סיפורי צדיקים והכרת הטוב
ישנם המון סיפורים על הכרת הטוב של גדולי ישראל (כמו הרב שך למשל) וכן זה מובא בתור יסוד מרכזי ביהדות. לאחר שאני קורה את כל הסיפורים של גדולי ישראל ועל הנהגות הכרת הטוב שלהם -עשיתי חשבון שיש הרבה מאוד אנשים שאני חייב להם הכרת הטוב ואם אני אנסה להכיר טובה לכולם במידה מספקת-לא ישאר לי זמן לשום דבר אחר. מצד שני זה נשמע מהסיפורים על גדולי ישראל שהם הקדישו לזה זמן ניכר מחייהם ושזה באמת אבן בניין ביסוד היהדות. אני בדרך כלל משתדל לומר תודה לבבית וזכור שאני חייב הכרת הטוב אבל לא תמיד (ז"א הרבה פעמים) אני לא "מחזיר טובה" -למשל לנסוע לחתונה ממעלות לאזור המרכז למישהו שאני חייב לו הכרת הטוב גדולה והוא רוצה וחשוב ל שאני אבוא- קשה לי מאוד. מה דעתך?
אין שום חובה להקדיש לזה זמן. הכרת טובה היא בעיקר תחושה, ועליה לבוא לידי ביטוי מעשי במקומות שבהם היא נדרשת (ולא בכוח בשביל להכיר טובה). כשאתה אמור לנסוע רחוק לחתונה יש לקחת בחשבון גם את בזבוז הזמן מול התועלת שיפיק החתן, ולא רק את חובת הכרת הטוב. באופן כללי מסיפורים לא הייתי לומד הרבה כי רובם לא אמינים. הסיפורים תפקידם לעורר אותך לעבוד (וזו אולי קצת הצדקה לאוסף השקרים הזה), אבל לא להתוות את הכיוון ותוכן העבודה. את זה יש ללמוד ממקורות ומהפעלת ההיגיון שלך ולא מהסיפורים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer