על המוסריות בציווי מחיית מדין ועמלק
בנושא הריגת טף מדין לא מצאתי במפרשים הקלאסיים תשובה מתיישבת על הדעת מדוע הם נהרגו
האברבנאל מביא 2 תירוצים – נשפטו על עתידם, ובעוון אבותיהם
וקשה על שניהם – ממעשה ישמעל שנידון בשעתו (ואולי דינם כבן סורר?), ומהכלל של איש בחטאו יומת
אשמח לשמוע דעתך
אכן זה דומה לבן סורר ומורה שנדון על שם סופו. אני מניח שעמלק היה עם שמחנך את כל בניו לרצחנות, ולכן יש הצדקה להרוג אותם גם כשהם קטנים. העתיד הוא ברור מראש. חשוב על יהודי במחנה ריכוז שמתפלל שימותו כל הגרמנים, זקנים נשים וטף. זה נשמע סביר, לא? ההנחה היתה שיש משהו מושחת בעם הזה, ולכן יש הצדקה להשמידו מעל פני האדמה. אני מניח שהתורה רואה כך את עמלק ולכן מצווה על השמדתו.
יש לזכור שהרמב"ם ממתן מאד את דינם של עמלק. הוא פוסק שיש לקרוא להם לשלום כשצרים על עיר שלהם, ולא להרוג אותם אם השלימו. וכך הוא כותב בהל' מלכים פ"ו ה"ד:
ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצות, עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים הגדולים, ובוזזין כל ממונם וטפם, ואין הורגין אשה ולא קטן שנאמר והנשים והטף זה טף של זכרים, במה דברים אמורים במלחמת הרשות שהוא עם שאר האומות, אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה שנאמר כן תעשה לכל וגו' רק מערי העמים לא תחיה כל נשמה, וכן הוא אומר בעמלק תמחה את זכר עמלק, ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו שנאמר לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם, מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו.
אמנם בעשה קפח משמע שיש חיוב להשמיד את כולם, ובדוחק יש מקום לומר שהוא מדבר כאן רק על ז עממין. אבל המפרשים שם לא הבינו כך, ע"ש. לכן נראה שכוונתו שהחובה להשמיד את כולם היא רק אם לא השלימו, ואז הורגים את כולם כולל ילדים. אבל אם השלימו אז לא. וצל"ע בזה.
היה לי בזמנו פלפול על כך שניסתי לטעון שאצל הגויים אין גיל בר מצוה אלא הולכים אחרי הדעת. וכיון שכך צריך לברר אצל ילדים אם יש להם דעת או לא.
באשר לאלו שאין להם דעת נראה שהרמב"ם לשיטתו בעיר הנידחת (נגד שאר הראשונים כמו שמביא המנחת חינוך) הסוברת שקטנים חסרי דעת ברשות אביהם נמצאים ואין להם קיום עצמי. סברתו של הרמב"ם מתאימה לסברת הליברלים המתירה הפלה בגלל זכות האישה על גופה, שגם שם אין קיום עצמי לוולד ולכן מותר להפיל אותו. הרמב"ם קצת יותר עקבי בהגדרתו את האדם כיצור שכלי ולכן מושך את תלותו של הילד בהוריו עד שיש בו דעת. אולי ניתן לטעון בדעת הליברלים כי לוולד אין קיום עצמי לפני הלידה ועדיין הדברים לא ברורים.
למה הדבר תלוי בדעת? וכי ילד שאין בו דעת אין איסור להרגו? וכי אין איסור רצח בשוטה (שוודאי אין בו דעת)?
כיון שכל דין מלחמה בעמלק תלוי בדעת שלהם אם לקבל 7 מצוות בני נוח או לא צריך לשאול האם יש בהם דעת לקבל 7 מצוות בני נוח (המלחמה בעמלק היא מלחמה דתית ולא גזעית).
באשר לטף על פי הרמב"ם במורה נבוכים בעיר הנידחת אין איסור להרוג אותו ולהיפך הם נהרגים עם אביהם. למעשה זה די מקביל לגישה הליברלית של "זכות האישה על גופה" שמתירה הפלות, רק שקו ההבחנה הוא שונה.
באשר לשוטה אפשר לדון האם בכלל יש בו דין של מלחמה בעמלק או לא. אולי כיון שאין בהם דעת אין גם מצווה לכוף אותם לקבל 7 מצוות בני נח ולכן מלכתחילה אין מה להילחם בהם. במצב הזה אולי הם חוזרים לדין של גוי רגיל שאיננו מקבל 7 מצוות בני נוח שקיומם לתועלת ואין מורידין ואין מעלין.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer