על תפיסת ההשגחה שלך

לכן אני אומר שכל עוד אין לנו אינדיקציות להכריע לכאן או לכאן, עדיף לבחור באפשרות שמסתדרת גם עם המסורת והפסוקים.

זו השאלה מעיקרא על שיטתי. אני נוטה לחשוב שאם אין שום אינדיקציה אז לא סביר שזה נכון. בשביל לקבל את זה צריך לומר שיש השגחה אבל הקב"ה משחק איתנו במחבואים ומסתיר את פעולותיו. לא נראית שום קורלציה מובהקת בין כלום לכלום. לכן אני לא נוטה לקבל פרשנויות כאלה על אף התאמתן לפסוקים ולמסורת. כאמור, גם אני מוכן לקבל שיש התערבויות ספוראדיות.

בהמשך לשאלה הזו, זכור לי שבסדרת השיעורים על תשובה אמרת שבכל תהליך של תשובה יש מעורבות של הקב"ה, והוא לא יכול לקרות מבלי התערבות של הקב"ה בכלל (כמו שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים). והרי חזרה בתשובה של אנשים זה בגדר מעשים שבכל יום, כלומר יוצא שלשיטתך הקב"ה מתערב אקטיבית בעולם ובמחשבותיהם של אנשים כדבר שבשגרה. וכל זה בניגוד לתפיסה הרגילה שלך שהוא לא מתערב אלא במקרים נדירים. איך ניתן ליישב זאת?

בס"ד י' בחשון ע"ח

בתהלים צד מעלה המחבר את השאלה 'עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלזו?'. הצלחתם של הרשעים מביאה אותם למחשבה שה' לא מתערב: 'ויאמרו לא יראה י-ה ולא יבין אלקי יעקב'.

והמחבר מפריך מחשבה זו באומרו: הנטע אזן הלא ישמע אם, אם יצר עין הלא יביט, היסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת'. האם מי שברא את עולמו בחכמה וטבע באדם את רגש המוסר, ינהג בצורה לא מוסרית ויפקיר את העולם להתנהג בלא דין וחשבון? (טיעון אותו מעלה הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג פרק יז).

ולכן מסיק המחבר שייסורי הצדיקים נועדו לעוררם להיות טובים יותר ולכפר על חטאיהם: 'אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו, להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת'.

הצלחת הרשעים היא זמנית: 'בפרח רשעים כמו עשב להשמדם עדי עד' (תהלים צב), ולעומתם 'צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה, עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו, להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו'

בברכה, ש.צ. לוינגר

ולעיתים מתקיים ברשעים 'שבקיה לרויא דממילא נפיל', בתאוותם שלא מוצאת לה סיפוק, הם לא יודעים לומר 'די', ואז הם נופלים.

אילולא פתח היטלר חזית שניה נגד ברית המועצות, ואילולא פתחו בני בריתו היפנים חזית שניה כנגד ארה"ב – יכלו לגמור בנחת את מלאכתם. לו היו משאירים את בריה"מ ואת ארה"ב ניטרליות, היו מנצחים את אנגליה הבודדת, וכובשים את הודו והמזרח התיכון, ומשמידים בשקט את כל היהודים מאירופה עד המזרח הרחוק (כשיהודי ארה"ב ובריה"מ היו כלים מאליהם ע"י ההתבוללות

אך ברשעותם אצה להם הדרך, פתחו חזית שניה ושלישית והובסו. משנכנסו ארה"ב ובריה"מ למלחמה פיתחו אלו ואלו את נשק ההשמדה הגרעיני, שיצר 'מאזן אימה' שמנע ומונע מלחמות עולם 'עד היום הזה'. הכל בזכות שתי התקפות מיותרות…

הבחירה שלנו כוללת בהגדרה מעורבות של הקב"ה, שהוא חלק מאיתנו. אין זה אומר שהוא בוחר עבורנו אלא שעצם זה שאנחנו בוחרים, או משנים ערכים ועמדות, מתאפשר רק בגלל שחלק ממנו נמצא אצלנו.

רבינו שצל
לאיזו עמדה כיוונת בתשובתך
לעמדה שיש התערבות של הבורא בעולמו או שאין
פתחת בכד וסיימת בסוסיתא יד שנייה מרופא

אם חלק ממנו נמצא אצלנו, והחלק הזה הוא שמאפשר שינוי ערכים, מדוע שלא נגיד שאותו חלק גם מהווה נקודת ממשק להתערבות של הקב"ה בבחירותיהם של בני האדם ברגעים שבהם הוא רואה לנכון שצריך להתערב?

הרב שצ"ל,

למה שלא תפתח בלוג משלך, בו תכתוב את דעותיך ורעיונותיך?

בברכה, ח. ז. בערגער

ואין כוונתי להקניט חלילה, אלא לתמוה בלבד.

אורן, אתה יכול כמובן לומר זאת וכבר דיברנו על כך. אלא שעדיין יש להבין שזו לא אותה טענה. אני טוען שהאדם הוא הרכבה של נקודה אלוקית עם הבשר ודם והרוח שלנו. זהו האדם עצמו וזהו היצור שבוחר. האלוקים לא בהכרח מעורב בבחירה הספציפית שנעשית כעת, אלא שעצם היותו חלק ממני מאפשר לי לבחור. לכן הרכבה זו אין פירושה מעורבות שלו. הוא רק מאפשר לי (האדם = הוא + אני) לבחור.
הקב"ה יכול גם להתערב בחוקי טבע, אלא שתצפיתית נראה שאינו עושה זאת. לכן גם טענתי לגבי התערבות שלו דרך בחירות של בני אדם היא לא עקרונית אלא אמפירית. אני לא מתרשם שהוא עושה זאת. רק אוסיף שאם אכן הוא היה עושה זאת – זה כמובן היה מוריד את האחריות מהאדם הבוחר, ולכן בשורה התחתונה מתעוררת גם תמיהה עקרונית על ההצעה הזאת.

למה לא תפתחו דת משלכם שתטען שה' לא מתערב בעולם? היהדות, על כל פנים, אומרת בבירור שה' משגיח על בריותיו, ראה בדברי הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג פרק יז, המביא לכך ראיות הן מהכתובים והן מההיגיון: איך אפשר להניח שמי שברא את העולם בחכמה ונטע באדם את תחושת הצדק, יפקיר אותו? וכפי שביטא דוד המלך ע"ה במזמור צד: 'הנוטע אזן הלא ישמע… המלמד לאדם דעת'. היש 'אינדיקציה' גדולה מזו שיש בעולם השגחה?

בברכה, ש.צ. לוינגר

בס"ד י' בחשון ע"ח

התגובה לא כיוונה לתוכן אלא לצורה.

בברכה, ח.ז. בערגער

השאלה מדוע אתה לוקח את מוקד הדיון, ומנצלו כדי להאריך בביאורי פסוקים ומדרשים שונים, כיד ה' הטובה עליך.

יש שחושבים שיבססו את טיעוניהם בדברי לעג וביזוי, ויש שחושבים שדיון ענייני על נושא שהוא מעיקרי היהדות צריך להיות מבוסס על הבנה מעמיקה במקורותיה. כבר השבתי לך בעבר (לתגובתך מיום כך וכך לסדר 'ואכלת את בשר בניך'…) שהשאלות אותם מעלים בדיונים כאן, עלו כבר על שולחנם של הקדמונים, ולא יזיק לך אם תיתן דעתף לדבריהם ותגלה להפתעתך שלא אתה 'המצאת את הגלגל' 🙂

בברכה, ש.צ. לוינגר

היא גופא הבעיה
מה נעשה במקרים שהתשובות שהם נתנו לא באמת מתרצים לי כלום.
אם הרמב"ם כותב שההיגיון והצדק מחייבים התערבות, אבל מבדיקה וממחשבה על הדברים אני רואה שבפועל אין התערבות.
לא יעזור שתצטט אלפי פעמים את הרמב"ם אם לא תיכנס לגוף הטענה ותתמודד איתה.
גדלתי על ברכי האפולוגטיקה הדתית
אני מכיר את כל התשובות הנדושות, לעסתי אותן עד חנק תוך רמאות עצמית.
אני חושב שמגיע לי תשובות אינטליגנטיות ויותר כנות מאוסף ציטוטים חוזרים ונשנים של הרמב"ם, ושברי פסוקים.

בס"ד י"א בחשון ע"ח

למשב"ב – שלום רב,

האם לך יש מונופול על אנטליגנציה ועל כנות? דומני בשני התחומים יש לרמב"ם 'קבלות' קצת יותר ממך. את גאונותו של הרמב"ם בתורה, בפילוסופיה וברפואה רואים בכתביו, מתגובותיך עוד לא התרשמתי עד כדי כך 🙂

הרמב"ם החזיק באמונתו בתנאים הקשים ביותר, נמלט מחרב ה'מוואחידין' מספרד למרוקו, וממרוקו למזרח עד שהגיע למצרים, וגם שם שבע קשיים וצרות. עם ישראל בזמנו סבל בכל העולם רדיפות והשפלה, מאדום וישמעאל גם יחד. היו לו כל ההצדקות לבוא לאלקיו בטרוניה 'אייכה', אך הוא לא עשה זאת, אלא חיזק את עמו באמונה, לדורו ולדורות עולם.

ואתה? יושב לך בנחת בארץ הקודש ההולכת ונבנית, הפורחת ומשגשגת ופתוחה לכל בני ישראל היכולים בחופשיות לעלות אליה ולחיות בה בלא עול הגויים. מה שלא זכו חז"ל ולא ראשונים ואחרונים. רואה לנגד עיניך בתחילת התגשמות חזון הנביאים על שיבת עם ישראל לארצו ותחילת קיבוץ הגלויות, מה שלא קרה לשום עם ששב לארצו אחרי אלפיים שנות גלות ושיעבוד – ומגיב בשוויון נפש.

הארץ תמהה: 'מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה?'. ואתה? אתה שואל: 'איה אלקיכם'! לא רואה שום 'אינדיקציה' להתערבות אלקית. הכל מובן מאליו. מה יותר טבעי מכבשה השורדת בין שבעים זאבים? מה יותר טבעי מעם השב הביתה אחרי אלפיים שנה? טריוויאלי. מה בכך?

בברכה, ש.צ. לוינגר

הרב מיכ:"הבחירה שלנו כוללת בהגדרה מעורבות של הקב”ה, שהוא חלק מאיתנו". האם זו מסקנא חדשה שלך? לא ראיתיה בדיונך בנושא בעבר,ווז,כעת,נשמעת נסבלת בהרבה. כי ניתן לומר שבעקיפין הקב"ה מתערב דרך בריאת בני האדם. יש בזה כמעט ניחוח פנתאיסטי. וראו הסברו של שג"ר את רמב"ם ב"להאיר את הפתחים" עמ' 94:

"יש לשאול על הרמב"ם מה ההבדל בין גישתו לגישות הומניסטיות חילוניות המאמינות ביכולת של האנושות ותבונתה לפתח את כוחותיה ולהביא לידי גאולה? מדוע נכנה תהליך זה השגחה אלוהית ולא טבע? התשובה לכך היא,שלשיטתו של הרמב"ם ההשגחה וכמוה הנס,אינם תולדה של התערבות אלוהית הפורעת את סדר הדברים הקיים בעולם,אלא דווקא בהיות העולם כזה ולא אחר. במילים אחרות, העובדה כי בקרב האדם-האנושות קיימים הכוחות והכישרונות היא עצם
ההשגחה. הרמב"ם עומד נוכח עובדת ההוויה ככזאת דווקא, ונוכח עובדה זו עולה
השתאותו-מדוע כך ולא אחרת?! בהשתאות זו נמצאים הפלא, הנס והאמונה. כללו
של דבר, עבור הרמבם הנס, כמו ההשגחה, איננו "נס" , אלא טבע. ואולם אין זה טבע
מכני אלא טבע הוליסטי שהאדם המואר מוצא בו את האינטגרציה המושלמת בין רוח
לגוף, בין מידות לשכל, בין פרט לכלל".

האם רככת את עמדתך במעט או שפספסתי משהו. בכל מקרה לטעמי אם היית מדגיש את החיוב ולא רק את השלילה היו דבריך מובנים יותר ומתקבלים יותר בענין זה

עסקתי בזה בכמה מקומות בעל פה לגבי הפרדוקס של חולשת הרצון. תוכל לראות זאת למשל במאמרי על שני מכניזמים של תשובה:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%98%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%AA/
אבל כפי שכתבתי כאן זה לא משנה מאומה לגבי המהות, שכן מדובר בהגדרה של האדם עצמו. יש בו חלק אלוקי והוא חלק מהגדרת האדם. לכן זה לא אמור לשנות לגבי הדיונים על בחירה והתערבות אלוקית כפי שכתבתי כאן.

מה שכתבת על שיטת הרמב"ם מקביל למה שכתבתי לגבי האבולוציה (ההנהגה האלוקית נעשית דרך חוקי הטבע). בנוסף, שיטת הרמב"ם היא שהנסים נקבעו בטבע הבריאה מעיקרא. עסקתי בזה בהקלטות בסדרה על נסים וטבע.

תודה רבה.אעיין

בס"ד י"א חשוון ע"ח

לשצ"ל – שלום רב,

אינני י.ח. הכהן, ולא ידעתי מה הוא כתב לך. חיפשתי באתר את המילים שציינת (ואכלת בשר בניך) ומצאתי את ההתכתבות ביניכם.

ראיתי שהוא המליץ לך לפתוח בלוג משל עצמך, ולזה אני מצטרף. לשפה הלא מכבדת שלו – אינני מצטרף.
אני מכבד אותך, ואת ידענותך הרבה בנושאים רבים ושונים, בהיסטוריה, בביקורת המקרא, ועוד.

לא התייחסתי כאן לנושא הוויכוח עצמו.
ביקשתי לומר לך, שתגובותיך חורגות לעיתים מהנהוג בשיח שכזה.

כשמישהו מעלה שאלה, עונים לו ספציפית על מה ששאל. לא 'שופכים' הרצאה שלימה, שלעיתים איננה כוללת מענה ספציפי, אלא מהווה מערכת וורטים אפולוגטית ודביקה.

בברכה, ח.ז. בערגער

זכותך כמובן לעשות מה שתרצה. רק הערתי שאתה חורג מעט מהנורמה.

להני צנתרי דדהבא, היועצים לי עצה טובה, בשפה אדיבה, ואף סגנונם הושווה – שלום רב,

'לגבי אמירתכם 'ואכלת בשר בניך ובנותיך',
הואיל וכבר הגדירני אחד מראשי המדברים כאן כ'יקה פוץ', הרי אצל היקים נחשבה אמירה זו לברכה, שיהיו בניכם ובנותיכם יראי שמים ונאמנים על הכשרות, שתוכלו לאכול בשר אצלם ללא פקפוק.

אף אני איעצכם עצה טובה
להשיב לגופו של עניין ולא בדברי זלזול מסוג 'יקה פוץ' 'וורטים ואפולוגטיקה דביקה'. הרי הקורא הרציני לא משתכנע מכינויי גנאי שתתנו למי שאתם חולקים עליו אלא מרמת טיעוניכם וביסוסם.

בברכה, ש.צ. לוינגר

בס"ד י"ב בחשון ע"ח

לגיל – גיל עד,

בדברי הרמב"ם במקומות רבים מבואר שהקב"ה נותן גמול על מעשה הטוב והפכו גם בעולם הזה. כבר ציינתי לעיל את דברי הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג פרקים יז-יט שהאריך בזה. וכן בהקדמתו לפ' חלק קבע את הגמול לעיקר מעיקרי הדת.

בפ"ט מהל' תשובה ביאר הרמב"ם שעיקר הגמול הוא השלימות הרוחנית שבעולם הבא, הטובה שמקבל האדם בעוה"ז אינה עיקר השכר אלא 'תנאי שירות' המקלים על האדם לקנות את השלימות. וכן העונש שבעוה"ז הוא הרעת תנאים המקשה על החוטא להגיע אל השלימות.

בפירוש המשנה פ"ק דפאה מוסיף הרמב"ם שעל מצוות המביאות תועלת לחברה, מקבל האדם 'פירות', מלבד 'הקרן', השלימות הרוחנית השמורה לעולם הבא.

בהלכות תעניות אומר הרמב"ם שמי שבאו עליו ייסורים צריך לפשפש במעשיו, ולא לתלותם במקרה. הייסורים הם לפי הרמב"ם כמו הכאב שבגוף המעורר את האדם לאתר את הליקוי הבריאותי כדי לרפאו.

מדברי הרמב"ם בפירושו למשנה 'עשרה דברים נבראו בין השמשות' שהנסים הוטבעו בטבע מששת ימי בראשית, אין כל ניגוד לאמור לעיל, שכן:
א. לא כל התערבות אלקית כרוכה בשינוי חוקי הטבע, תהליך טבעי יכול להתפתח לכיוונים שונים שבכולם אין חריקה מחוק הטבע..
ב גם במקרים שהגמול מחייב שינוי חוקי הטבע – הואיל וחוק הגמול קיים ועומד מששת ימי בראשית ותנאי הותנה עם הטבע ש'יתקפל' מפני חוק הגמול..

בסוגיות אלה הרחיב את הדיבור ר' חיים וייסמן, בספרו 'נבואה, בחירה והשגחה – בירורי אמונות ברמב"ם', בהוצאת 'מכון הר-ברכה',, שעדיין לא הגיע לידי, אך הרב יצחק שילת המליץ עליו בחום.

בברכה, ש.צ. לוינגר

לשצ"ל. אני מבקש לומר לך שכתיבתך כאן הופכת את האתר ראוי ולמדני.ידענותך וחריפותך הם כמים לנפש עייפה ומהוות קוטב רציני לדעות כאן ובכך פותחות את הספקטרום שבתווך לדיון נמרץ וערני. על השניים הללו שמנסים להמליצך עצות טובות באמרי שפר ניתן לדרוש :הפוסל במומו פוסל. הם אלו שמסיטים את הדיון למריבות אישיות וציניות. יש כאלו בכל מקום והם מזהמים את גלי האתר במה שמעייף את הקורא הרציני ומזקיקים שוב ושוב לגלול מטה,בחינת הכלבים נובחים והשיירה עוברת. אני בכלל לא הייתי מבזבז זמן לענות להם

בס"ד י"ב בחשון ע"ח

לגיל – שלום רב,

יישר כוחך על דברי העידוד

בנקודה אחת צודק מר ח"ז ברגר הי"ו. מרגלא בפי חכמי הספרדים 'כל מאריך טרחא' (מליצה ע"פ שמות הטעמים הנקראים בפי האשכנזים 'מרכא טפחא', ובפי הספרדים: 'מרכא טפחא').

אם לתלמידו הנחו חכמים שישנה אדם דרך קצרה, על אחת כמה וכמה למי שאינו בגדר תלמידו ואין לו סבלנות יתירה להקשיב, ובפרט שמדובר בדברים שלא הורגלו לשמעם. הרי לא באתי לשכנע רק את המשוכנעים, ולמתלבטים צריך להציע את הדברים בצורה קצרה וקולעת.

האריכות בדבריי נובעת מהעובדה שחלק ניכר מהם בא מלימוד ובירור חדש שלי עקב השאלות העולות מהדיונים, והדברים נכתבים בעת הלימוד ממש, ומשום כך יש בהם אריכות ולפעמים הסתעפויות מעניין לעניין באותו עניין.

כאשר הנושא המחודש מבורר לי כל צרכו – יכול אני לקצר ולתמצת, ואכן לעיתים קרובות, ובפרט כשמתגובות שונות התרשמתי שהמגיב לא הבין את כוונתי – אני מוסיף סיכום קצר, בתקווה שכך ייקלטו הדברים.

בתודה בברכה, ש.צ. לוינגר

לגבי עצתך שלא להתייחס לתגובות פוגעות, אני באמת בדרך כלל מתעלם או מעיר בקורטוב של חיוך. למשל: למי שתיארך את מכתבו: 'יום… לסדר ואכלת בשר בניך', השבתי בתאריך: 'יום… לסדר יפתח לך ה' את אוצרו' 🙂

באלול האחרון החלו בשיטה חדשה של התנפלות קבוצתית שאחד פותח וחבריו עונים אחריו, כנראה כדי להגן על הטריטוריה השבטית מפני הפולש הזר. משראיתי עתה שהמגמה חוזרת – מצאתי לנכון שלא להבליג…

רבינו שצ"ל, בא ננסה לדון בעניין עצמו, בלי סיסמאות, ונראה אם זה יילך:

נפתח כאן דיון בין הרב מיכי לעורך האתר אורן, בעניין ההשגחה הפרטית.

בתחילת הדיון, מוסכם על שניהם כי אין אינדיקציה להתערבות כלשהיא.

מוסכם על שניהם כי המסורת תומכת בהתערבות.

אורן מעדיף את המסורת (וכדי להקטין את המתח בינה לחוסר האינדיקציה – מצמצם אותה).

הרב מיכי מעדיף את המציאות כפי שהיא נתפסת בעינינו.

1. תיאור הדיון מוסכם עליך?

2. האם אתה מסכים שלפי המסורת יש התערבות?
3. האם אתה מסכים כי אין אינדיקציה לכך בעולמינו הפיזי?

אם הכל מוסכם, נמשיך הלאה.

ח. ז. בערגער

כמתואר בחלקה השני של תגובתי 'אין אינדיקציה?' ובתגובתי 'יש לך מונופול על כנות ואינטליגנציה?' דוגמאות נוספות הבאתי במקומות אחרים. הגע עצמך, אם לאדם יש יכולת לבחור – לקב"ה אין?

בברכה, ש.צ. לוינגר

רק הערת ביניים קצרה.
אף ידי תיכון עם שצ"ל. התגובות צריכות להתייחס לדברים ולא לדובר ולהיכתב בצורה לא פוגענית )גם אם ציניות מותרת לגמרי. ראה דברי הסבר לסגנוני באתר(. במקרים קיצוניים אני מוחק תגובה )קרה מעט מאד בינתיים(.
לעצם הטענות, לא עקבתי ואיני יודע.

