לא כך כתוב בתנ"ך

שו"תקטגוריה: כללילא כך כתוב בתנ"ך
יהונתן דינור שאל לפני 6 חודשים

האם הרב מכיר את הספר "לא כך כתוב בתנ"ך"?
מדובר בספר שכתבו יאיר זקוביץ' ואביגדור שנאן, שמנסה להוכיח כיצד חלקים מסוימים בקאנון התנכי נכתבו בשל מגמה אידיאולוגית / פוליטית של העורכים (חז"ל, משפחת המלוכה, הכוהנים, הכל כתלות בתקופה שבה נערך הקטע הספציפי כמובן).
הטענה שתפסה את עיניי באופן הבוטה ביותר היא הטענה כי אכן בני ישראל בנו עגל זהב לאחר מתן תורה, אולם באותו זמן פעולה זו לא נתפסה כחילול הקודש, אלא הוצגה כך רק מאות רבות אחר כך כשהוחלט להקים עגלי זהב בממלכת ישראל. אם אתה לא מכיר את הספר או את הטענה אני יכול להעלות לכאן בתגובות את הטענה המלאה, בכל מקרה אני ממליץ לקרוא את הספר.
ולעניין – איך הרב מתייחס למקרים בתנ"ך המוכחים מחקרית (לא רק לעניין המחקר אני מתכוון, אלא גם לעובדה שהטענות לכשעצמו משכנעות) ולעובדה שקאנוניזציה שמושפעת מגמה פוליטית משפיעה על הלכות עד היום? (לדוגמה – שופר לא יכול להיות מקרן של עגל)

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 6 חודשים

לא מכיר. ככלל, האמון שלי בסוג הטיעונים הזה מוגבל למדיי. לא ננעלו שערי הפרשנות והאסוציאציות.
אבל בלי שום קשר, לשאלתך על המחויבות לתוצר של התהליך הזה, גם אם נניח לצורך הדיון שהוא נכון, אומר שתי נקודות. 1. המחויבות שלנו היא לפרשנות חז"ל למקרא ולא למקרא. חז"ל הוציאו את המקרא מפשוטו בכמה וכמה מקרים. אבל כמובן שכאן השאלה נותרת על חז"ל (גם הם פעלו מתוך תבניות נוף מולדתם). 2. בפילוסופיה של המדע מבחינים בין הקשר הגילוי להקשר הצידוק. יש את הדרך שבה מופיע רעיון מדעי, והיא יכולה להיות מתוך השראה מיסטית, התגלות של סבתא של איינשטיין בחלום הלילה, או אינטרסים והנחות יסוד של קבוצה הגותית זו או אחרת. כל זה לא משנה, שכן התוצר נבחן לגופו (במקרה המדעי, מול ניסויים במעבדה). הוא הדין אצלנו. הדרך שבה עלו התפיסות הללו יכולה להיות בזיקה לאינטרסים ותפיסות, אבל זה לא בהכרח אומר שאין בהן ממש לגופן.
הבאתי לכך לא פעם דוגמה את מחלוקת חכמי ספרד (הרמב"ם) וצרפת (בעלי התוס') לגבי מסירת הנפש בקידוש השם. הספרדים מקלים והאשכנזים מחמירים. חוקרים תולים זאת בנסיבות שבהן הם חיו (האשכנזים במסעי הצלב היו צריכים לחדד מסרים ולהחמיר כדי למנוע התמוטטות, והספרדים חיו בסביבה נינוחה יותר – הכל יחסי כמובן). נניח לצורך הדיון שהניתוח הקונטקסטואלי הזה נכון. האם זה אומר שאין כאן שתי דעות שצריך לדון בהן לגופן? הנסיבות הצמיחו כל אחת מהדעות, אבל אחרי שהיא צצה היא עומדת לעצמה וצריכה להיבחן לגופה.
 

לא תעשה לך פסל הגיב לפני 6 חודשים

בס"ד י"א בשבט פ"ד

הטענה שעגל הזהב לא נתפס בזמנו כחילול הקודש, נסתרת חזיתית מהציווי בעשרת הדברות 'לא תעשה לך פסל וכל תמונה… לא תשתחווה להם ולא תעבדם'. מובן, שאצל אומות העולם לקחו אלפי שנים עד שנקלט המונותאיזם, אבל ביהדות היה המונותאיזם יסוד היסודות.

בברכה, פיש"ל

יהונתן דינור הגיב לפני 6 חודשים

אקח את הדוגמה שהבאת ביחס להחמרה או הקלה ביחס למסירת נפש על קידוש השם. אם אכן הסיבה להבדל נעוצה בקונטקסט התרבותי השונה שבין שתי הקהילות, האם אין חשיבות להבנה שזהו אכן המקור (ושהמקור הוא לא התגלות אלוהית או ספירת אותיות) בכדי לדעת כיצד לנהוג היום? לדוגמה – אדע שאם אני חי בסביבה סובלנית יחסית אוכל להקל, אולם אם אני חי בסביבה "רודפת" עלי להחמיר.

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

בדיוק לכך התייחסתי בעבר. טענתי שאם לוקחים את האקדמיה ברצינות אז אין מחלוקות בהלכה בכלל. כל דעה היא תוצר של הנסיבות שבהן היא נוצרה, וממילא גם בימינו היישום הוא לפי הנסיבות. אם הנסיבות הן כמו של הרמב"ם יש לנהוג כמותו, ואם הן כמו תוסק יש לנהוג כמותם. יוצא שאין בכלל מחלוקת הלכתית, והכל שיקוף של נסיבות שונות. בדיוק על כך כתבתי שזה לא נכון. כי המחלוקת היא במישור הצידוק וההסברים האקדמיים הם במישור הגילוי. ראה למשל בטור 166.

דורון הגיב לפני 6 חודשים

מיכי לפעמים אתה מפתיע אפילו אותי בהתבטאויותיך.
אתה כותב ש"המחויבות שלנו היא לפרשנות חז"ל למקרא ולא למקרא".
חז"ל עצמם לא חשבו כמוך. אולי אפשר לטעון שבמקרים רבים הם עצמם חילצו את המשמעות הנכונה או העמוקה יותר מתוך הטקסט התנ"כי אבל עצם התוקף של פרשנות זו בא להם לשיטתם שלהם מהתנ"ך עצמו (לכל הפחות מהחומש). אלא אם כן אתה מאמין שדברי חז"ל ירדו אלינו ישירות מהשמיים והחומש עצמו הוא פרשנות מאוחרת שלהם…
דרך אגב זה נכון לכל מקרה של יחסים בין טקסט המטרה לטקסט המפרש אותו. תמיד יש היררכיה שבה טקסט המטרה קודם לפרשנות.

דורון הגיב לפני 6 חודשים

??

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

חז"ל חשבו לא כמוני שהרי הם היו מחויבים למקרא ולא לחז"ל? טיעון מרתק. בעצם גם הקב"ה חשב לא כמוני שכן הוא מחויב לאמת ולא לקב"ה. גם המחוקק הישראלי חושב לא כמוני שכן הוא עושה מה שהוא חושב ודורש ממני לעשות מה שהמחוקק אומר.
ולעצם הטענה, ברור שהם רצו לפרש את התורה, ואני מחויב לפרשנותם לתורה.

דורון הגיב לפני 6 חודשים

אין לי ספק שאתה מתלוצץ. אבל כשירות לקוראים אחרים אביא דוגמה פשוטה מעולם המחב"תים השנואים עליי.

עולה חדש שאינו יודע עברית מתגייס לצהל יחד עם חברו השולט בעברית. מראים לעולה את המפקד, מסבירים לו שהוא מקור הסמכות אבל מוסיפים שכיוון שהמפקד דובר עברית בלבד כל פקודה ממנו תתורגם ("תפורש") לו על ידי חברו של העולה.

מי מקור הסמכות באנלוגיה הזו:

1. המפקד
2. החבר הדובר עברית
3. סבתא שלי
4. אין מקור סמכות

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

לא נותר לי אלא להפנות את השאלה אליך, ואחר כך לקרוא שוב את דבריי.

דורון הגיב לפני 6 חודשים

אני רואה שאתה במצב רוח היתולי הבוקר 😉
התשובה שלי שמקור הסמכות באנלוגיה שנתתי הוא המפקד (התנ"ך).
התשובה שלך הייתה החבר דובר העברית (חז"ל).

