על המשפחה המסורתית וה”שמאל טוק” הפוסטמודרני

שלום הרב,
מה שלומך?
הטור הזה היה קצת חריף לטעמי,
בכל מקרה צרפתי מאמר ישן, שחלקו דן ברעיון זהה.
"השאלה המרכזית העומדת איפוא בפני המחבר לאורך כל הספר היא: איזה מגזר זכה להטבות כתוצאה מהתעצמות הצבא ונהנה מה"אסקלציה" של העימות?
ההנחה היא כי התשובה לשאלה הזאת תבהיר את פשר התמורות המקיפות יותר ביחסים בין החברה הישראלית לצה"ל. ניסוח זה אינו שונה בהרבה מהעצה ששם הסופר ארתור קונן דויל בפי שרלוק הולמס באחת משיחותיו עם ידידו ד"ר ווטסון. פענוח רצח, אמר הולמס,מתחיל ונגמר בשאלה  ?cui bono )"מי הנהנה?"). ייתכן כי שיטה זאת אכן מתאימה לעבודת הבלש,אך ספק רב אם היא מתאימה באותה מידה להיסטוריון. צמצום שדה הראייה לתיאור חד-ממדי של סיבה אחת )ובמיוחד כשמדובר באפקטים קבוצתיים בלבד)המובילה לתוצאה מסוימת,עלול להביא לפשטנות יתר בפירוש התפתחויות ולהתעלמות מרבדים שלמים של החוויה האנושית, שאף הם חלק מהתהליך שהביא לתוצאה הזאת. גם אם שיטה זו אינה מעוותת את ההיסטוריה, היא בוודאי אינה עושה צדק עם מורכבותה. בכך חוטא,לדעתי,ספרו של לוי. מלבד נטייתו לשלול מהפרט את האינדיווידואליות שלו,הוא גם ממעיט בחשיבות ההיסטורית של מניעים ערכיים,שבלעדיהם מותר האדם מן הבהמה -אין לשיטתו,למשל,ההסבר לתופעת הסרבנות לשירות צבאי בשטחים הוא בעובדה שמבחינת המעמד הבינוני החילוני שכרו החומרני של הכיבוש יוצא בהפסדו.האם פירוש הדבר שאין לייחס כל משמעות לטענתם הפילוסופית-מוסרית של הסרבנים עצמם, המגדירים את השליטה של עם אחד על עם אחר כבלתי צודקת ובלתי מוסרית?"