מי שתיית כלב

כן, אחרי זה ראיתי אבל את הנשאל אין להשיב.
(אודה שבייחס להערכתי, (כרגע בעיקר בחלק השלישי) הכינוס נראה דל בשביל לנסוע עד שם)
התכוונתי לפרמטר ההלכתי, שו"ע או"ח ס' ק"ס. ואם זה ענין של טעם, האיך אפשר למדוד זאת?

בס"ט שם:
מים מלוחים או סרוחים או מרים שאין הכלב יכול לשתות מהם, פסולים לנטילת ידים אף על פי שכשרים למי מקוה לטבילה; ואם הם עכורים מחמת טיט שנתערב בהם, אם הכלב יכול לשתות מהם, כשרים בין לנטילת ידים בין למקוה, ואם אינו יכול לשתות מהם, פסולים לשניהם.
מה לא ברור כאן? השו"ע עצמו מסביר למה הכוונה.

אני מבין שאתה גדוש באשכולותיך, אבל נראה לי שהשאלה פשוטה, על מה הקנה מידה הזה מבוסס, (בעיקרון, וגם במציאות כשאין כלב)?
שוב, האם ההבדל בין שתיית כלב לשתיית אדם, היא ברמת הטעם שפשוט כלב מסוגל לשתות גם דברים פחותים בטעמם, או שלכלב פשוט אין את מבחן האסתטיקה?

"מלוחים, סרוחים או מרים… עכורים מחמת טיט שנתערב בהם". כדאי פשוט לקרוא לפני ששואלים.אתה מצפה ממני לכלבומטר דימדוד את כמות המרירות/סריחות וכו'? אין לי מכשור כזה.
לא מבין את הדיון כאן.