לגבי הסיפור על אשתו של רב רחומי

מאוד מעניין,
השואל צריך להבין שבני זוג אחד הם. מה שכואב לה כואב לו. היא בכתה (ולא התפללה שימות), ומשמים הענישו אותו, ובגלל שזוג הם אחד- גם היא סבלה מחסרונו- שהרי אחד צריך לדאוג לשני והאישה צריכה להיות לעזר לבעלה אז שתגיד לו שלא ישתהה בבית כנסת/מדרש בלי להכין אותה מראש. כי יודע צדיק נפש בהמתו אז קו"ח אישתו, ואסור לצער אישתו בכלל. והיו לבשר אחד. הוא זה היא- זכו שכינה ביניהם – לא זכו אש אוכלתן.

ב. יכול להיות הסיפור אמיתי ויד המקרה חוק מרפי קרה ומת בעלה סמוך למקרה של בכיונה.
מה שמעניין ביותר בסיפור הזה זה שהגמרא רשמה ודייקה בשמות (רב תחומי). שזה מעיד על נכונות הסיפור.

ג. יכול להיות שנזדמנה מיתתו ביום הכיפורים, ונתעכב לבוא כי נפטר והיא לא ידעה אבל בכתה, ואח"כ סברו שבכיונה גרם את מיתתו.

לדעתי לא צריך "להתעכב" על דברים קטנים יותר מדי זמן זה מיותר, אבל מעט זמן ומחשבה עוזרים בגדול! ולא מזיקים. ויש שכר גם.