סנהדרין שלא מצאו זכות

לכבוד הרב –

תמה תמה אקרא, על שהרב כתב בפשטות כי הדין אינו קשור ל'הלנת דין'. הלא זוהי גמרא (סנהדרין יז) מפורשת: אמר רב כהנא: סנהדרי שראו כולן לחובה – פוטרין אותו. מאי טעמא? כיון דגמירי הלנת דין למעבד ליה זכותא, והני תו לא חזו ליה".
אז נכון שאפשר למצוא הסבר משפטי שעומד מאחורי הדין וכמו שהרב כתב, אבל ההסבר הפשוט הוא כמשמעות המילולית, שמכיוון שאי אפשר לקיים 'הלנת דין', גזה"כ שאין הנאשם נענש.

אז איך הרב כותב: "מה זה קשור להלנת דין"?

לא אמנע מלציין את מה שכתב ר' ברוך אפשטיין בספרו מקור ברוך (ח"ג פ' כ"ה י"ב). טענתו כי הפירוש 'פוטרין' כהקלה' על הנאשם אינו נכון כאן. פה הכוונה היא מלשון סיום, כמו 'הנפטר מחבירו אל יפטר ממנו אלא מתוך דבר הלכה'. הוא טוען כי הכוונה היא שהדין מסתיים בכך שכולם מחייבים, והחידוש של הגמרא הוא שאין צורך בהלנת דין.
הוא מביא לדבריו הוכחות שונות, ומציין כי גם ה'יד רמ"ה' (בן רורו של הרמב"ם) פירש כן, וכי אביו (הערוך השולחן) קילס את פירושו.

אשמח לתגובה.

הלנת דין במינוח המקובל הוא השהייה, וכך הבנתי את כוונת השאלה (מה שקרוי בסוגיית לה ע"א עינוי הדין). הלנת דין כאן משמעותה לחכות כדי לדון לזכות. ומה שפוטרים אותו ממוות הוא מפני שלא ימצאו לו זכות ולכן אין טעם לקיים בו הלנת דין. אבל ברור שאין כאן גזיה"כ שאם לא מתקיים הלנת דין לא ממיתין אותו, שאל"כ מדוע לא תלין את הדין וכשלא ימצאו זכות תהרוג אותו. לכן ברור שהטעם הוא מהותי – אין טעם להלין את הדין כי לא ימצאו לו זכות. ומה שלא הורגים אותו הוא מפני שכשלא מוצאים לו זכות יש פגם בהליך. ופשוט.

אם טעם הדין הוא משום חד צדדיות בדיון, היה נכון לפסוק גם לגבי מי שכולם זיכוהו, שנדרש פסק דין חוזר

דומני שהמצוטט בשם בעל התורה תמימה – מופיע במאירי

מענדי,
לא נכון. החשש שיהרגוהו שלא בדצק. אין חשש שיזכוהו שלא בצדק. עובדה שבדיני ממונות לא מבטלים פסק שהתקבל פה אחד.