מערכת יחסים רעילה?

טוב, מה יש לומר, אתה צודק.

אבל,

נכון, שאין לי כלים, כי אני לא יודע מה הנזק. אבל גם הנזק הרוחני הוא השערה שלי, אלוקים טוען שיש כזה, ואני מאמין לו, אני לא ראיתי זאת.

השאלה היא האם אני מצליח להניח ולהעריך שיש הצדקה כל שהיא לכזאת התנהגות איומה.

אביא דוגמא:
כשאני רואה מישהו חובט ואונס ילדה קטנה במחסן זנוח, והוא מגרגר בתאווה.
האם אני יכול לשער ולומר שכנראה שאין שום הצדקה לפעולה כזאת.

אני משער ששום דבר כרגע לא ישכנע אותי למה זה סיטואציה תקינה וטובה. פשוט משער ברמה גבוהה.

השאלה היא האם אני מוצא הצדקה אפשרית פוטנציאלית להתנהגות אלימה וברוטאלית של אלוקים.
האם אפשר לקבל היתכנות שהתנהגות כזאת היא מוסרית להפליא.

אם האנס היה מציג בפניך טענה סבירה שמצדיקה את התנהגותו בהחלט היה מקום לשקול זאת. אני יכול להבין שכשאתה עומד מול הסיטואציה יהיה לך קשה לקבל אותה, אבל זו תהיה טעות של הליכה אחרי רגש. גם במקרה כזה יש לבחון את טענותיו לגופן ורק אז לגבש עמדה.
גם במקרה שלנו אלוהים מציג הצדקה כזאת. כעת עליך להחליט האם אתה מקבל אותה או לא, ולנסות לנטרל את הכעס מול התיאורים הקשים שאתה קורא בתורה. לי יש בו אמון. כאן הכל מתחיל ונגמר ועל כך הכל עומד.

אוקי, תודה רבה רבה.
אני מנסה לבנות את האמון.

אני חייב לציין שזה לא רגש נסער,

זאת באמת בדיקת היתכנות של הצדקה כל שהיא להתנהגות הזאת.

אשמח להבין דבר נוסף שקשור ממש לעניין.

ראיתי ששאלו אותך בעבר בש"ות על מצוות מחיית עמלק, ושם ענית שיש את פירושו המתון של הרמב"ם שקוראים להם קודם לשלום.

השואל הקשה לך ששיטת רש"י היא להרוג את גזע עמלק בכל מצב.

וענית לו: מדוע לבחור פרשנות קשוחה שכזו.

ועכשיו לשאלה.

אם אנו מניחים שהנזק הרוחני הוא עצום ונורא ומצדיק עונש נורא.

אז מדוע לבחור בפרשנות של הרמב"ם, נכון שזה יותר מוסרי, אבל מי יודע איזה נזק גורם עמלקי שחי?!

אני משער שהרמב"ם בעצמו פירש כך מכיון שהיה קשה לו העניין המוסרי.
וזאת גם הסיבה שאתה בחרת ללכת עם פירושו.

אז השאלה מדוע לפרש בפירוש שכזה שלכאורה פחות מתאים לפשט הפסוקים בנביא.

הרי הנזק הרוחני יכול להיות נורא לא פחות, וכפי שראינו הוא מצדיק מחירים מוסריים קשים כדי למנוע אותו.

ברור שמבין האופציות האפשריות אתה בוחר את זה שנמצא בניגוד פחות חזיתי עם המוסר. נכון שייתכן ציווי שלא יתאים למוסר, אבל אפושי מחלוקת לא מפשינן.

למי שמתעקש להאמין באלוהים מוסרי ישנה עוד דרך להתמודד עם הדילמה: להסיק שעל אף שהוא קיים את הקללות בתנ"ך הוא לא כתב.

אמנם כל אדם שמסוגל לשרוך נעליים לבד מסוגל גם להבין שהתנ"ך כולו נכתב על ידי בני אדם שחלקם כנראה עשו זאת תוך הזיה שאלוהים מדבר אליהם, אבל הדילמה שהצגת אכן עוזרת להשתחרר מהסיפור הדתי המופרך.

וואו, טוב שיו"כ מתקרב שאין צורך לשרוך נעליים. באמת מרגיש שיכולת השריכה שלי קצת בירידה. (גם השליטה בסוגרים…)

איני יודע אם אתה שורך את נעליך לבד בימי חול. כך או כך אני משוכנע שברגע שתעז לחשוב לבד ובאופן עצמאי תגיע גם אתה למסקנה ש-24 הספרים שמרכיבים את התנ"ך הם יצירה אנושית, בחלקה מופלאה ובחלקה חולנית.

נחכה שאצבור תעוזה. בינתיים אני ממש מפחד לחשוב ןלהחזיק בעמדות דתיות לא מקובלות, ןבטח לומר מה שאני חושב בקול רם. אולי אלו הסוגרים?…

להחזיק בעמדות לא מקובלות או שנויות במחלוקות לא אומר שאתה חושב לבד. גם בחור ישיבה שקורא את דרידה בישיבת חברון חושב עצמו לאינטלקטואל חתרני למרות שבפועל הוא שוחה במי אפסיים. גם ילד שמתחצף להוריו סבור שלהתחצפות מקור רציונלי טהור ולא מבין שמדובר בתגובה פסיכולוגית פשוטה של מרד נעורים.
אם לנקוט דוגמה מסוימת: חוסר היכולת שלך להודות בכך שאתה לא מאמין שהיה מעמד הר סיני למשל הוא דוגמה מובהקת להעדר התעוזה שלך לחשוב באופן עצמאי.

נכון. הוא אשר אמרתי. תודה שאתה מעמיד אותי על מגרעותיי. מכיר איזה גריאטר טוב?

לא הבנתי את תשובתך. הרב,

מדוע לבחור את הפשט שפחות מתנגש חזיתית עם המוסר, גם כשזה פחות מתאים לפשט הפסוקים?

הרי אולי כשאתה בוחר פשט מתון אתה פוגע פגיעה רוחנית מזיקה ואיומה בכך שהנך לא הורג עמלקי. על הצד שהאמת כרש"י.

אמנם חסכת את הסיכון של הריגה חף מפשע, כשהלכת כרמב"ם,
אבל אולי צריך להרוג כרש"י כל עמלקי מסיבות רוחניות ואתה משאיר את העולם עם הסכנה הנוראית הזו?

משתי סיבות:
1. דיון מהי האמת. ברוב המקרים יש חפיפה בין המוסר להלכה. העולם נברא כך שהמטרות הרוחניות גם הן מושגות בלא תרצח, לא תגנוב, צדקה, כיבוד הורים וכו'. החריגים הם עדות לכך שהמטרות המוסריות שונות מהרוחניות אבל בורא אחד נתנן.
2. דיון בהכרעה גם אם אני בספק. גם אם לא יודעים מה האמת, המטרה המוסרית בעינה עומדת והמחיק המוסרי קיים. כדי להוציא ממנו צריך ראיות. ככל שהמחיר כבד דרושות ראיות חזקות יותר כדי להוציא ממנו. כדי להרוג תינוק אני צריך להיות בטוח לגמרי שזה מה שהתורה רוצה.

אגב, שתי הסיבות הללו הן שגורמות לאנשים להתבלבל ולחשוב שיש זהות בין הלכה למוסר. ולא היא.

אלחנן,
נראה לי שניתן לשאול את השאלה הזו על המציאות עצמה, בלי כל קשר לתורה. הרי מצד אחד העולם מלא בטוב, במיליארדי אנשים שחווים המון חוויות נעימות ומהנות במהלך חייהם, ומצד שני באותו עולם יש גם הרבה רוע וסבל. איך ניתן להבין את הסתירה העצומה הזו?

השאלה הזו העסיקה רבים במשך ההיסטוריה. יש שהסיקו ממנה שהעולם מנוהל ביד שני כוחות המתגוששים ביניהם, יש שהסיקו שהוא מנוהל ע״י כח עיוור חסר תבונה (המכונה ׳טבע׳), יש שהסיקו שהמנהל הוא רע, ויש שהסיקו שהוא טוב ורק שהתנהלותו אינה מובנת לנו.

התורה ללא ספק נוקטת בגישה האחרונה, כך שאם הינך מקבל אותה לגבי המציאות תוכל לקבל אותה לגבי התורה עצמה, שסה״כ מוסיפה כמה פרטים חשובים להבהרת אותה מציאות.
אם אינך מקבל את הגישה האחרונה הרי שבאמת לא תוכל לקבל את התורה כאמת עוד לפני השאלה הספציפית על פרשת הקללות.

לרציונליות פשוטה,
אינני יודע בדיוק את אלו חלקים בתנ״ך הינך מכנה כ״יצירה חולנית״, אבל אני מניח שמדובר במיעוט קטן מהטקסט. אם כנים הדברים הרי שסביר יותר להניח שיש איזה הגיון מאחורי הדברים ה׳חולניים׳, שהרי הוא מעורבב עם דברים אחרים נפלאים, ויותר מסתבר שיש פה הגיון מסויים מאשר לאבחן את הכותב כסכיזופרן.

גם אם נניח שמדובר בכותב נפרד לגמרי ורק העורך הוא שהיה חולני וערבב טקסטים סותרים יחד, הלא הרבה מאד חכמים במשך השנים כן קיבלו את הדברים כמתאימים לשאר הטקסט, כך שמסתבר שהיה להם איזה רציונל לחשוב כך, וכדאי לנסות להבין מהו. ההנחה שכולם היו כה טפשים ורק אתה ועוד כמה אקדמאים בדורות האחרונים הם חכמים ורציונליים, יש בה לא מעט מן היוהרה.