קנאותו של פנחס

שו"תקטגוריה: פילוסופיהקנאותו של פנחס
דן שאל לפני 8 שנים

שלום כבוד הרב,
נתקלתי היום בעודי לומד מסכת הוריות(דף י:) במימרא לפיה "גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה". המימרא נאמרה במסגרת רציחת פנחס את זמרי, ואמנם הסתייגה ל"גדולה עבירה לשמה כמצווה שלא לשמה". למרות זאת "עבירה לשמה" נותרה בגדלותה.
לא יכלתי באותו רגע שלא להיזכר במקרה הנתעב על ישי שליסל, שדקר שישה אנשים שהשתתפו במצעד הגאווה בירושלים, לפני כשנתיים.
על כן שאלתי – האם יש הבדל מהותי בין מעשה הקנאות של פנחס למעשה של שליסל, הבדל כה מהותי שהיה אמור לגרום לשליסל, שלמד את הגמרא הזו(או ראה את מעשה פנחס עצמו) וראה בכך הטלת חובה עליו למנוע את מה שמבחינתו הוא עוול, גם במניעים לא כשרים בעליל, לחזור בו ולהישאר עם הספר?
בנוסח אחר – בהינתן שפנחס זכה להוקרה אלוהית על מעשיו, מה היה אמור להורות לשליסל שלא לעשות כן? האם זה רק "דינא דמלכותא", או שיש כאן משהו עמוק יותר שהוא פספס?(נדמה לי שלא תרצח לא תופס כאן שכן פנחס עצמו רצח).
תודה מראש.

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 8 שנים

שלום רב.
מצווה היא מצווה ויש לעשותה בלי קשר לתוצאות שלה (למעט מקרים מאד חריגים). אבל כאן מדובר בעבירה, ולכן יש לשפוט אותה ולהחליט האם לבצע או לא על סמך תוצאותיה.
לכן מעשה פנחס ראוי לשבח ומעשה שליסל לגינוי חריף (הוא לא הועיל לאף אחד, אלא רק הזיק). מעבר לזה, פנחס פגע בעבריין במזיד (להנחתי) שעשה את מעשיו כשהעם היה מחויב למצוות. לעומת זאת, שליסל פגע בעבריינית בשוגג או בעצם באונס (בעצם פגע במישהי שכלל אינה עבריינית), שכן הומואים בימינו לא מבינים שמדובר באיסור (הם חילוניים). מעבר לזה העם היום במצב אחר, שכן רובו אינו מחוייב להלכה.
בהזדמנות זו אזכיר את מה שכותבים כמה אחרונים שעבירה לשמה תלויה בכוונה של העושה (הנצי"ב והראי"ה ועוד). אני לא מקבל את זה. טול את מעשה יעל (שמובא כדוגמה בסוגיא מקבילה בנזיר). המעשה היה מוצדק בגלל תוצאותיו (סיסרא היה הגנרל של האויב), ולכן לא סביר בעיניי שאם יעל היתה חשה שהיא עושה את המעשה בגלל תאווה הוא היה אסור. הצורך בהריגת סיסרא עדיין קיים, ועם ישראל לא נדרש לוותר רק בגלל שיעל לא צדקת. זו השלכה של התפיסה שעבירה לשמה נבחנת לפי התוצאות שהבאתי למעלה.

אלחנן הגיב לפני 8 שנים

שאלה זו אינה מן העניין. מסיבה מאד פשוטה! זה לא היה בשעת מעשה העבירה כך שאין שום היתר של 'קנאים פוגעים בו'!! וע' 'כ ישי שליסל רוצח גמור אין חולק. ואין שום צל של קשר למקרה של פנחס!!

מיכי צוות הגיב לפני 8 שנים

אלחנן, ואם הוא היה עושה זאת בשעת מעשה? חוצמזה יש מקום לסברא שמסע המוני שמיועד להתרת מעשה שמצדיק פגיעת קנאים, מצדיק גם הוא פגיעה כזאת.
ואם כבר אז היה עליך לחלק שבכלל לא מצינו בהלכה דין קנאים פוגעים בו בבא על הזכור.

אלחנן הגיב לפני 8 שנים

למה שיצדיק?! מה העבירה במסע עצמו?? המושג של 'קנאים פוגעין בו' (שמסתמא לא קיים היום… משום שקנאות זו לא שמורה לאדם פשוט…) הוא מצומצם מאד לתוך מסגרת כללים שאחד מהם הוא תוך כדי מעשה העבירה!!

מיכי צוות הגיב לפני 8 שנים

מי המציא את מסגרת הכללים המאד מפורטת ומדויקת הזאת? היכן היא מופיעה?

