קאנט וקירקגור
ערב טוב!
1- לכאורה קאנט סותר את משנתו, מחד הוא טוען שמעשה אתי נובע לא מחמת תוצאתו (טלאולוגיה), אלא מפני שמהותו הטובה (דאונטולוגיה). ומאידך הוא טוען שצריך להתכוון בעשייה לשם הטוב. האם זה לא סתירה, הרי אם זה טוב מחמת עצמו, מה העניין להתכוון אליו?
2- נהוג לטעון שקאנט סתר את עצמו, שמחד הפריך את הראיות לאלוהים, ומאידך טען שכדי להעמיד את תביעת האתיקה זקוקים לאלוהים (כעין הראיה מן המוסר). ברצוני לטעון שכלל אין סתירה: קאנט רק הפריך את הראיות לקיומו של האלוהים הדתי הנובע מהראיות הקלאסיות, היות ומקור הראיות בפנומן. אך הראיה מן המוסר נובעת מהנאומן. כלומר, שע\"י האתיקה נפגשים עם הנאומן. מה דעת הרב?
3- איני מבין כיצד קאנט מפריך את הראיות לקיום האלוהים בכך שטוען שהפנומן לא מגלה דבר על הנאומן, והרי עד כמה שאיננו מסוגלים עקרונית להימלט מהפנומן, אז גופא הלוגיקה הקיימת בפנומן היא צריכה לקבוע את את אמונתינו?
4- על עצם דברי קאנט שאין גישה לנאומנה, ק\' לי שהרי ע\"כ הנאומן משפיע על הפנומנה, וא\"כ כיצד תמיד מצליח הפנומן לגרום לנו לראות הכל באופן קטגורי?
5- קירקגור השיג על קאנט (ועל כל מי שהיה לפניו) שהאתי לא תובע דבר, אלא לאדם יש בחירה נטולת סיבה האם לבחור באסתטי או באתי. ואיני מבין כיצד יתכן מצב שאין לאדם תביעה לבחור בצד האתי, והרי עד כמה שזה ראוי אזי זה מחייב (אומנם ניטשה התקדם יותר וטען שאין כלל צוו אתי, אלא האדם יוצר את ערכיו. אך אני מתקשה לדעת קירקגר שלכאורה כן האמין בצוו האתי, ורק טען שצריך להעינות לצוו כדי שתהיה סיבה לקיימו)?
תודה רבה!
- אתה מערבב מישורי דיון. השיפוט של המעשה לא נקבע על פי תוצאתו, אלא על פי הכוונה. אבל הכוונה צריכה להיות לעשות טוב, כלומר לכוון לתוצאה טובה. אם אדם התכוון לתוצאה טובה אז המעשה הוא טוב בלי קשר מה יצאה בסוף התוצאה.
- לא הבנתי.
- לא זו הפירכא שלו.
- לא הבנתי.
- לא הבנתי. אולי איני מכיר מספיק את קירקגור, אבל איני מבין מה פירוש שהאתי לא תובע דבר (וגם לא יודע אם קירקגור אמר משהו כזה).
3- א מה כן?
לכל ראיה יש פירכא משלה. לא זכור לי שום פירכא שקשורה להבחנה בין נואומנה לפנומנה.
הרב כותב שכדי שיחשב מעשה טוב צריך כוונה טובה, ולא משנה מה היא העשייה. ואיני מבין מה הכוונה להתכוון למעשה טוב. מהו ה"טוב" שצריך להתכוון אליו?
אם אינך מבין מהו המושג 'טוב' איני יודע להסביר אותו. זה נראה לי מובן מאליו לכל בר דעת.
לא כתבתי שלא משנה מהי העשייה אלא שלא משנה מהי התוצאה (שהושגה בפועל).
כן, אבל בשביל לומר שצריך להתכוון למעשה טוב, יד להגדיר מהו? האם זה הנאה כאפיקורס, או אושר כאריסטו? האם המעשה הטוב זה מה שהתבונה אומרת כקאנט, או אהבה כפרום, או השגת האל כרמב"ם?
אין שום צורך להגדיר דבר שהוא מובן מאליו. טוב הוא טוב. זה הכל. זה שיש כל מיני בלבלני מוח שטוענים טענות הזויות (שאגב, אינן בהכרח סותרות) לא מחייב אותי להגדיר שום דבר. בפרט שכבר כתבתי בטור 372 שיש לשפוט אדם לשיטתו.
ערב טוב!
יש לי עוד מספר שאלות: 1- מדוע לפי קאנט יש עניין להיות תבוני- מוסרי? ב"ש לאריסטו האדם לא ממומש בלעדיהם, אך זו טענה טלאולוגית שלכורה קאנט לא החזיק ממנה?
2- מדוע לפי קאנט יש עניין כוונה לשם הטוב?
ובנוסח אחר: אני מבין שיש שלושה שלבים: כוונה טובה, תוצאה טובה, ועצם המעשה הטוב מבחינה אונטולוגית. ז"א שלדוגמה לעזור לאדם מבוגר זה מעשה טוב במהותו, ופה ניתן להתכוון לשמו, וכן ניתן שהתוצאה תהיה רעה כגון אם מתברר שהעזרה רק הזיקה. למה התכוון קאנט?
תודה רבה!
- לא יודע לענות לגבי הנמקת ערכים.
- כנ"ל. זו המשמעות של עשיית טוב. אתה שואל למה צריך להיות מוסרי? כי זו המשמעות של המוסר.
- הסברתי. קאנט דורש כוונה לתוצאה טובה (כלומר משהו שארצה שיהיה חוק כללי), אבל לא בהכרח שתקרה תוצאה טובה בפועל.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer