מקור הסמכות

אני מתייחס לבריאת העולם כאילו שמדובר ביצירת אומנות- אולי יצר היצירה שיש לבני אדם רבים אינו אלא העתק קטן של יצר הבריאה של הקב"ה!

אולי. ואולי לא.

אמנם אין ביכולתי להוכיח את אמיתות הרעיון שלי, אבל נראה לי שברעיון שאני מציע יש בשורה למאמיני כל הדתות להתלכד מאחורי המחויבות לשמור על הבריאה, בעוד שהדרך הקלאסית של היהדות שמציעה שהעולם נברא כדי שיהיה מי שיקיים מצוות, היא בעייתית משום שאין היא מציעה דבר למאמיני יתר הדתות.
לא נראה לי שהיהדות מציעה שמאמיני כל דת ימשיכו לקיים את מצוות דתם!

הוי ע' ידידי.
עד מתי תמשיך עם הנחת המבוקש? אתה מנמק רעיון בכך שהוא מועיל. אבל מה לעשות אני מצפה לנימוקים למה הוא נכון. כך למשל מאד מועיל להאמין שיש אלוקים ושהוא מצפה מאיתנו להיות מוסריים. האם זה הופך את הטענה שיש אלוקים לנכונה? זה אמור לשכנע אתיאיסט? או להיפך (במבט אתיאיסטי), מאד מועיל לחשוב שאין אלוהים (כך חוסכים מלחמות דת). האם זה אומר שבאמת אין?
הראיתי לך שהטיעון שהעלית מראה שדווקא שימור הבריאה אינו המטרה העיקרית. אז כעת אתה עובר לשאלת התועלת ואומר שמאד מועיל לאמץ את המסקנה הלא נכונה הזאת. טוב, אולי זה מועיל אבל עדיין זה לא נכון. אני לא נוטה לאמץ מסקנות לא נכונות, גם אם הן מועילות.

לא, אבל ממש לא!
אני ניצלתי את התגובה שלך: אולי, ואולי לא. אני מניח שמשמעותה שרעיוני איננו מופרך.
וככל הנראה אין ביכולתך להפריך את הרעיון שלי [שאלמלא כן מן הסתם היית עושה זאת!], על כן אני מרשה לעצמי להתייחס לדבריך בעניין עמדת המסורת היהודית, שכמובן שאיני יכול להפריך אותה, אבל אני חושב שטיעוני על הבעייתיות של הפרטיקולריות שלה בהחלט רלוונטיים.
ואם רעיוני בלתי מופרך, ומסתבר שהוא יכול גם לקרב פלגים שונים של האנושות, אז למה לא בעצם?

דיברתי על היצר והיצירה. אין לזה שום קשר לדיון שלנו. שם כבר הסברתי היכן הטיעון שלך נופל.

אנסה להיות בהיר יותר: אתחיל מגילוי נאות- אכן שמירת המצוות איננה בראש מעייני, כי בראש מעייני עומדת הדאגה והאחריות לצאצאי, ואחריהם כצפוי בני אדם במעגלים ההולכים ומתרחקים ממאגר הגנים שלי. אחריהם יונקים וכן הלאה. אבל כפי שהינך יודע, אני באמת מאמין באלוהים, ואני אף מאמין בתורה, אלא שהגעתי למסקנה שהפרשנות של חז"ל איננה מתאימה לצרכים של היום, ונראה לי שאפשר למצוא בתורה שבכתב תימוכין [בחלקם עקיפין] להתאמות הנדרשות.
חלק מהתאמות אלו אכן מרחיקות לכת. אז כזכור לך טיעוני הראשונים התבססו על הפרשנות למצוות אהבת האל, אבל תוך כדי חשיבה, עלה בדעתי שהיות שאנו מעריכים יותר משהו שנוצר מתוך התכוונות מאשר דבר שנוצר באקראי, יכולים אנו [אף חייבים!] לנצל את הטקסט של ספור הבריאה ולהוכיח שהקב"ה התכוון לברוא את העולם – בערך כפי שהוא היום. למה בערך- כי אני מאמין שהקב"ה השאיר מקום נרחב לתהליכים טבעיים כולל אבולוציה.
גם אם נניח שצודקים הדארוויניסטים שהאבולוציה עיצבה אותנו למה שאנו כיום, אני משוכנע שהקב"ה היה בכ"ז מעורב בצמתים חיוניים של האבולוציה. מכיוון שכך -חייבים אנו להיזהר בכבודו של בוראנו. וכאן אני חוזר לעניין חז"ל- הרי חלק גדול מאד מההלכה הינו פרשנות של בשר ודם למצוות הכתובות .אני כיוונתי לדעת גדולים והסקתי מדעתי שרוב מצוות התורה ניתנו כדי להרגיל את עם ישראל למשמעת. בדומה לטירונים בצבא שמתרגלים ת"ס ותס"ח, כדי שיתרגלו לבצע פקודות. אבל מכיוון שמאז שהתורה ניתנה המציאות השתנתה לאין ערוך. הרי האתגר היום אינו עבודת אלילים או גילוי עריות ממוסד, האתגר העיקרי היום הוא לאפשר את המשך קיום המין האנושי ויתר המינים.
אתה יכול לדבוק במסורת היהודית שנבראנו כדי לקיים את מצוות התורה. ואין ביכולתי להפריך אמונה זו [בלשונך: אולי ואולי לא] אבל אתה תצטרך להפריך את טענתי שהקב"ה ייפגע לאין ערוך יותר אם לא נשקוד על שימור הבריאה מאשר אם לא נקיים את ההלכות [מצוות התורה] כשבמרכז טיעוני עומדת הקביעה שהרס הבריאה הינו פגיעה בלתי הפיכה!
לא נותר לי אלא לצטט את מדרש רבה, קהלת ז, א:
בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן,
ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן,
וכל מה שבראתי בשבילך בראתי,
תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי,
שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.

אתה מחליט על פרשנות משלך לתורה. אולי היא נכונה ואולי לא. איני רואה מדוע לאמץ אותה, בפרט שהיא לא נראית לי סבירה. אתה גם מחליט שהמצוות ניתנו בשביל המשמעת. אולי כן ואולי לא. כעת אתה מחליט עבור הקב"ה מה האתגר הנכון עבורו להיום, ואז מסיק מסקנות. אולי כן ואולי לא.
למה אני צריך טענה שלך כדי לא לקבל אותה. מי שרוצה לשכנע מישהו צריך להוכיח את דבריו. אם אני אטען שיש פיות תלת כנפיות עליך לקבל את הטענה כל עוד לא הפרכת אותה? במחילה, זו לוגיקה עקומה.
המדרש שהבאת בסוף מראה שחשוב לקב"ה לשמור את עולמו, אבל זה ברור. השאלה האם זה הדבר העיקרי או היחיד, כטענתך, או שזה רק עוד ערך מבין כמה וכמה.

עלי להודות מיכי שאיני מצליח להיזכר מי מעמודי התווך של היהדות אמר אותו דבר שחשבתי עליו בעניין המצוות כתירגול, אז נניח שרעיוני זה הוא שלי בלבד, ועל כן אין צורך לייחס לו ערך.
בעניין האתגר לשמירת הבריאה, לא חשבתי שעניין זה מונח לפתחו של הקב"ה, כי אם הייתי טוען כך ,לבטח היה זה אקט של זילות הקב"ה.
דעתי היא שאתגר זה מונח לפתחנו !!!
לגבי הלוגיקה העקומה של טיעונים להפרכה-אני מתנצל על שובבות חשיבתית שנתפסתי אליה במאמץ להפריך את טענותיך, וכלל איני בטוח ששובבות זו היא ממין העניין:
אני חושב שאם מוצגת טענה על קיומן של פיות תלת כנפיות ללא כל הקשר לרעיון בעל משמעות רחבה וערך, אכן אין צורך אף להתייחס אליו, אבל אם יבוא בן אדם ויספר לנו – לציבור רחב -שפיה תלת כנפית השמיעה לו כמה נבואות, ואכן מעשה פלאים- תוך כמה חודשים נבואות אלה מתממשות, [על אף שחלקן נוגע לעתיד הרחוק, ואין לנו כל ערובה שאכן הן תתגשמנה!]. עד כמה תהיה רלוונטית במקרה זה הטענה שאין כלל בנמצא פיות תלת כנפיות.
אם 4 מתוך 5 נבואות מתממשות, שזה 80%, אפשר לומר- נו מילא, יד המקרה היא האם זה נכון גם לגבי 80 מתוך מאה מקרים?
במקרה של 4 מתוך 5 אין צורך להתייחס ברצינות לפיה התלת כנפית. מה לגבי 80 מתוך 100? ובעיקר 95 מתוך 100?
ברור שבמקרה של 100% הצלחה במימוש הנבואות ,אז כבר ישתנו לגמרי כללי המשחק.

כתבתי שאיני בטוח ששובבות זו היא ממין העניין, אבל עכשיו אני מבין למה פיתחתי אותה:
כפי שאתה יודע אני מתייחס אל יהדותי כאל משהו מאד פונקציונלי, אבל אינני יכול להתעלם מהמתח המובנה בתוך זהותי היהודית בין הרציונליזם לבין אמונה תמימה. נתתי לזה ביטוי בפיתוח משחק הפיות…
מאחר שאני מאמין שאפשר יהיה "למכור" את רעיון המחויבות לשמירה על הבריאה לכל יתר המאמינים באל אחד כערך עיקרי שהוא נושא בחובו את הפוטנציאל לצמצום דרסטי של האלימות עלי אדמות, אני מנסה לעשות נפשות לרעיון זה.
מכאן גם ברור ששמירה תכליתית על הבריאה היא ערך עיקרי בראיית העולם שלי ,ושמירת המצוות מתקיימת בצידו.
אני מקווה שדברי לא היו מבולבלים יתר על המידה…
כל טוב

שוב מדובר בשיקול אינסטרומנטלי, כלומר ששמירת הבריאה תאחד את האנשים. תוצאה אינה סיבה טובה לאמץ אמונות. אלו צריכות להיבחן לפי השאלה האם הן אמיתיות ולא האם הן מועילות.

היי מיכי
שיתפתי את ידידתי ט' מטירת צבי בהתפלמסותי איתך, וכתוצאה מכך נפל לי האסימון והבנתי שעלי לרדת מהעץ של " שימור הבריאה הוא העיקר".
אז ירדתי!
כל טוב ושבת שלום

​מסור לה את מלוא הערכתי. היא עושה בשנייה מה שאני לא מצליח לעשות בתכתובות אין קץ. :)​

או לא!הייתה זו שיחת הטלפון הארוכה ביותר שניהלתי בחיי!

שבוע טוב לך מיכי [שוב ברח לי המייל!]
אחרי שהבנתי שאל לי לצפות שיהודים שומרי מצוות יקבלו את שמירת הבריאה כערך עליון, חוזר אני אל השאלה האם יש לראות ברעיון שאני מציע ערך חשוב. אתה טענת:
שוב מדובר בשיקול אינסטרומנטלי, כלומר ששמירת הבריאה תאחד את האנשים. תוצאה אינה סיבה טובה לאמץ אמונות. אלו צריכות להיבחן לפי השאלה האם הן אמיתיות ולא האם הן מועילות.
נו מיכי- לתהות על אמיתות אמונה?…
הרי המכסימום שאפשר לעשות בעניין זה הוא לבדוק האם הערך המוצע סותר משהו מעיקרי הדת שאל מאמיניה פונים.
או שמא גם בעניין זה שוגה עבדך הנאמן?
כל טוב
נ.ב- אני מעריץ אותך בין השאר גם בגלל שאני יכול לכתוב בכאילו התרסה-"נו מיכי"

אתה מעריץ אותי בגלל מה שאתה כותב?? נו, עזי. (הנה עכשיו אני יכול להעריץ אותך)

כפי שכתבתי, אני מסכים שזה ערך משמעותי. אחד מיני רבים. זה ודאי לא סותר את עיקרי הדת, אבל אתה הצעת אותו כתחליף, ולפעמים גם להסתמך עליו נגד עיקרון דתי אחר. כאן יהיו בעיות מבחינת מי שמחויב להלכה. כל עוד אין קונפליקט כמובן אין שום בעיה.

אגב, עוד שתי הערות מתודולוגיות:
1. למה אי אפשר לתהות על אמיתותה של אמונה?
2. גם אם משהו לא סותר זה לא אומר שהוא נכון. יש המון דברים שלא סותרים ובכל זאת לא אחשוב שהם נכונים. לעמוד כל בוקר 2 דקות על רגיל אחת לא סותר כלום, ובכל זאת זה לא נראה לי ערך חשוב מדיי.

א] לא העזתי להציע שהרעיון שלי יחליף את עיקרי הדת, אלא קיוויתי שהוא ידורג כראשון, ויהודים יקיימו את יתר המצוות אחרי שווידאו שהם עשו ככל הנדרש [באותו יום] לשמירה על הבריאה, אבל הבנתי ש"לא איכשר דרא" … . וכנראה שגם כאן החיפזון הוא מהשטן, ועלי יהיה לשמוח אם בכלל הפרשנות שלי לסיפור הבריאה תתקבל.
ב]תן לי בבקשה דוגמה לבדיקת אמיתות אמונה.

לא מדובר על בדיקה אמפירית אלא על שיקולים פילוסופיים שונים. לדוגמה, הטיעון הפיסיקו-תיאולוגי שגוזר את קיומו של בורא ממורכבות הבריאה או מהמחויבות המוסרית. עמדתי על כך בהרחבה בחמשת המחברות שלי באתר.

היי מיכי
עכשיו אגלה לך מה מניע אותי בקונספט של מכלול הרעיונות ששמירה על הבריאה תהיה למכנה משותף של הדתות המונותאיסטיות:
בנערותי היינו יוצאים למחנה עבודה בחופשת הקיץ לעבוד בקבוצים בעבודות המוניות כמו עישוב או קטיף, עבודות משעממות ולא פעם שוברות גב. כדי לאתגר אותנו הנהיגו המדריכים תחרות. אבל חס וחלילה לא תחרות אישית- אלא תחרות סוציאליסטית. כלומר חילקו אותנו לקבוצות, והיינו מתחרים בין הקבוצות איזו קבוצה תספיק לבצע יותר. [דרך אגב- במחקר שנעשה לגבי בניית הפירמידות שכבר במצרים הפרעונית היתה נהוגה שיטת המרצה זו!]
ובכן- אני מעז לקוות [להשלות את עצמי?] שאם אכן שמירה על הבריאה תתקבל על דעת המוסלמים כערך בעל חשיבות מרובה, אפשר יהיה להתחרות בין הדתות איזה דת שומרת טוב יותר על העולם שנברא ע"י האל האחד והיחיד.
בכוונה דברתי עכשיו על האיסלם כי הנצרות כבר מאד קרובה לעניין זה.
שבת שלום וכל טוב

ע' שלום.
ילדים אולי משתכנעים משטויות כאלה, אבל אני אין חלקי עמהם.

חחח מצאת עם איזה רב להתכתב בנושאים הללו.
Lol.

כאן זה תאלוגיה לא דידקטלוגיה (אם כבר)

היי מיכי
אני חושב שיש באמתחתי דוגמאות להוכחת הגישה שלי, אלא מה? אתה תמיד תוכל בקלות להוכיח שזה לא בדיוק אותו דבר. ואז נישאר עם השאלה לגבי ההבדל- האם הוא מהותי או בלתי מהותי, ולי כאדם בור לא לומד נראה שהרבה פעמים קשה מאד עד בלתי אפשרי להוכיח עניניים של מהותנות.

ע', איזו גישה? אתה לא מציג כאן גישה אלא ניסיון לערוך תחרות ילדותית משהו בין הדתות.

היי מיכי
סו"ס תיקנו לי את המחשב ואני יכול לענות לך, "ובמקרה" נפל לידי מאמר במגזין epoch time שכלל לא הייתי מודע לקיומו. במאמר זה הועלתה טענה שלתקווה יש ערך עצום בשיפור הישגיהם של בני אדם.
המאמר סוקר תצפיות וניסויים שנערכו בעשרות השנים האחרונות בנושא השפעת התקווה וזה נבדק מול אופטימיות.
לי כל זאת לא היה חדש, נדמה לי שמודעותי לנושא התעוררה עוד בצעירותי בעקבות קריאתי את הספר "קדמת עדן" מאת ג'ון סטיינבק , למיטב זכרוני סטיינבק הקדיש לנושא השפעת התקווה על בני האדם איזו פיסקה, ניסיתי לגגל בעניין, ומצאתי משהו שכנראה אכן תואם אבל לא העמקתי בזאת יתר על המידה.
חשוב לי לחדד: התקווה מעניקה נחישות ואיתה גם תושיה, מה שאין כך לגבי האופטימיות.
מהתגובה שלך יכול אני להסיק שמה שאיננו מבוסס על אדני ההגיון [המתמטי?] הקר אינו אלא קש וגבבא,להוציא את ענייני קיום המצוות שעליהן כמובן מושתת העולם.
האם אני חושד בכשרים, כאשר אני תוהה שאולי בעיניך המחקרים והתצפיות אודות השפעת התקווה , גם הם נופלים תחת ההגדרה "מדעי החרטא?"
כך או כך, אני מאמין שבלעדי התקווה לא היתה קמה מדינת ישראל [זה טוב או לא טוב ליהודים?…] ,אלא שהתקווה תאפשר לנו גם למצוא דרכים מחוץ לקופסה להגיע לשלום.
כל טוב

שלום ע'.
התחום הזה אכן שייך למדעי החרתא, אבל זה לא אומר שהתוצאה אינה נכונה. להיפך, לפעמים התוצאה כל כך טריביאלית שאין שום טעם לעשות על זה מחקר. זה כמו עשיית מחקר שכל מי שיש לו פצע כואב לו.
ההיגיון אינו עומד לבדו. כל טיעון לוגי מתחיל מהנחות יסוד, ואלו לא נגזרות מהיגיון אלא משכל ישר או תצפית. חלק מהעובדות שעליהן צריך להתבסס הוא הפסיכולוגיה שלנו. זה לא נבחן בפריזמה של הגיוני או לא, אלא בפריזמה עובדתית: כאלה אנחנו (שהתקווה, מצדקת או לא, מסייעת לנו להצליח).
ומתוך כך לא זכיתי להבין מדוע המצוות הן חריגות. קיומן חשוב (=עובדה) ולכן יש לקיימן. זה היגיון כמו כל היגיון אחר. אם העולם עומד עליהן או לא, איני יודע.
אגב, לגבי סטיינבק, דווקא ענבי זעם (ספר מופלא ממש) מדבר על משמעויות של תקווה וחוסר תקווה.

היי מיכי
סו"ס אני מתפנה להציג/ק לך שאלה חדשה ישנה:
האם אפשר להפריך את טענתי שניתן להסיק שעיקרה של התורה שבכתב -היא חובתנו לשמור על העולם שהקב"ה ברא.
[אני מניח וכמעט בטוח שהתורה שבע"פ מסוגלת בקלות להפריך טענה זו.]
כל טוב

לע' הבלתי נלאה, רוב שלומות.
לא נותר לי אלא לחזור בפעם העשירית על תשובתי הישנה: אין שום צורך להפריך טענות שמתיימרות להוכיח משהו בטרם עשו זאת. קודם תוכיח ואז אולי אנסה להפריך את ההוכחה.
אגב, האם אתה יכול להפריך את הטענה שניתן להוכיח את השערת גולדבך? לחלופין, האם אתה יכול להפריך את טענתה העיקרית של הסונטה החמישית של בטהובן?

היי מיכי.
התלבטתי במשך שעות כיצד יכול אני להתמודד עם תשובתך.
אני חושב שאמנם שנינו מאמינים באותו אל, אלא שכאן [לפחות לצורך הדיון] נגמר הדמיון. באמונה.
כי האמונה באל [אותו אל!] צמודה אצלך לבלי הפרד [כך לפחות אני מתרשם] אל האמונה שהתורה -זו שבכתב וגם זו שבע"פ , הינן קדושות ולפיכך הן קיימות בזכות עצמן ללא כל יומרה להיות אינסטרומטלית [כלשונך] בדרך זו או אחרת.
בעוד שאני מאמין שאכן התורה היא אמצעי שאמור לתת לנו בני האדם את הכלים העיוניים לשמור על הבריאה. לכן אני בלתי נלאה במאמצי להוכיח שרצוני להגן על עתיד צאצאי מבוסס לא רק על הביולוגיה שלי, אלא גם על אמונתי שזהו הדבר שנכון ברמה האמונית.
אז בינתיים שבת שלום וכל טוב

שלום ע'.
קשה לי לראות לאיזו מטרה משמשות רוב המצוות (איסור אכילת חזיר, חלב, שרצים, טומאה וטהרה, פדיון פטר חמור, חליצה וייבום ועוד הרבה). לומר שזה בעל משמעות אינסטרומנטלית נראה לי ספקולטיבי וחסר בסיס הגיוני. לכן אני מתרשם שאתה מכניס (=מבריג, בלשון בחורי הישיבה) את מאווייך (המבורכים כשלעצמם) לתורה "על לא עוול בכפה".
אבל מעבר לכל זה, מה שכתבתי לך הוא עיקרון מתודולוגי והגיוני מאד יסודי: אי אפשר לבסס תזה על כך שאי אפשר להפריך אותה. אי אפשר להפריך המון תזות, ואני מניח שנסכים שלא כולן נכונות. חובת הראיה היא על בעל התזה ולא על מי שמתנגד לה.

