לגבי מוסר ש״טבוע באדם״
הרב הזכיר כמה פעמים שיש את המוסר שטבוע בנו ושלא לומדים את המוסר מהתורה בכלל. כלומר הפרדה די ברורה.
האם לדעת הרב ,המוסר שרווח כיום בעולם הסביר (כמו איסור לגנוב ולרצוח) הוא הוכחה לכך שהדבר מולד באמת? דומני שסביר מאד שזה עניין של חינוך. כמו שיש שבטים קניבלים. או שכשילד מרביץ אנו מעירים לו ונוזפים בו על כך. אני חושב שמדובר בסברות אפריוריות בנושא זה אבל אולי אני טועה.
יש באתר הרבה דיונים על רלטיביזם (יחסיות) של המוסר, האם זה חינוך, האם זה טבוע בנו (שמבחינתי זה כמו חינוך) או האם זו בחירה. לדעתי זו בחירה. כמובן ההבנה מה מוסרי גם מוטבעת בנו וגם נצפית ב"עיני השכל". אבל ההכרעה לפעול בהתאם היא שלנו.
עיינתי בשאלות באתר אך לא מצאתי מסקנה חד משמעית. בסוף אני מנסה לשאול האם יכול להיות, ואולי אף סביר, שאנו לא קולעים למוסר שהתכוון הקב״ה לפחות בחלקים מסויימים. כאמור, לדעתך יש הפרדה ברורה בין מוסר לבין צווים דתיים( לכן יש קונפליקטים שצריך לפתור אותם). אבל כיוון שהדרך שלנו לדעת מהו המוסר שאליו התכוון אלוקים, היא פשוט תולדה ישירה של החינוך וחקר עצמאי כשאנחנו מתבגרים, אזי אין לנו דרך באמת דרך לדעת אם צדקנו בהכל שכן מהתורה אי אפשר ללמוד מוסר אז מאיפה כן? ״עיני השכל״ נראה לי מונח מאד סובייקטיבי. את האמונה במסורת ובצווים הדתיים אתה מקבל משיקולים של סבירות בסופו של דבר (לא סביר שמסורת בחזית רחבה כל כך הומצאה על ידי אדם וכו׳) ואילו את המוסר אי אפשר לקבל משיקולי סבירות
תמיד יכול להיות שאנחנו טועים. אז מה? וכי בהלכה אין אפשרות לטעות? האם יש תחום ביקום שבו איננו משתמשים בשכל שלנו ולכן יכולים לטעות? מה כל זה קשור לתזות שלי?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer