קאנטיו

מה שחיים נבון כנראה מתכוון אליו הוא לאותו חלק בביקורת התבונה הטהורה הנקרא "האנטינומיות" (סתירות עצמיות או פרדוקסים). קאנט מנסה להראות שם מה קורה כשמניחים לתבונה הטהורה להשתחרר משבט הביקורת ומייחסים ל"ידע" שהיא מפיקה מעמד עיוני. לשיטתו כשעושים את הטעות הזו התבונה מסתבכת בסתירות של עצמה ומביאה אותנו לאותו בלבול שבו שתי טענות סותרות נראות כנכונות בו בזמן.
לגבי השאלה האם יש אצל קאנט טענה המוכיחה שאין כוח עליון התשובה קצת מורכבת, להבנתי. קאנט טוען שאכן לא ניתן להוכיח את קיומו (או קיומו) של אותו כוח מנקודת מבט עיונית, אבל בו בזמן יש לנו חובה מוסרית לתבוע את קיומו. חובה זו נובעת ממה שהוא קורא "שימוש מעשי" בתבונה הטהורה.

בס"ד כ"ו באד"ב פ"ב

בדפוסים הראשונים של ספר 'חיי אדם' (וילנא תק"ע ותקע"ט שנדפסו בחיי המחבר וכן בדפוס קרוטושין תר"ה) מובא בכלל א, סעיף ה:

'… ועניין אמונה זו בג' מצוות אלו הוא: שיקבע בנפשו שהאמת כן הוא ואי אפשר בחילוף זה בשום פנים. ואפילו אם יראה במופת חותך להיפך ח"ו – יאמין שהמופתים הוא שקר מוחלט, וכמש"כ בפרשת ראה: "כי יקום נביא וכו' ובא האות והמופת וכו' לא תשמע אל דברי הנביא וכו' כי מנסה ה' אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה'".

וכן כתב פלוסוף גדול ומפורסם מחכמיהם בשנת תקמ"ה, שכל המופתים שכליים הניתנים ע"י בני אדם היא שקר, ואין לסמוך עליהם. והראה ב' מופתים על חידוש העולם וכן ב' מופתים על היפוכו, ונלאו כל הפילוסופים להכחיש המופתים. ומזה הוכיח שכל המופתים הם שקר מוחלט, רק האמת מה שקיבלנו מאבותינו, כי אדם הראשון ראה בחידוש העולם ומסר למתושלח והוא לנח, ונח לשם ולאברהם עד משה רבנו ע"ה…'

הקטע על הפילוסוף מחכמיהם, נשמט מדפוסי ה'חיי אדם' החל מדפוס וילנה תרי"ז, שם נדפס: '… לדעת הישכם אוהבים את את ה'", והאמת מה שקיבלנו מאבותינו…' וכך הדברים בדפוסי ה'חיי אדם' על היום.

אינני יודע אם רבי אברהם דנציג בעל חיי אדם קרא את דברי הפילוסוף משנת תקמ"ה [=1785] במקורם, או שמע עליהם בנסיעותיו השנתיות ליריד לייפציג – על כל פנים לא נמנע מלהזכירם בספרו ההלכתי, מפני שמצא בהם תועלת, וכפי שכתב הרמב"ם בשמונה פרקים שלא נמנע להזכיר דברים מפילוסופים מאומות העולם, שכן 'שמע האמת ממי שאמרו'

בברכה, יפתח להד האברמן-בקשי

פיסקה 4, שורה 3
… וכך מופיע בדפוסי ה'חיי אדם' עד היום.

מעניין מאד. הוא מצטט שמסקנת קאנט היא שהמופתים הפילוסופיים הבל והעיקר הוא המסורת מאבותינו? אני לא יודע לאיזה קאנט הוא מתכוון, אבל בטח לא לעמנואל. הוא כנראה למד את קאנט דרך קורמן.

לרמד"א – שלום רב,

ה'חיי אדם' קדם לאברהם לקורמן בכ-150 שנה 🙂 כבר שיערתי שהוא הכיר את דברי הפילוסוף משנת תקמ"ה מ'כלי שני'. מן הסתם שמע על דבריו באחד ממסעותיו ליריד לייפציג.

בברכה, ילה"ב

עוד חכם ממזרח אירופה, שהיו לו קשרים עם מערב אירופה בתוקף מקצועו כרוקח, הוא רבי שמחה בונם מפשיסחא, שהעליתי בזמנו את הסברא שיש להדגשת טוהר הכוונה אצל קאנט הקבלה להדגשה זו במשנתו של הרש"ב מפשיסחא, ואולי הושפע מרוחות שנשבו בזמנו במערב.

יכולה היתה להיות גם זרימה בכיוון ההפוך מיהודים ממזרח אירופה שהלכו ללמוד אצל פילוסופים בגרמניה, כמו למשל שלמה מימון.

בתקופה מאוחרת בהרבה, יש אולי הקבלה בין תורת המוסר של 'גדלות האדם' שפיתח 'הסבא מסלבודקה' לרעיונות דומים אצל ניטשה.

הוא מצטט את הטיעון של קאנט בביקורת התבונה הטהורה לפיו התבונה מנסה לחרוג מגבולות השכל ואת הטענה של קאנט לפיה הניסיון של התבונה לחרוג מגבולות השכל נועד לכישלון. את הטענה הזו קאנט מוכיח על ידי הצגה של ההוכחות והוכחות הנגד לקיום אלוהים וטוען כי היכולת להציג הוכחה והוכחה נגד לאותו עניין עצמו מוכיח כי התבונה חורגת כאן מגבולות השכל. לכן הקאנט קרא לספר שלו ביקורת כי הוא מבקר את היומרה של התבונה לחרוג מגבולות השכל. לדעת קאנט כל מה שהשכל יכול לעשות זה לזהות או להגדיר חוקים למציאות הטבעית. וכל יומרה לחרוג מכך נעודה לכישלון.

מכך חיי אדם מסיק את המסקנה לפיה היכולת שלנו לבוא במגע עם אלוהים איננה יכולה לבוא מתוך השכל שכן אלוהים מראש מוגדר כחורג מהמציאות הטבעית אלא אך ורק מההתגלות שלו ההיסטורית במעמד הר סיני, קרי המסורת.

עדיין לא מבין מהי ההוכחה והוכחת הנגד לקיומו של אלוקים. מהי הוכחת הנגד?

לרמד"א וי"ד – שלום רב,

ההוכחות והוכחות הנגד שמזכיר הח"א שנעושו ע"י ה"פילוסוף המפורסם' בשנת תקמ"ה, הן לגבי 'חידוש העולם'. לא לגבי מציאות הבורא. אולי זה יעזור לכם.

כדאי גם לגגל במירשתת בחיפוש 'קאנט חיי אדם' או כיו"ב. כי אם הרב חיים נבון מזכיר את העניין – כנראה ראהו באיזה מאמר (לי זה נודע באקראי. בספריה של אבא ז"ל. יש חיי אדם דפוס קרוטושין [שירש מגיסו, ר' יעקב ב"ר טוביה מירוויס מאמשטרדם] שבו הדברים מופיעים, ופעם כשעיינתי בבית אחר ב'חיי אדם' הופתעתי לראות שהדברים לא נמצאים).

בברכה, יפתח להד ארגמון-בקשי

ואכן 'הרב גוגל שליט"א' לא הכזיב, ב'רמב"י' [= 'רשימת מאמרים במדעי היהדות', באתר 'הספריה הלאומית'] מצויין מאמרו של חוקר שפת היידיש והפולקלור היהודי פרופ' מרדכי קוסובר (1908-1969), ההזכיר בעל "חיי אדם" את קאנט?', הדאר מח (תשכ"ט), עמ' 29. כתבה על פטירתו של פרופ' מרדכי קוסובר, בעיתון 'דבר' מיום 4 בדצמבר 1969, ה'ארכיון העיתונות העברית'.

בברכה, יפ"לה אב"ק

9