היי מיכי
אני מניח שאתה יודע שלחלק מהאיסורים נמצאו סיבות ראציונליות לכאורה: קראתי איפשהו שמזה"ת אסרו בימי קדם על גידול החזיר , וזאת משום שלחזיר אין 4 קיבות כמו למעלי הגירה אז הוא ניזון על מזון מרוכז- כלומר גרעינים למיניהם, שבארצות שהמים בהן במשורה ,האבסת בע"ח בגרעינים נחשבת לבזבוז עקב תוספת המים נדרשים למילוי הגרעין, מה שאין כך בעלים וגבעולים.
אבל גם אם נניח שהסבר זה איננו מבוסס, הרי דעתי היא [נדמה לי שכבר הבעתי אותה בפניך] שתפקיד המצוות הוא להרגיל את עם ישראל למשמעת . כי הרי אתגרי הקיום של העת העתיקה היו כ"כ שונים מאלה של היום ולא היה טעם לנסח מצוות שיישומן כרוך בפרקטיקות שלא היו כלל בנמצא בעת העתיקה.
נראה לי ששיקולי הקב"ה [אם מותר לנסח זאת כך] בהעניקו את המצוות לעם ישראל, היו לא רק ביצירת כוח חלוץ ליישום רעיונות חברתיים מתקדמים [התרבות היודו-נוצרית] אלא גם ציבור שרגיל לחפש משמעות לקיומו, ומחפש אתגרים חדשים גם אם אין הם מוזכרים במצוות התורה.
וזה מה שלדעתי "הליצנים" [היהדות המתקדמת] מיטיבים לעשות! לצערי לא נראה לי שקברניטי תנועה זו מודעים לכובד המשימה המוטלת עליהם!
שבוע טוב

יכולתי להציע לך עוד מאה הצעות פרשניות כאלה. בעצם מטרת המצוות היא למנוע מאיתנו ליהנות, וכל השאר הוא רק כדי ליצור משמעת. מטרת המצוות היא לגרום לנו התרוממות רוח (ושמחת בחגך) וכל השאר הוא רק למשמעת. וכן הלאה.

אכן- התלבטתי האם לעסוק בהדוניזם, אבל החלטתי שלא, והנה אתה העלית נושא זה:
למיטב ידיעתי לא צווינו בשום מקום בתורה שבכתב על שמחה מתמדת ללא חג.
זהו כמובן חידושו של הבעש"ט.
היות ששנינו- אתה ואני[ להבדיל…] אין אנו חסידים, אז אנו פטורים מ"חובת השמחה…"
ועוד הבדל- לך יש תואר בהנדסה, בעוד שלי אין, אבל אני בנשמתי מהנדס, ולכן אני שואף בכל ליבי לנצל את הידע שמצוי ברשותי [שכולל גם כל ידע שהוא רלוונטי לעניין ואשר יש סיכוי שאצליח להשיגו], כדי לנסות להגדיל את סיכויי צאצאי להתקיים ברווחה [לא במותרות!] לצורך זה נראה לי שראוי הוא לבסס את טיעוני על התורה גם אם לך זה ייראה כמאולץ במעט או הרבה.
אם מתוך חישובים ראציונליים ואם כתוצאה מהפרשנות של השמאל החילוני בישראל, אני מרגיש עצמי מחוייב שכל בני האדם ללא קשר למוצאם, לדתם וללאומיותם החיים בראדיוס לפחות 1000 ק"מ, יחיו ברווחה חומרית ונפשית.
כי אני מאמין שמגיע גם להם, וכך יפחתו הסיכונים שהם ישאפו לאלימות.
אני חושב שכל אלה הינן סיבות מספיקות לרצות לפרש את טעם מצוות התורה בדרך שאני מפרש, וזאת כמובן בתנאי שאין הן סותרות את התורה שבכתב.

לא מסכים. כל מאווייך הם שלך, ואין שום סיבה להעמיס אותם על טקסט כלשהו על לא עוול בכפו.

היי מיכי
אני מניח שכמו כל הורה אתה מודאג ברמה זו או אחרת לגבי עתיד צאצאיך,על כן תוהה אני האם אתה גם מנסה למצוא דרך שתשפר את סיכוייהם בעתיד.
מכיוון שאתה ראציונלי לעילא, ברור לי על תפילות ולחשים אינך נשען.
אז מה- דטרמיניזם? הכל מן אללה?

בהחלט מנסה. עושים השתדלות ככל שניתן. ומה שלא – מן אללה (מטפורית. כלומר אין מה לעשות). לא הבנתי מה השאלה? למה חשבת שאני לא מנסה?