ספקות בהלכה וחיוב תעודת כשרות לחנות ירקות

שו”תקטגוריה: הלכהספקות בהלכה וחיוב תעודת כשרות לחנות ירקות
שואל שאל לפני 3 שנים

שלום הרב מיכאל,
 
לאחרונה נתקלתי במספר הלכות בילקוט יוסף שמהם לכאורה עולה שאין חיוב לקנות ירקות ופירות במקום שיש בו תעודת כשרות:

  1. “…ועוד שתרו”מ בזמן הזה הם רק מדרבנן, ואפילו בספק אחד ספיקם לקולא, לדעת רוב האחרונים. [יביע אומר ח”י חיו”ד סי’ מו עמוד רצה].” (מתוך ילקוט יוסף, הלכות תרומות ושמיטה, סימן שלא, סעיף יז).
  2. “…ואף שיש קצת ספק אם הופרשו תרומות ומעשרות בשוק הסיטונאים, שלפעמים ישנם קצת סוחרים המבריחים סחורתם משם כדי שלא יטלו מהם תרומות ומעשרות. מכל מקום כיון שעל כל פנים הרוב הוא מתוקן, ובצירוף שיש ג”כ פירות הגדלים בקרקעות של גוים, ונתמרחו על ידי גוים, שפטורים מתרומות ומעשרות, הילכך מותר לקנות פירות מן השוק, ואין צריך לעשרם, והמחמיר על עצמו ומפריש מהם תרומות ומעשרות תבא עליו ברכה. [יביע אומר חלק ט’ סימן ל עמוד שכח]. ” (מתוך ילקוט יוסף, הלכות תרומות ושמיטה, סימן שלא, סעיף כ).
  3. “ענבים הנמכרים בשוק, [או שאר פירות שמצוי בהם ערלה] הנמכרים בשוק, ויש בהם חשש שמא הם פירות ערלה, מעיקר הדין מותר לקנותם ולאוכלם בלא בירור כשרותם לפי תעודה מרב מוסמך. כל שרוב הפירות בשוק אינם מערלה, דכל דפריש מרובא פריש. והמחמיר שלא לקנות אלא ענבים המובאים בהשגחת הרבנות המקומית ישא ברכה מאת ה’. [שגם במקום שיש ספק ספיקא שייך מדת חסידות לפרוש מהספק].[ילקו”י ערלה פ’ י’ ס”ג]” (מתוך ילקוט יוסף הלכות ערלה, סימן רצד, פרק י’ – דין ספק ערלה). – נראה שהלכה זאת תקפה באופן דומה גם לנטע רבעי.

האם המסקנה שגזרתי מהלכות אלו נכונה (שלא צריך להקפיד לקנות במקום עם כשרות)?
 
בנוסף, האם במקום שניתן לברר את הספק לגבי כשרות הירקות (נניח על ידי שאילת המוכר אם הירקות כשרים או לא), האם יש חיוב לברר? ראיתי מקור באינטרנט שאומר: ספיקא דרבנן כשאפשר לברר את הספק, הראב”ד מחמיר והרמב”ם מקל (שו”ע או”ח קס-יא ומשנה ברורה שם-נא). אבל השאלה איך נפסק להלכה היום, לפי הרמב”ם או הראב”ד?
 
לגבי בירור הספק, שאלה דומה יכולה להישאל כאשר מתארחים אצל חילוני שמגיש כיבוד פירות וירקות. האם צריך לברר מולו מאיפה קנה הפירות?

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 3 שנים

מקובל להלכה שכשאפשר לברר את הספק אין להקל בספק דרבנן. והוא כעין דין דבר שיש לו מתירין (ביצה ד ע”א), שהחמירו עליו גם בספק דרבנן כיון שיכול לאוכלו בהיתר.
הקשור לדברי השו”ע שהבאת לא לגמרי חד משמעי. שם מדובר כשיש לו אפשרות אחרת לעשות בלי איסור. אבל אצלנו הדיון הוא כשאין אפשרות אחרת אלא באפשרות הזאת עצמה הוא יכול לשאול ולברר את הספק. איני חושב שיש בזה מחלוקת בין הרמב”ם לראב”ד.
לדעתי כן צריך להקפיד לקנות במקום עם תעודת כשרות. אמנם מקורות 2-3 שהבאת עוסקים במקום בו יש רוב (ולא רק ספק), ושם יש אולי יותר מקום להקל, וגם בזה הרבה פוסקים החמירו כשיש מיעוט ניכר ואפשר לברר.
ומקור 1 שהבאת אמנם קובע שספיקם לקולא, אבל כשאפשר לברר או לעשות בהיתר איני רואה בציטוט שלך שהוא מורה היתר. 
——————————————————————————————
שואל:
מצאתי מקור בספר עין יצחק של הרב יצחק יוסף שעוסק בכללי ספיקות הלכה שאומר:
“ספק דרבנן, אזלינן לקולא גם היכא דאיכא לברורי. אולם אם הבירור הוא דבר שבנקל אפשר לבררו על ידי שאלה וכדומה, נכון לברר הדבר, שאם הוא לפנינו יש לשאול ולברר.” (ראה צילום 1 וצילום 2 שם הוא מאריך בראיות).
 
כלומר, אני מבין מכאן, שמעיקר הדין, אפשר ללכת לקולא, גם במקום שאפשר לברר את הספק (ורק כהנהגה ראויה ונכונה, יש לברר את הספק במקום שאפשר לעשות זאת בקלות, אך לא בגדר חובה גמורה).
——————————————————————————————
הרב:
שלום רב.עברתי במהירות על דבריו ולדעתי אין להם שחר. לא ראיתי שם בדל ראיה לטענתו שבספק אין צורך לברר. מדובר כשיש רוב או חזקה (אלו לא מצבי ספק אלא היתר ודאי), ואפילו על זה נחלקו הפוסקים האם אפשר לסמוך על זה בלי בירור כשאפשר לברר. אבל מניין לו שבספק דרבנן רגיל אין צורך לברר?כפי שכתבתי לך, דין דבר שיש לו מתירין הוא ראיה נגדו, שהרי שם כתוב שכשאפשר לאכול בהיתר לא התירו לו לאכול בספק. למשל, כשיש לך ספק מוקצה בשבת או יו”ט, זה ספק דרבנן. אבל מכיון שאפשר לאכלם בהיתר גמור ביום א לא התירו לאכלם בשבת או ביו”ט עצמו אף שמדובר בספק דרבנן. אגב דין דבר שיש לו מתירין נאמר גם על ביטול ברוב, ומשמע שגם כשיש ביטול ברוב אם אפשר להימנע אז אין היתר לאכול.סוף דבר, טענתי לא זזה ממקומה.
——————————————————————————————
שואל:
היום ניסיתי להעמיק בתשובתו של הרב יצחק יוסף ובאמת לא מצאתי ראיה חזקה לדבריו. למיטב הבנתי, הוא יוצא מהכלל שספק ספיקא בדאורייתא שניתן לברר אחד מהספקות, אין צריך לבררו, ומכיוון שלפי מרן השו”ע ספק דאורייתא אסור רק מדרבנן, אז למעשה ספק ספיקא בדאורייתא שקול לספק אחד מדרבנן, ואז הוא אומר שלמעשה הכלל החדש שמתקבל הוא שספק דרבנן שניתן לבררו, אין צריך לבררו. אבל הוא לא התייחס לעניין שהבירור שניתן לעשות בכלל הראשון הוא בירור חלקי (של אחד מהספקות) ולא בירור מלא. 
 
מה שנראה לי תמוה שרב ברמתו שעסק לעומק בסוגיה זו והאריך בראיות לשני הצדדים בסופו של דבר הכריע כמו שהכריע. אולי ייתכן שיש דבר שאנו מפספסים פה?
——————————————————————————————
הרב:
מהי בדיוק רמתו?
גם ההנחה שלו שלפי הרמב”ם הסובר שהכלל ספק דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן, אז ספק ספיקא הוא ספק דרבנן היא ממש לא מוסכמת. האריך בזה ר”ש שקאפ בשערי ישר ועוד רבים. ראה למשל כאן:
http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A7_%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%90
ובעיקר בדיון על ספק ספיקא מתהפך שלא מסתדר עם הנחתו.

השאר תגובה