על דקדוקי הלכה בנטילת ידיים בבוקר

בהנחה שהנימוק לנטילת ידיים בבוקר הוא סילוק רוח רעה, שלא תזיק לך (זה הנימוק המופיע בגמרא, בקבלה, ובבי"ס),
מדוע יש בזה דקדוקי הלכה ופרטים?
האם הרוח הרעה צריכה שנעשה לה טקס?
 
אני מבין את דקדוקי ההלכה בלולב, שופר וציצית.
הקב"ה ציווה, וזה צריך להיות בדרך מאוד מסוימת. יש הלכה ויש הידור וכו'
בשביל שיהיה רצוי ומקובל בעיני ה'. 
 
אבל אם מדובר על ציווי שהוא עצה אסטרטגית. להימנע מפגיעתה של הרוח הרעה.
האם יש טקסים ממש מיוחדים וספציפיים לרצות את הרוח שתסתלק? (עושה קונוטציה מאוד שלילית).
הרי זה לא מצווה לרצות את הקב"ה (אלא אם תנמק כמו בראשונים שזה להיטהר לקראת התפילה).
אלא לסלק את הרוח.
 
מילא תאמר, ההלכה שאוכל מתחת למיטה לא לצרוך. כי רוחות שולטות וכו'
יש כאן מישור הימנעותי.
אבל לעשות טקסים מאוד ספציפיים, תוך דקדוקים ופרטים, האם לא משווה לזה אירוע וקונוטציה של פולחן ח"ו מול כח אחר?