נסיון להבין את הגמ' בסנהדרין עז על פי ידיעותנו המדעיות

אמר רבא כפתו ומת ברעב פטור ואמר רבא כפתו בחמה ומת בצינה ומת חייב סוף חמה לבא סוף צינה לבא פטור ואמר רבא כפתו לפני ארי פטור לפני יתושין חייב רב אשי אמר אפילו לפני יתושין נמי פטור הני אזלי והני אתו איתמר כפה עליו גיגית ופרע עליו מעזיבה רבא ורבי זירא חד אמר חייב וחד אמר פטור תסתיים דרבא הוא דאמר פטור דאמר רבא כפתו ומת ברעב פטור אדרבה תסתיים דרבי זירא הוא דאמר פטור דאמר רבי זירא האי מאן דעייליה לחבריה בביתא דשישא ואדליק ליה שרגא ומת חייב טעמא דאדליק ליה שרגא הא לא אדליק ליה שרגא לא אמרי התם בלא שרגא לא מתחיל הבלא בשעתיה הכא בלא שרגא נמי מתחיל הבלא בשעתיה:
אבקש אזרה בהבנת הדברים על פי מה שאנו יודעים על חוקי הפיסיקה והביולוגיה וננסה להבין את הגמ' על פי מושגיהם הם בנ"ל.
הנה על פי ידיעתנו אין שום הבדל בין כפתו ומת ברעב לבין כפתו בחמה ומת.
לפי ההבנה הקדומה הרי החמה בעצמה היא דבר המזיק ולכן היות והמזיק כבר נמצא הוא חייב משא"כ במת ברעב אפי שהוא כבר רעב פטור וכמו שכתבו בתוס ד"ה כפתו ומת ברעב – אפי' היה רעב כבר בשעה שכפתו כיון דאם לא היה מתחזק עליו הרעב לא היה מת הוה ליה סוף רעב לבא דלא דמי לכפתו בחמה שכבר נפלה עליו חמה שראוי למות בה.
אבל לפי הבנתנו החמה היא רק גורם לכך שהאדם ימות ממכת חום ומחוסר נוזלים בדיוק באופן שהוא מת ברעב ואיני יכול לחלק בין זה לזה.
ובהמשך: האי מאן דעייליה לחבריה בביתא דשישא ואדליק ליה שרגא ומת חייב טעמא דאדליק ליה שרגא הא לא אדליק ליה שרגא לא אמרי התם בלא שרגא לא מתחיל הבלא בשעתיה הכא בלא שרגא נמי מתחיל הבלא בשעתיה:
גם כאן קשה להבין מה בין כפה עליו גיגית לבין ביתא דשישא, ולמה בביתא דשישא בלא הדליק את הנר יהא פטור הרי בשניהם הוא רק גורם לחוסר חמצן וכל ההבדל הוא רק בכמות ולא באיכות הגרמא, ויתכן להסביר שבאופן שזה לא ניכר שזה הגורם כי יקל הרבה זמן עד שיגמר החמצן זה שונה מחבית שכוחו יותר ניכר בתוצאה. (ולפי"ז מי שיסגור בשבת רז של שלהבת גז במרחק רב מהשלהבת כך שלא יהא ניכר שהוא גרם לכיבוי ,זה יהא שונה ממקרה שהשלהבת קרובה לברז הגז שסוגר ויתכןשביו"ט יהיה מותר להדיא דהוי רק גרם כיבוי).
וחז"ל לא הבינו כמובן את סיבת המוות מחמת חוסר בחמצן אלא שמת מההבל היוצא מפיו שלא היה לו לאן לצאת, ולכן בחבית ההבל מתחיל מיד לפעול משא"ב בביתא דשישא זה לא מתחיל מיד אלא א"כ הדליק את הנר . וגם כאן קשה להבין כי זה רק עניין כמותי ולא איכותי.
ובהמשך: ואמר רבא זרק בו חץ וסמנין בידו ובא אחר ופיזרן ואפילו הוא קדם ופיזרן פטור דבעידנא דשדא ביה יכול להתרפאות הוה אמר רב אשי הלכך אפילו סמנין בשוק אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי נזדמנו לו סמנין מהו אמר ליה הרי יצא מבית דין זכאי:
לפי"ז בזמננו כל אימת שרוצח במקום שיש בית חולים וחדר ארומה קרוב שניתן להציל את חייו לא יתחייב מיתה. וזה יכול להיות טוב להלכתא למשיחא כדי לא לענוש עונש מות וכדברי הגמ' במכות ז. אלמלי היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם עיי"שץ
ובהמשך" ואמר רבא זרק צרור בכותל וחזרה לאחוריה והרגה חייב". וברש"י זרק צרור בכותל – ונתכוין להרוג את חבירו, וזרק צרור והכה בכותל בכח וחזרה מכחו לאחוריה והרגו – חייב, דהא נמי כחו הוא. יש להבין לפי חוקי ניוטון אם הכוח הנגדי שמופעל ע"י הקיר אכן נחשב ככוחו.
ובהמשך ואמר רב פפא זרק צרור למעלה והלכה לצדדין והרגה חייב אמר ליה מר בר רב אשי לרב פפא מאי טעמא משום דכחו הוא אי כחו תיזיל לעיל ואי לאו כחו הוא תיזיל לתחת אלא כח כחוש הוא:
וברש"י והלכה לצדדין – דרך נפילתה שלא נפלה כנגדו אלא כשהיא חוזרת לארץ היתה מתרחקת לצדדין, אבל אם נפלה נוכחה והרגה – פטור, דלאו כחו הוא אלא היא חוזרת לארץ מאליה. תיזיל לעיל – דהא כלפי מעלה זרקה כנגדו, ולא לצדדין. אי לאו כחו תיזיל לתחת – תפול מיד כנגדה ולא לצדדין. אלא כח כחוש הוא – אינו כחו חזק, אלא קצת כחו יש כאן, והאי דלא אזלה לעיל משום שכלה כח חוזק הזריקה והאבן חוזרת לארץ, אבל עדיין הולכת היא ממקצת כחו.
גם כאן יש לעיין שאכן 2 כוחות פועלים על האבן כוח הזורק כלפי מעלה והגרוויטציה המושכת למטה ושני הכוחות האלו גורמים את התצנועה לצדדין.