קוצר המשיג

זה אולי קשור למה שכתוב בתלמוד שהלכה לא נפסקה כר' מאיר כי לא ירדו לסוף דעתו. שמה אפילו שהיו בטוחים שלא הבינו אותו לא פחדו להתבצר בעמדתם

אבל שם לדעתי זה בגלל שיש ערך לפסיקה אוטונומית, גם אם זו לא האמת. ביארתי זאת בהרחבה בעבר.

מאי בינייהו?
דווקא במילי דשמיא עליי לפסוק לפי דעתי גם היא שגויה, אבל במילי דעלמא אני צריך לתת יותר מקום לחשש שמא פספסתי משהו ולחתור יותר לאמת?
מי הכוהנת ומי הפונדקית

רק להבהיר, לא התכוונתי "צריך" במובן של חיוב כלשהו. קשה לי לחשוב על מילה אחרת כרגע בעוונותיי

שום קשר להכוהנת ופונדקית. זו לא שאלה של חומרה וקולא. בנושא ההלכה לא מחפשים את האמת האובייקטיבית אלא את האמת לפי דעתי. בנושאים אחרים המטרה היא להגיע לאמת. כך למשל, אם יש אדם חכם בפיזיקה וברור לי שהוא חכם ממני, אזי גם אם אני חושב אחרת ממנו הייתי 'פוסק' כמותו, כי כנראה האמת איתו. אבל בהלכה איני וסק כר"מ למרות שהאמת איתו כי בהלכה יש ערך לפעול באופן אוטונומי גם אם אינו האמת.

הרב במחכ"ת אם כדבריך שמחפשים את האמת לפי דעתי, למה רבן גמליאל היה מציק לרבי יהושע שלא הסכים איתו ודרש ממנו להגיע אליו ביום הכיפורים שלו וכל שאר ההצקות? הוא לא ידע שיש ערך לפסיקה אוטונומית? ולמה רבי יהושע הסכים לחלל כיפור ולא התעקש איתו? אתה היית מסכים?
אם תאמר שָאני רבן גמליאל שהיה נשיא הסנהדרין וכל החכמים מחוייבים לו, אז למה חכמים הדיחו אותו מהנשיאות עקב הכפייה שלו על ר' יהושע?

שם מדובר בסנהדרין שיש לה סמכות פורמלית. שנית, לוח השנה הוא בסמכותו המנדטורית של נשיא הסנהדרין ולא מסור לכל אחד. אתם אפילו מזידים…
למה הדיחו אותו? כי הוא עשה שימוש בסמכותו בצורה פראית מדיי, ולא רק במקרה הזה.

וחוצמזה, הודעתך מכילה סתירה פנימית. אתה מביא ראיה מר"ג שכנראה האמת היא הקובעת, אבל מיד אחר כך אתה תוהה מדוע הדיחו אותו, ומביא מזה ראיה נגדית. הדיחוהו בדיוק בגלל שהוא הלך אחרי האמת ולא שעה לאוטונומיה.