על המוסריות בציווי מחיית מדין ועמלק

היה לי בזמנו פלפול על כך שניסתי לטעון שאצל הגויים אין גיל בר מצוה אלא הולכים אחרי הדעת. וכיון שכך צריך לברר אצל ילדים אם יש להם דעת או לא.
באשר לאלו שאין להם דעת נראה שהרמב"ם לשיטתו בעיר הנידחת (נגד שאר הראשונים כמו שמביא המנחת חינוך) הסוברת שקטנים חסרי דעת ברשות אביהם נמצאים ואין להם קיום עצמי. סברתו של הרמב"ם מתאימה לסברת הליברלים המתירה הפלה בגלל זכות האישה על גופה, שגם שם אין קיום עצמי לוולד ולכן מותר להפיל אותו. הרמב"ם קצת יותר עקבי בהגדרתו את האדם כיצור שכלי ולכן מושך את תלותו של הילד בהוריו עד שיש בו דעת. אולי ניתן לטעון בדעת הליברלים כי לוולד אין קיום עצמי לפני הלידה ועדיין הדברים לא ברורים.

למה הדבר תלוי בדעת? וכי ילד שאין בו דעת אין איסור להרגו? וכי אין איסור רצח בשוטה (שוודאי אין בו דעת)?

כיון שכל דין מלחמה בעמלק תלוי בדעת שלהם אם לקבל 7 מצוות בני נוח או לא צריך לשאול האם יש בהם דעת לקבל 7 מצוות בני נוח (המלחמה בעמלק היא מלחמה דתית ולא גזעית).

באשר לטף על פי הרמב"ם במורה נבוכים בעיר הנידחת אין איסור להרוג אותו ולהיפך הם נהרגים עם אביהם. למעשה זה די מקביל לגישה הליברלית של "זכות האישה על גופה" שמתירה הפלות, רק שקו ההבחנה הוא שונה.

באשר לשוטה אפשר לדון האם בכלל יש בו דין של מלחמה בעמלק או לא. אולי כיון שאין בהם דעת אין גם מצווה לכוף אותם לקבל 7 מצוות בני נח ולכן מלכתחילה אין מה להילחם בהם. במצב הזה אולי הם חוזרים לדין של גוי רגיל שאיננו מקבל 7 מצוות בני נוח שקיומם לתועלת ואין מורידין ואין מעלין.