לשצ"ל
ראשית רוצה להצטרף לדברי גיל
או לפחות חלקם
אתה מוסיף לי המון בכתיבתך מחד
ותחסר לי אם לא תהיה פה ובכל מקום בו אתה מגיב
בידענות וברוח טובה
מאידך כמו שכתבתי נעים יותר כשאתה מגיב לעניין ולא אוסף ציטוטים
ממשיך לענייננו
קשה לי לקבל אלוהים שעשה שואה ורצח מליון ילדים חפים מפשע
השואה הרוחנית שהמדינה הקדושה ראשית צמיחת גאולתנו (בני אשכנז) המיטה על ראשי עשרות אלפי ילדי תימן
מאות שנהרגים מידי שנה בכבישים
ואלפים שנהרגו במלחמות מדינת ישראל ובפיגועיה.
מדינה שמעודדת חילולי שבת המוניים
וכו' וכו'
כמובן אלו בחלקם ססמאות נבובות למדי
אבל הרעיון ברור
אני נוטה להסכים יותר ויותר לטענתו של מיכי לגבי ההתכנות לאי התערבות הבורא בטבע בצורה עקרונית
מבחינתי היא מתיישבת הרבה יותר על הדעת מאשר הטענה שישנה התערבות מתמדת, שגורמת לכאלו שואות ופגעים לקרות.
בנוסף לסברה שאם ישנה התערבות מתמדת בטבע לא היה ניתן להגיע לשום מסקנה מדעית.
ורוב חכמתו ועומק דעתו של רבינו הרמב"ם עדיין לא גרמו לי להשתכנע בעובדה ההפוכה.
כמו שגם אתה לא מקבל את דעתו של המיימוני בהלכות יסודי התורה
'כל הכוכבים והגלגלים כולם, בעלי נפש ודעה והשכל הם. והם חיים ועומדים ומכירים את מי שאמר והיה העולם. כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים. וכשם שמכירים הקב"ה, כך מכירים את עצמם, ומכירים את המלאכים שלמעלה מהם. ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם.'
ועדיין זה לא מוריד כהוא זה מגדלותו ועומק דעתו
אלא שיקוף של ערכי המדע בתקופתו.
שלך
מויש

בס"ד י"ב בחשון ע"ח

למשב"ב – שלום רב,

כידוע מנהג יהודים לענות על שאלה בשאלה (היהודי הראשון היה קין, שנשאל 'אי הבל אחיך' והשיב: 'השמר אחי אנכי' 🙂 , אז הפעם, במקום להשיב – אשאל!

בהשוואה בין דבריך לדבריו של אורן (בתחילת הדיון) אני רואה שיש כאן שתי תפיסות המנוגדות קוטבית, בהבנת תיאוריית 'אי ההתערבות האלקית' המיוחסת לרמד"א.

לפי תיאורו של אורן הקב"ה היה מתערב בעבר, אך בזמננו הוא צמצם מאד את התערבותו משום שאין בה צורך, יען כי האדם כל כך התקדם מוסרית עד שהוא יכול להסתדר לבד. הבורא בראותו שהשאיר את עולמו בידיים טובות -הוא יכול לפרוש ולהפעיל את המערכת על 'אוטומט'.

לעומת זאת, מדבריך נשמע שמצב האנושות בימינו קטסטרופלי, שואות מלחמות, תאונות ומחלות, מצב נורא ואיום שהיה מחייב התערבות אלקית דחופה. ולכן אי קיומה מורה על חוסר יכולת של הבורא להתערב, כיון שחוקי הטבע הם 'חוק בל יעבור' המחייב אפילו את המחוקק עצמו.

אז מה באמת סובר רמד"א, כאורן או כמשה?

בברכה, ש.צ. לוינגר

על תפיסתו של אורן קשה לי מהפגעים הרבים שאתה מתאר, שמהם נראה שקשה עדיין להניח את האדם 'להסתדר לבד'.

על תפיסתך קשה לי קושיית דוד המלך: 'היוצר עין הלא יביט… המלמד אדם דעת'? וכניסוחו של הרמב"ם: ; אי ספיקה רבה המחייבת אמונות רעות ביחס לא-לוה, השחתת סדר מציאות האדם ומחיקת כל מעלותיו המוסריות והשכליות של האדם. כוונתי למי ששולל את ההשגחה מפרטי האדם ומשווה בינם לבין פרטי שאר בעלי החיים/ (מורה נבוכים, חלק ג, סוף פרק יז)

שצ"ל שלום.
איני בטוח שתיארת אל נכון את תפיסותיהם, אבל את זה אשאיר להם. תפיסתי היא שההתערבות פוחתת כמדיניות כי התבגרנו ונדרש מאיתנו לעמוד על רגלינו שלנו. הקב"ה כמובן יכול להתערב אבל בחר שלא לעשות זאת.
התפיסה שאין צורך להתערב כי אנחנו כבר מוסריים נראית לי בעייתית לאור אירועי המאה העשרים.
התפיסה של חוסר יכולת היא אבסורדית כי הפה שאסר ודאי יכול להתיר. אי ההתערבות היא תוצאה של החלטה ומדיניות ולא של חוסר יכולת.

בס"ד אור ל 2.11.2017 (מאה שנה להצהרת בלפור)

לרמד"א – שלום רב,

כב' מניח שהקב"ה צמצם את התערבותו בעולם עקב התבגרות האנושות, וכאן אני שואל:

א.
כפי שנראים מנהיגי מדינות העולם בזמננו – האם באמת נראה לך העולם מבוגר דיו כדי שיושאר להתנהל 'על אוטומט'? החבר'ה שמנהיגים את העולם לא עושים רושם של צדיקים או חכמים מעמיתיהם בעבר.

ב.
האם יש הוכחות היסטוריות שבעבר היתה יתר התערבות של הקב"ה בעולמו? מקצת ידיעותיי בתולדות ישראל בעבר אני מתרשם שמעצמות היוו תמיד איום על עם ישראל. ולמרבה הפלא במאה השנים האחרונות נראה כאילו כל הזמן מתגייסת איזו מעצמה לתמוך בנו.

כשאנגליה נסוגה מתמיכתה ב'בית הלאומי', נכנסו לתמונה האמריקנים שתמכו בנו. כשחזרו האמריקנים לניטרליות, נעשה לפתע סטלין לתומך. חזר סטלין לסורו, נכנסו האנגלים והצרפתים לתמוך בנו. חזר דה-גול לסורו – חזרו האמריקנים לתמוד בנו. וכשקם נשיא עויין בארה"ב, וכל הסקרים הראו שממשיכתו תעלה – ניצח דוקא המועמד הידידותי יותר.

לכל חוליה בשרשרת האירועים יש תתקצ"ט הסברים טבעיים, אך העקביות הנשמרת ברציפות במשך מאה שנה, מעוררת תהיה: אולי בכל זאת פועל הקב"ה 'מאחורי הקלעים' להטות לב מלכים לטובת עמו ונחלתו?

בברכה, ש.צ. לוינגר

ואולי הגברת העזר האלקי בדורנו, באה בעקבות הגברת ההשתדלות האנושית? כשאדם מתחיל במצווה – ה' גומר עליו, ומסייע לו 'מאחורי הקלעים' במה שמעבר לכוח האדם.

כשיהודים הגבירו החל מסוף המאה ה-18 את העליה לארץ, וכשבמאה ה-19 החלו בהתיישבות חקלאית בארץ, וכשלקראת סוף המאה ה-19 החלו להתארגן ולדבר על הקמת מדינה – התעוררות הרצון מלמטה, מביאה להגברת העזר מלמעלה.

בברכה, ש.צ. לוינגר

שוב שלום הרב שצ"ל,

עכשיו ראיתי שהינך משמש כספרן ביד הרב ניסים. אז אני מוריד בפניך את כובעי.

שאלתיך בנוגע לאינדיקציה להתערבות אלוהית.

מבקש את הבהרתך:

בוא נניח בצד את המקורות המסורתיים שלנו, ואת ההוכחות הלוגיות שלנו.

בוא גם נניח בצד (ברשותך) את ההיסטוריה של העם היהודי (כי אחד ינופף בתקומת המדינה, וזולתו ישיב לו באסון השואה).

בוא ניקח את האדם הממוצע ברחוב, דתי חילוני או גוי, מהארץ או מאוסטרליה. האם אתה מצליח להבחין בקורלציה בין התנהגותו הערכית מוסרית – להצלחה, לבריאות, לאי היפגעות מאסונות למיניהם, וכדומה?

אתה יכול לענות לי שלא בשאלה?

חז"ב

מי שהולך בתום ואמונה, נוהג בצורה ערכית ומוסרית ושואף לעשות את רצון בוראו – .זוכה במתנה הגדולה ביותר בחיים. הייסור, מתנת החירות, שחרור מיצרי קנאה שנאה ותחרות, שחרור מתאוות שסופן הטבעי נזק. הוא לא רואה את מה שיש לו כמובן מאליו, ולכן הוא שמח במה שיש לו.

גם כי יילך בגיא צלמות בטוח הוא,שאלקיו מנהיגו בדין ובצדק ולא עביד דינא בלא דינא. ביודעו שה' מייסרו כייסר איש את בנו כדי לעוררו להתעלות ולשפר את מעשיו – יהיו כל ימיו חתירה אל האמת והטוב. וכשיגיע זמנו לשוב אל האלקים אשר שלחו – יבוא וימיו איתו, ימיו שנוצלו לטוב. היש עשיר ממנו?

בברכה, ש.צ. לוינגר

בפיסקה 1, שורה 2:
… במתנה הגלולה ביותר בחיים – מתנת החירות, …

יראה הקהל וישפוט.

שאלתי אותך שאלה מאוד פשוטה:

האם יש התאמה בין ציון גבוה בסולם הערכים והדת, לציון גבוה בסולם ההצלחה הגשמית.

במקום לענות על השאלה, ענית כי ציון גבוה בסולם הערכים והדת, מזכה בציון גבוה ברמת הרגשת השלווה והביטחון בה', ולציון גבוה בשכר לעת"ל.

בקיצור – לא ענית.

חז"ב

הרי שאלתך היתה אם רואים במציאות את הגשמת ייעודי התורה בעולם הזה. צריך איפוא לברר מה מובטח לעושה הטוב בעוה"ז?

על זה השבתי בבירור בהביאי את דברי הרמב"ם (בתגובתי 'בעניין ההשגחה במשנת הרמב"ם) שעיקר הגמול לאדם היא השלימות הרוחנית שקונה האדם כאן והולך איתה לעולם הבא.

הטוב הגשמי שיקבל האדם בעולם הזה, הוא לדעת הרמב"ם מנוחת הנפש, המאפשרת לו לחתור לקניית השלימות, בעוד העונש הוא פיזור הנפש בטרדות המבלבלות את האדם ומרחיקות אותו מהשלימות.

זה ה'עולם הזה' המובטח לעושה הטוב, ואותו יש בלי ספק למי שחי עם מצפן ויודע מה הוא מחפש.

