סברא יוצרת דאורייתא – הלכה או מוסר
אני זוכר שניתחת שיש מחלוקת אחרונים (לגבי ברכה לפני האוכל) האם זה דווקא בסברא פרשנית (שהגבול בינה לבין פרשנות או דרשה הוא לא חד) או אפילו בסברא יוצרת.
לדעה שגם סברא יוצרת היא דאורייתא, איך אפשר לדעת האם הסברא היא הלכתית או מוסרית?
אם משהו נראה נכון בעצמו, בלי תלות בפסוקים, איך אדם יכול לדעת האם הסיבה שזה נראה לו נכון נובעת מקליעה לנכונות הלכתית או קליעה לנכונות מוסרית. להגיד שהוא פשוט יודע/חש את ההבדל, כמו ההבדל בין תכלת לכרתי – זה נשמע לי משונה.
באיזה מובן ברכה לפני האוכל היא עניין הלכתי ולא מוסרי? מוסר לא רק במובן הצר של הנאה וסבל אלא במובן רחב יותר של ערכים (כמו עצם הציות לה' כפי שהסברת).
לא יודע גם האם יש נפקמ.
לא הבנתי. המחלוקת היא לגבי ברכת הנהנין לפניה, ושם הסברא היא יוצרת. זהו דין חדש ולא פרשנות או פרט בדין קיים.
מה שטענתי הוא שגם הצל"ח שסובר שסברא שם אינה דאורייתא מסכים שסברא פרשנית היא דאורייתא. וגם הפנ"י מסכים שזה לא משהו שמלקים עליו (כי אין אזהרה). חפש כאן מאמר שלי "מעמדן ההלכתי של סברות" שם פירטתי.
מה שיוצא מסברא מעמדו הוא בדיוק כמו חובה מוסרית. חיוב ללא אזהרה. אני אכן חושב שיש לנו אינטואיציה הלכתית (כלומר לערכים שאינם ערכי מוסר). אמנם ברכה שלפניה יש שיאמרו שזו הכרת טובה ולכן זה ערך מוסרי. אולי.
אה. תודה רבה. מובן מאד. (שני חידושים: אחד שיש אינטואיציה הלכתית-דווקא שהיא לא רק פרשנית. השני שמעמדה כמו אינטואיציה מוסרית).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer