב לפני 2 חודשים

ט, לגבי ר’ מאיר עצמו לא יודע אם הוא ידע שהוא אכן הגדול בואו, אגב לשון הגמ’ הוא שגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה עולם כך שבכלל לא בטוח ששאר החכמים ידעו שאכן הוא החכם ביותר כך שתזת הרב שוב צריכה עיון.
ומבואר בגמ’ להדיא “שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים” היינו שהוא עצמו בכוונה הביא הלכות סותרות ששניהם מתיישבות על הלב בבחינת אלו ואלו

ט הגיב לפני 2 חודשים

לא כתוב בגמרא שהוא אמר על אותו דבר שהוא גם טמא וגם טהור. אלא שעל משהו ש*נראה לחכמים טמא* הוא אמר טהור והם לא יכלו להניח את האצבע על הטעות בטיעון, ועל משהו אחר ש*נראה לחכמים טהור* הוא אומר טמא והם לא יכלו וכו’. לא התייחסת לעניין שדעתו הסופית של רבי מאיר ידועה, ואנחנו כיום יודעים שלא היה בדורו כמותו ואעפ”כ אנחנו לא פוסקים הלכה כמותו.

תם. הגיב לפני 2 חודשים

לא התווכחתי עם עצם הצורה של פסיקת ההלכה, לכך כבר יש את המשך הגמ’ שאלו ואלו והלכה כבית הלל.
רק טענתי שמהסיפור הספציפי של ר’ מאיר אכן משמע כפירש”י ודלא כפי שדחק הרב. כך שלא רלוונטי מה ידוע לנו היום כדעת ר’ מאיר כפי שתנורו של אכנאי לא רלוונטי.

ט הגיב לפני 2 חודשים

אם התכוונת לענות לי אז לא הבנתי. אילו חכמים היו יודעים את האמת שאין בדורו של ר’ מאיר כמותו הם היו לדעתך חוזרים בהם ופוסקים הלכה כמותו, ואעפ”כ אנחנו היום לא פוסקים כמותו כיון שהרוב בזמנו החליט אחרת בגלל שלא ידע שאין בדורו כמותו? [אני חושב כפי שכתבתי למעלה שגם לפי פירוש רשי יוצא שאוטונומיה של חכם גוברת על השערה שכנראה האמת האלוקית עם הגאון המפולפל].

תם. הגיב לפני 2 חודשים

הם היו פוסקים כמותו כי היו רואים בו כפוסק כפי שזוטר ישאל את הרב אלישיב או את הרב בן ציון אבא שאול ושות’ גם אם יצא לו אחרת בסוגיא למעשה הוא יסמוך על הכרעתם.
לגבי פסיקת הלכה מה שנפסק זה מה שנקבע ולא מה כלפי שמיא גליא כפי שמוכח מתנורו של אכנאי.
לכן כיום לאחר שנפסק מה שנפסק לא רלוונטי מה הייתה דעתו של ר’ מאיר כלפי איך לנהוג למעשה.

ט הגיב לפני 2 חודשים

מה הקשר לתנורו של עכנאי? לא מדובר על ידע משמיים אלא על ידע אנושי שלפי הפירוש כרגע חכמים פשוט לא הצליחו להבין עד הסוף את דברי רבי מאיר כלומר לא השתכנעו מדבריו למרות שהוא חרץ הלכה סופית (המשנה לפנינו, כאמור. יש שם את דברי רבי מאיר שהוא אמר בדורו. דעתו ברורה לגמרי והוא עצמו עומד מאחוריה).
אז שאני אבין מה אתה טוען: אם יש ערך אוטונומיה אז למרות שר’ מאיר אין בדורו כמותו עדיין חכמים רשאים לפסוק (ופוסקים) כפי מה שנראה להם עצמם נכון. אבל לדעתך אין ערך אוטונומיה, ואילו חכמים רק היו יודעים את שיעור חכמתו האמיתי של רבי מאיר הם אכן היו כולם חוזרים בהם ופוסקים הלכה כמותו וכל המשנה הייתה כדבריו, ואנחנו היום ממשיכים עם הפסקים של חכמים רק בגלל שהם לא ידעו את מה שידע ר’ אחא בר חנינא. סיכמתי נכון את דבריך?

תם. הגיב לפני 2 חודשים

ט, אז כך, תנורו של עכנאי מבטא את האמת האבסלותית של ההלכה, הבת קול לא הגיעה בכדי לעבוד עלינו, ובכל זאת כביש מחלוקת בין ברי פלוגתא שווים במעמדם אינם מחוייבים למסקנה של זולתם אף אם זו מגובה על ידי בת קול, והסיבה לכך היא שהתורה ניתנה לבני אדם והם צריכים מתוכה להגיע למסקנות הלכתיות בכפוף לארגז הכלים העומד לרשותם כהיג מידות וכדו’.
בת קול איננה חלק מארגז הכלים העומד לרשות הלומד, ברם כשהיה ספק איך להכריע למשל במחלוקות של בית שמאי ובית הלל ששניהם הרי נכונים כי שניהם הגיעו למסקנות אחרי שימוש בארגז הכלים היה צריך שתצא בת קול ותכריע לנו היושבים בציון איך לפעול למעשה האם מוסיף והולך או להיפך, אבל הבת קול איננה רלוונטית כלפי בית שמאי שהמשיכו לנהוג לפי מה שיצא להם אחרי עיון בסוגיא, כי הכלל של לא בשמים היא רלוונטי לכך שמבחינתם מה שיצא להם הוא זה שמחייב אותם.

בחזרה לר’ מאיר, לומר שפשט הגמרא שלא קיבלו את ההלכה כמותו מפני גדלותו הוא סילוף נוראי, דומה הדבר לילה שאינו יודע איך לחשב חישוב מתמטי כל שהוא ויחלוק על המורה שלו, אם אתה מודע למגבלה שלך אתה בהחלט צריך להיעזר בחכמים ממך, אם כבר נקבעה ההלכה אפילו אם תוכיח היום שמקורה בחסם כל שהוא של המשיג אין זה רלוונטי כי מה שמחייב אותנו הוא מה שהתקבל ולא מה שהאמת האמיתית כלפי שמיא.

מסקנה, שאתה בר הכי ללא מגבלה פחותה כמו אלו שהיו בזמנו של ר’ מאיר אתה מחוייב למסקנתך, אם אתה מודע למגבלה שלך אתה מחוייב לגדולים ממך, וכי נאמר שהשוע והמשנ”ב נכתבו רק בשביל עמי הארצות?!
סוף דבר, אכן יש אוטונומיה מסויימת בהלכה אבל מר’ מאיר אין להוכיח זאת אלא ההיפך הוא הנכון.

השאר תגובה