עכשיו אני רוצה לשער מה היה לנו פה. כשכתבת ש"המחויבות שלנו היא לפרשנות חז"ל למקרא ולא למקרא" התכוונת בדיוק למה שכתבתי אני, כלומר "המפקד" הוא לדעתך מקור הסמכות. אלא שבהיסח הדעת יצא לך ניסוח קצת מסורבל שעלול להתפרש הפוך מכוונתך, כפי שקרה בפועל. זוהי השערה בלבד מצידי אבל אם היא נכונה אין לך שום בעיה פה. פשוט תאמר שהתכוונת בדיוק למה שכתבתי עכשיו, ובא לציון גואל.
וכהרגלי אני מפציר בקוראים להתערב בויכוח לטובת אחד הצדדים (אפשר גם נגד שניהם).

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

אכן, ואך למותר להסביר זאת. זו צורת התבטאות סבירה לגמרי: אנחנו מחויבים לפרשנות חז"ל למקרא, אבל המפקד הוא הקב"ה. זה מובן מאליו ואיני מבין על מה נסב הדיון המוזר הזה.

דורון הגיב לפני 6 חודשים

אני מבין שאתה מנסה לתקן את האמירה הראשונית אבל לדעתי גם מהלך התיקון הוא מרושל. במקום שתאמר, כמו שאמרת בתגובתך האחרונה ("אנחנו מחויבים לפרשנות חז"ל למקרא, אבל המפקד הוא הקב"ה") היה עליך לומר כך:
התנך הוא מקור הסמכות הראשוני של היהדות (ולא חז"ל – בניגוד לדבריך המפורשים) בגלל שהוא ניתן לנו ישירות בסיני (לפחות החומש או חלקים בו ניתנו).

ושוב: אתה מחזיק באופן עקרוני בדעות סבירות ונכונות (בעיניי) אבל מנסח אותן – במקרה זה – באופן מרושל וממילא גורם לקוראיך לחשוב שבאמת התכוונת לדברי ההבל האלו. כשמעירים לך אתה מתנער מהאחריות וקורא לזה דיון מוזר. זוהי התנהלות שהיא עצמה מאד מוזרה מצידך..

בס"ד י"ב בשבט פ"ד

לגבי משל הצבא, אעיר שמקור הסמכות העליון בצבא הוא ציבור האזרחים של המדינה. הם הבוחרים את הכנסת הבוחרת את הממשלה, הממנה ונותנת הוראות לרמטכ"ל, הנותן הוראות לאלופים, הנותנים הוראות למפקדי האוגדות, המצווים את מפקדי החטיבות, המצווים על המג"דים, המצווים על מ"פים, המצווים על המ"מים, המצווים על מפקד הכיתה, המצווה על המתרגם המצווה על החייל. כך שמקור הסמכות העליון הוא: הסבתא, החייל, המתרגם, המפקד ועוד מיליוני אזרחי המדינה.

סמכותם נגזרת מחוק התורה שניתנה ע"י בורא העולם, שציוותה להישמע לחכמים באומרה: 'ועשית ככל התורה אשר יורוך', והם הורו: 'דינא דמלכותא דינא'. על אמיתות התורה מעידות הסבתות, שקיבלו מסבתותיהם, שקיבלו מסבתותיהם ומסבתות סבתותיהם שנכחו במעמד הר סיני.

זה מקור הסמכות העקרוני. למעשה חייב החייל לשמוע להוראות המתורגמן, המהווה שליח נאמן לכל ההיררכיה הנזכרת.

בברכה, סמל (מיל.) פיש"ל

דורון הגיב לפני 6 חודשים

סמל פיש"ל, לשעבר לווינגר, לשעבר… (כאן באה רשימה של איזה שנים עשר שמות המתחלפים על פי הלוח העברי, הלמות לבו של הרצי"ה וזמרת צאינה וראינה)… אני רוצה להודות לך מעומק הלב על החידוד והחידוש שבתגובתך האחרונה. בלעדיה כל הדיון כולו לא היה שווה מאומה.
בריאות ואושר.

השאר תגובה

Back to top button