בברכה, ש.צ. לוינגר

בתגובתי האחרונה רק הוספתי שהשלימות הרוחנית מתבטאת גם ב'גשמיות כפשוטה'.
יש אדם שיש לו עושר וכבוד בלי סוף, אך חייו ובריאותו הרוסים מן היסוד, מרוב מרמור ותיסכול. ולעומתו השלם חי בנחת עם מה שיש לו. אז למי יש 'עולם הזה' יותר? לממורמר שכל מה שיש לו 'אינו שווה לו', או למי שיש לו נחת ורואה שמחה בעמלו?

אינני רואה טעם להמשיך.

אני שואל אותך אותה שאלה שוב ושוב, ומכיוון שלא נח לך לענות עליה בכנות, אתה שם בפי שאלה אחרת.

אינני רוצה להיגרר לפסים נמוכים, אז ניפרד כידידים.

היה שלום.

חיים זייליג בערגער

שצ"ל, הרי תשובותיי:

א. ראשית, טענתי היא שהעולם מבוגר דיו ולא מוסרי דיו. כפי שחידדתי בהודעתי הקודמת. שנית, אני מדבר על הידע המדעי והיכולת של הפרט והחברה לתפקד בלי מעורבות אלוקית. ע"ע התפלת מים וכדומה.

ב. יש דיווחים על ניסים ודברי נבואה על מעורבות אלוקית בהיסטוריה. בעיני הבשר לא בטוח שהייתי רואה זאת (אלא בנסים גלויים).
על ה"פלאים" שאתה מזכיר כבר דיברנו. אין בזה שום פלא, אלא לכל היותר חריגה קלה. אבל הסטטיסטיקה מאפשרת חריגות מהמהלך הרגיל ולכן אי אפשר להגדיר שום דבר כזה כנס. עי' הברבור השחור למהר"נ טאלב שליט"א.

בס"ד י"ג בחשון ע"ח

לרמד"א – שלום רב,

הרי הידע המדעי עשה את נשק ההשמדה ההמוני נגיש, או כמעט נגיש, לכל רודן מטורף. ובמקביל רדיפת הבצע וההתפרקות מערכים של העולם ה'נאור', מגבירות את אדישותו כלפי אותם מטורפים, עיין ערך 'הגרעין האיראני', מה מונע מהם לבצע את זממם, רק אלקים יודע.

נסיפ גלויים היו נדירים גם בימי הנביאים, וכל שכן אחרי שפסקה הנבואה, וגם כשאירעו היו לזמן קצר. אבל הפלא המתמיד של הכבשה השורדת בין שבעים זאבים, המלאים שנאה לעם ישראל – הרי הוגדר ע"י אנשי כנסת הגדולה 'הן הן נוראותיו'.

אלפי שנים שבהן החזיק עם גולה ונרדף מעמד בין אויביו, כשבכל דור מצא מסבב הסיבות פתח מילוט . כשגורשנו מכאן מצאנו מקלט זמני שם וכו' כל זה 'חריגה קלה מהסטטיסטיקה', ותו לא? ושבאותן אלפי שנים שמר העם על צביונו וייחודו ולא התבולל ככל העמים שגלו מארצם – גם זו 'חריגה קלה מהסטטיסטיקה'?

בעשיית נסים גלויים המשנים את סדרי בראשית, אין הבורא מרבה. וכבר חז"ל התייחסו בביקורתיות לאותו אדם שבעבורו שונו סדרי בראשית. – אך עזרתו של מסבב הסיבות 'מאחורי הקלעים' תוך שימוש בתרחישים שאינם מנוגדים לטבע, חיונית היא כיום לא פחות מבעבר.

בברכה, ש.צ. לוינגר

לשצ"ל
על הישרדותו של עם ישראל כבר אמרו חזל ביומא שהן הן נוראותיו שכבשה בן 70 זאבים ואינה נאכלת.
ונראה לי להגיד שעצם העובדה ששם ה' נקרא על עם ישראל היא זו שמייראת את הגויים וגורמת להם לעזוב את עם ישראל במנוחה (ואם תשאל על השואה כבר כתב הגר"א שמרגע שמתחילה שיבת ציון שם ה' עובר ליהודים היושבים בארץ ישראל ועוזב את היהודים שבגולה ואכמ"ל). וכאן אפשר לומר שזה לא שהניסים לא מתקיימים אלא שמרוב הרגל אינך רואה אותם. שכן הנס קריאת שם ה' על עם ישראל מתרחש בפרשות שלנו כאשר ה' מודיע את אברהם "אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד". וזוהי חתימת ברכה ראשונה של שמונה עשרה שחייבים בה לכוון (אם כבר עסקינן בכוונת התפילה).
ומתקשרים הדברים עם שיטתו של הרב מיכי שאין צורך בניסים גלויים. הכל כבר מונח על השולחן ופועל לבד.

ועם זאת כמי שמכיר היסטוריה אני מסכים שיש דברים מוזרים במאות השנים האחרונות אך הכרזתם כנס גובלת במניפולציה לטעמי. ולכן יפה שתיקה לחכמים.

י.ד., איפה הגר"א?

בס"ד י"ג בחשון ע"ח

לי"ד – שלום רב,

מדבריך בפיסקה שלפני האחרונה, אני מבין שאתה רואה רק שני מצבים: מחד מצב של 'נסים גלויים', ומאידך מצב של 'הכל מונח על השולחן ופועל לבד'.

אני כתבתי שיש מצב ביניים של 'השגחה בתוך הטבע', שבו הקב"ה אינו חורג מסדרי בראשית ומחוקי הטבע, אך פועל 'מאחורי הקלעים' לשמור על עולמו ועל בריותיו, וזה המצב בו מתנהל העולם רוב הזמן, .

מצב של הנהגה נסית גלויה מתמדת היה רק ביציאת מצרים ובארבעים שנות הנדודים במדבר, שבהם חיו בענני כבוד, אכלו מן ושתו מבארה של מרים, וכל נסיעה וחניה היתה על פי הדיבור.

משנכנסו ישראל לארץ, נסתלקו המן וענני הכבוד, והעם מתחיל לפעול בתוך עולם הטבע, בהשתדלות אנושית ובאמצעים טבעיים, והנסים הגלויים נתמעטו ונעשו נדירים יותר ויותר.

אין ולא יכול להיות מצב שהעולם 'פועל לבד' ללא השגחה צמודה. ההשגחה נעשית מאחורי הקלעים כדי לתת מקום ליוזמה ולבחירה של האדם. האדם זקוק לקביעות שנותנת החוקיות שבטבע כדי שיוכל לתכנן את מעשיו, אך ללא העזר והשמירה האלקית לא תצלח פעולת האדם..

רמת ההשגחה היא פונקציה של היענות האדם ונכונותו לעשות את רצון ה'. ככל שאדם יוזם ופועל בכיוון החיובי, כך קמים כנגדו 'מקטרגים מכאן עד גיחון', והוא זקוק להגברת העזר והשמירה האלקית שיסייעוהו להשלים את המשימות שנטל.

כך היא ההנהגה הראויה לאדם: עשייה בכל כוחו באמצעים הטבעיים שהעמיד לו בוראו, תוך נשיאת עין וקריאה תמידית לאלקיו ש'יגמור בעדו' !

בברכה, ש.צ. לוינגר

.

על הדרכים השונות בהן התמודדו הוגים תורניים עם השואה, הרחיב את הדיבור הרב ד"ר תמיר גרנות בספרו, 'אמונה ואדם לנוכח השואה', כרך א: 'הגות שואה', בהוצאת 'תבונות – מכללת הרצוג'. פרקי הספר מיוסדים על שיעורים הניתנים לצפיה באתר 'בית המדרש הוירטואלי' של ישיבת הר-עציון.

בברכה, ש.צ. לוינגר

בס”ד, יום ה’ לסדר האף תספה צדיק עם רשע

מקריאת פרשת השבוע, אמונתינו תעלה ותגביה, כי שלא במפתיע, בויכוחינו היא תכריע:

עת אשר עומד אבי אומתינו במשא ומתן לפני ריבונו, ומפציר לפניו האף תספה צדיק עם רשע. וה’ יתברך מבהיר בשפה ברורה, כי הוא משלם לכל בריה כגמולה, כבור ידיו ישיב לו.

ואף שיש בעיר רשע ומדון, האל זוכר ומונה כל הנשכחות, מבחין בין צדיק לרשע, כי הוא מלך אוהב צדקה ומשפט.

ולהלן רואים אנו כי בזכות הצדיק ניצול לוט מעמק הבכא, הוא וכל אשר לו. ורק נוות ביתו אשר קפצה ידה מלחלק מלחמה לדל, מליתן פת לאורחים וצדקה לעניים, היא אשר ‘זכתה’ להפוך לנציב מלח, דיראון לכל בשר.

הוי אומר: עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים – לשלם לאיש כצדקתו או כרשעו, מידה כנגד מידה.

בברכה, ש.צ. לוינגר

עוד רגע קט אדבר, אשר הכפירה בהשגחה פרטית מעידה על כפיות טובה: כאשר אדם ניצול מצינים פחים בדרך, ומכל רעות המתרגשות לבוא לעולם, ואין בעל הנס מכיר בניסו.

ודבר זה מבואר ברש”י שמות י”ז:

תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים היש ה’ בקרבנו אם אין? חייכם שהכלב בא ונושך אתכם, ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר: אבא טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שניה, וכן שלישית. פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן: ראית את אבא? אמר לו אביו: אינך יודע היכן אני? השליכו מעליו, ובא הכלב ונשכו.

ממוצא הדברים אתה למד, כי הכפיות טובה להתעלם מההשגחה התמידית על כל צעד ושעל, עלולה לגרום ולהחיש נזק על האדם, רחמנא לשיזבן.

להגיב ↓

לכב' בעל ההודעה הקודמת – שלום רב,

זכותך המליאה לכתוב מה שאתה רוצה ולחתום בכל כינוי שאתה רוצה, אך לא בשמי!

בברכה, ש.צ. לוינגר

בס"ד עש"ק למען אשר יצוה תשע"ח

לזליג החקיין – שלום רב,

מה שהבאת מפרשת השבוע הוסיף לי מימד נוסף בהבנת גודל סבלנותו של אברהם.

אברהם הרי מנמק את קריאתו לבניו ולביתו 'לשמור את 'דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' גם בטעם תועלתני: 'למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו'.

קייומן של חמש ערים הפורחות ומשגשגות 'כגן ה' כארץ מצרים' תוך צפצוף מופגן על האמונה והערכים של אברהם – הרי נוצל על ידי כל ליצני הדור' כ'ראיה שאין לה תשובה' נגד טענתו של אברהם שהליכה בדרכי ה' מביאה להצלחה גם בעולם הזה.

סדום המשגשגת היא פירכה לכל טיעוניו של אברהם – ואף על פי כן הוא עושה כל שביכלתו כדי להצילה.

בברכה, ש.צ. לוינגר

כעת ראיתי וכמעט מחקתי את ההודעה המזויפת. משעה ששצ"ל הבהיר את אשר הבהיר ואף התייחס, אני מותירה על כנה תחת אזהרה. למזייפים לא תהיה תקווה.