מעשה ניסים משויך לאדם

יש לשאול משום "תיקון האדם" "קיום העולם" "עבודת השם" "מלאכת מחשבת" ועוד
שלימוד תורה גורם ואסורים בשבת.

אחרי שראינו בטור 376 שלציפור די בשניה אחת כדי לפרוח למעלה ולהינצל מהסכנב, יש לתמוה על העוף מפני מה לא חש שניה לפני שקרב לראשו של יונתן בן עוזיאל בחום הלוהט, תחושה שאמורה אינסטינקטיבית להביאו להתרחק ממקום הלהט.

נראה בכל זאת כדברי המפרשים ש'עוף הפורח' הוא המחשבה, שקדושת תורתו של יב"ע דחה מיידית כל מחשבה לא ראויה שעלתה על דעתו.

בברכה, מנשה פרחי

בס"ד ז"ך באדר תשא"ף

ב'תורת חיים' ביאר שהדברים כפשוטם שליהטה האש סביבו כפי שהיה עם רבי אליעזר ורבי יהושע שכשעסקו בתורה והיו הדברים מאירים ושמחים כנתינתם בסיני 'ירדה האש וליחכה סביבותיהם'. ייתכן שגם רש"י שפירש ש'מלאכי השרת התקבצו לשומעו' ור"ח שפירש ש'זיו השכינה היה במושבו' הבינו שהיתה אש ממש.

המאירי ובעל 'שבט יהודה' (הובא במהרש"א וב'עיון יעקב') ביארו כפי שהזכרתי לעיל ש'עוף הפורח' היינו מחשבה, שכל דיעה משובשת בטלה תיכף במפגש עם יונתן בן עוזיאל שהעמיד מיד את הטועה על טעותו.

אם הם פירשו 'נשרף' במובן 'התבטל' – הראי"ה קוק (מובא ב'מילון הראי"ה') ביאר שהמחשבה שעלתה בראשו התעדנה והתעלתה וזוקקה מכל גשמיות: ': 'מעלת לימודו של יונתן בן עוזיאל, שטרם הספיקה המחשבה להתגשם מנגיעת החומר – נתדקדקה ונתאצלה מהופעת האור העליון של הנשמה, שנתעדנה הרבה ע"י רוח הקודש של לימודו'.

דברים אלה מקבילים לביאור החסידי של בעל 'ישמח משה' שכל 'עוף הפורח', מלאך, 'נשרף' היינו נתעלה למדריגת 'שרף'. ה'שריפה' אינה איפוא כילוי אלא 'עילוי' (וכבר לימדנו הרמב"ם שהמלאכים הם המחשבות.

בברכה, מנשה לוי פרחי

כדאי לציין גם לדברי הרמ"מ מקוצק שמדריגת הרב, הלל, היתה גדולה ממדריגת התלמיד, יב"ע, שאצל הרב היתה האש פנימית ללא כל גילוי חיצוני.