"מדעי החופש" פתרון או דחיית הבעיה?

שו”תקטגוריה: פילוסופיה"מדעי החופש" פתרון או דחיית הבעיה?
ספי שאל לפני 5 שנים

שלום רב! קראתי את ספרך מדעי החופש בעניין רב. בפעם הראשונה נתקלתי בהתייחסות שיטתית ורצינית לבעייתיות האמיתית שיש בתפיסה של חופש רצון.הרב מבין ומנסח בצורה יוצאת דופן את הבעיה והנסיון לפתרון.
אך לדעתי הפתרון אינו מספק כלל.
הבה נתחיל במטפורה של המטייל העומד בדרכו ובוחר לאן ללכת (אם אינו בוחר להתגלגל ע”פ דטרמיניזם). במקרה זה המטייל ‘מפעיל’ כח רצון ובוחר לפעמים בניגוד לטופוגרפיה הנוחה. אך השאלה התבקשת היא כיצד פועל חופש הרצון הזה,האם בבחירה הזו לא נדרש לאותה המטפורה בדיוק?
שוב הדטרמיניסט יענה שהקשרים החשמליים והריאקציות הכימיות במוח יגרמו לאדם לפעול כפי שפעל. אך האדם הליברטריאן יזדעזע מניתוח זה וימחה באמירה שהאדם בוחר בצורה חופשית, בלי תלות (מוחלטת) בגורמים קודמים.
אך כמובן נשאלת השאלה מה משמעות חופשית? אם היא נגרמת מגורמים קודמים היא אינה חופשית,ואם היא אינה נגרמת על ידי דבר- אזי היא אקראית- מהי אותה דרך אלטרנטיבית עליה מתעקש הליברטריאן?
כך בדיוק הרב מתאר שהרצון נוצר יש מאין- אך זה מעורר את השאלה כיצד אנחנו מטילים על האדם אחריות על רצון שנוצר יש מאין? אמירה שזהו רצונו הוא מטעה: הרצון לא נוצר על ידו, אלא בצורה בלתי תלויה ממנו ואז משויכת עליו.
הרצון החופשי הזה אינו פותר דבר אלא רק דוחף את הבעיתיות שלב אחד אחורה- לא מה מקורה של בחירת האדם, אלא מה מקורו של הרצון החופשי. אם ננסה להמחיש זאת על ידי דוגמה מודרנית ניתן לחשוב על הסרט “הקול בראש”- שבו יש לאנשים בראש 4 אחראים על תפקוד האדם- כל אחד מייצג רגש אחר- כעס,עצב,שמחה, וסלידה.
אך כיצד ארבעת האחראים האלה המנהלים את חיי האדם מקבלים את החלטותיהם שלהם? האם גם להם בראש יש 4 אחראים?
בקיצור נראה שהרב רק דחף את הבעיה שלב אחד אחורה ושאין מנוס אלא מלתאר את הבחירה במערכת דטרמיניסטית או אקראי. האלטרנטיבה תהיה להודות בעובדה שאנחנו מוגבלים בהבנתנו ולא יכולים להבין את הבחירה שלנו.
ולהודות שחסרים לנו המושגים להסביר בחירה חופשית בדיוק כמו שחסרים למטריאליסטים המושגים להסביר את הכרה.

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 5 שנים

אם סיימת את הספר, אני עונה על כך בהרחבה. אני חולק על ההנחה שלך שיש רק שתי אפשרויות: דטרמיניזם ואקראיות, וטוען שרצון חופשי הוא אפשרות שלישית. יתר על כן, אני מסביר שאין שום צורך להסביר מהו קו”ח משני האחרים שפחות מוכרים לנו ובכל זאת אף אחד לא דורש הסברים והגדרות לגביהם. בנוסף, הסברתי שרצון חופשי מכוון למטרות עתידיות (טלאולוגי) בעוד שדטרמיניזם נפעל מהעבר (סיבתי). אני לא רואה צורך בהבהרות נוספות מעבר לזה.
אתה מדבר על מושגים שחסרים לנו להסביר רצון חופשי, אך זוהי גופא הטעות שעליה אני מדבר. אתה מחפש להסביר זאת, וכנראה שציפייתך שאעשה זאת במונחי שני המכניזמים האחרים, שאם לא כן מדוע בכלל נדרש הסבר. יתר על כן, במונחי מה אתה מצפה לקבל את ההסבר הזה. במונחי שני המכניזמים האחרים?
לכן אני לא דוחף שום דבר אחורה, שכן אני כלל לא טוען שיש סיבות שמניעות את הרצון החופשי ולכן אין שרשרת סיבתית שאפשר ללכת בה אחורה.

ישי הגיב לפני 5 שנים

יש לך הסבר לנטייה של אנשים לבקש הסבר לבחירה? כמו שאתה אומר לאחרים לא מבקשים ויש ק”ו, אבל זה מעלה את השאלה למה אנשים לא מסתדרים עם זה. אפשר לטעון שזה רק בגלל הרגל אבל זה נשמע לי לא נכון.

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

אני חושב שההסבר הוא הבא: כשאני אומר “יש לי בחירה חופשית” אני מתפקד במשפט הזה בשני כובעים שונים: הדובר והנושא. זהו סוג של תצפית, אלא שהצופה והנצפה הם אותו גורם עצמו.
לעומת זאת, המכניזם הסיבתי נתפס כמשהו שנוכח מול עינינו. כשאני אומר “א גרם לב’ ” מדובר במשפט שנושאיו שניהם חיצוניים לי. כאן אני רק הדובר.
לכן הבחירה נתפסת כסוג של חוויה ולא של תצפית. אנשים לא רואים התבוננות עצמית כתצפית אלא כמשהו סובייקטיבי. הם ממאנים לחבוש את שני הכובעים בו זמנית: הסובייקט הצופה והאובייקט הנצפה. אגב, ספרו (הנפלא) של רון אהרוני, החתול שאיננו שם, טוען שכל הפילוסופיה אינה אלא דוגמאות שונות לערבוב בין שני אלו. ומכאן המסקנה שזה משהו סובייקטיבי, ואולי אשליה.
זה מזכיר לי את חידושו של מהרי”ט בביאור שיטת הרמב”ם הסובר שאין אונאה למכירת עבד עברי (למרות שלא הוקש לקרקעות). מהרי”ט מסביר שבמוכר עצמו המוכר והחפץ הנמכר הם אותו גורם, ואונאה קיימת רק בעסקה עם שלושה גורמים, כלומר עסקה שבה עובר חפץ א מידיו של ב לידיו של ג. וכמובן הסימן הידוע באתוון דאורייתא שדן האם איסורים שלי על אדם אחר חלים גם כשאני מבצע אותם על עצמי (כגון מקיף עצמו האם עובר משום מקיף ומשום ניקף). ויש לפלפל בזה עוד כמובן.

ישי הגיב לפני 5 שנים

מחכים עוד לטור על אהרוני שהובטח (מאז שאני אבא, אני יודע ש’אולי’ זה לשון הבטחה).

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

חבל שלא הפנמתי את הלקח מאז שאני אבא, שכשאתה אומר “אולי” הילדים רואים זאת כהבטחה והם עלולים גם לדרוש ממך לקיים. 🙂
זה כבד, אבל בהחלט אתגר מעניין. אנסה (“אנסה” זה כמו “אולי”?).

משה הגיב לפני 5 שנים

לרב,
לפי דבריך יוצא שיש סיכוי טוב שההבנה שיש לנו בחירה חופשית היא אשליה. אם כן למה אתה מניח שאכן יש לנו ולא נשאר ספקן? (פה יש לך סיבה רצינית להיות כזה) או אפילו לכפור בקיום הבחירה ללימוד על המוכר – דטרמיניזם ..

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

מאיפה זה יוצא? זו הטענה הספקנית הרגילה. כפי שכתבתי כאן, הדטרמיניזם אינו המוכר. להיפך, הוא פחות מוכר מהרצון החופשי.

משה הגיב לפני 5 שנים

ע”פ הסכמתך עם רון אהרוני.

Back to top button