אלחנן הגיב לפני 8 שנים

אמר רבי יוחנן: הבא לימלך – אין מורין לו. ולא עוד, אלא שאם פירש זמרי והרגו פנחס – נהרג עליו. נהפך זמרי והרגו לפנחס – אין נהרג עליו, שהרי רודף הוא". (סנהדרין פב ע"א)
ועיין עוד בראשונים.

מיכי צוות הגיב לפני 8 שנים

מוהר"א שליט"א,
באמת חשבת שחיפשתי לינק לגמרא על זמרי ופנחס? אני מכיר אותה היטב. אבל אתה החלטת מדעתך הרחבה שיש תורה שלימה וכללים מפורטים בעניין זה, ועל כך שאלתי מניין המצאה זו.

אלחנן הגיב לפני 8 שנים

סליחה על האיחור..
לא חשבתי…
אבל זה כלל מאד פשוט וברור.. (לפחות כלל אחד) 'בשעת מעשה'!!! אם זה לא מפורש אז מה כן?!

מיכי צוות הגיב לפני 8 שנים

איפה נאמר הכלל הזה? מניין הוא נלמד? ומניין שאי אפשר ללמוד מזה בקו"ח על מצעד שמסייע ותומך ומקדם את התופעה שבשעת מעשה שם ניתן לפגוע בהם?
וכעין זה: אם יש מצעד שמקדם את היחס לרצח ויביא לרצח לא תראה בצועדים רודפים?

אלחנן הגיב לפני 8 שנים

הרב הגאון שיחי' במחילה מכבודו… קצת הבנת הנקרא?? "שאם פירש זמרי והרגו פנחס… נהרג עליו"!
וכן… אני חושב שהלכתית רודף זה רק אם הוא עם הסכין ביד בדרך לטרף.. לא בהסתה מילולית…

מיכי צוות הגיב לפני 8 שנים

ואם הלך לקראת כזבי והרגו פנחס, גם נהרג עליו? בעוניי ועם "קצת הבנת הנקרא" דידי לא מצאתי לזה פתר בגמרא, ואקווה שיסייעני מר בהבנתו הרחבה.

אלחנן הגיב לפני 8 שנים

אני אולי תמים… אבל הפשטות שבפשטות של הדברים… אין זכות לפנחס להרגו אלא אם כן בשעת העבירה ממש!! לא הליכה. לא מצעד. ולא הסתה.

שגב הגיב לפני 7 שנים

משמע שכיום אילו היה בשעת מעשה אותו מקרה בדיוק היה ראוי לרצוח כפנחס בשעתו. השאלה אם אתם מסכימים עם זה או שישנו הבדל נוסף שקשור לתקופה?

אלחנן הגיב לפני 7 שנים

כמובן שאמתין לתשובתו של הרב. אבל הדיון (איך שאני דנתי בו) היה אם להשוות את ישי שליסל לפנחס השוואה שאין האוזן יכולה לסבול… כמובן שרצח זה רצח וזהו דבר חמור כש'רוח קנאה' בטח לא הייתה בשליסל…
בכל אופן אם שליסל היה עושה הכל לפי התנאים כנ"ל באמת היינו מתחבטים לחלק בין המקרים.. (כולל להוכיח ששליסל לא 'קנאי' אמיתי…)

שגב הגיב לפני 7 שנים

אני דווקא לא מתמקד בשליסל לכשעצמו אלא ברעיון, האם שייך היום דין קנאים פוגעים בו או שיש סיבה לומר שזה לא שייך היום?

אלחנן הגיב לפני 7 שנים

הדין בטח קיים. השאלה אם במצב כזה או אחר הוא לא ניתן לביצוע. (אולי כי אין קנאים היום…וכדו')
ואתן ראיה; מדין ייבום בזמן הזה, שאין עושים ייבום אלא חליצה משום דברי אבא שאול שחושש שהייבום יהיה שלא לשמה מה שיגרום חלילה לבנים ממזרים. ולכן כיום לא מייבמים אלא חולצים. (ובעצם כך מונעים הקמת שם לאחיו. להודיעך כוחה של החומרא) ואולי אפשר לראות מכאן שאפשר לקבוע על כל העם כולו שאינם יכולים לייבם לשמה (ואפילו אם תמצא אדם צדיק שיכוון את כל הכוונות וכו' אסור לו לייבם) ואם כן אולי אפשר לומר ולקבוע שכיום אין 'קנאים' וממילא בטל כל דין 'קנאים פוגעין בו'
כמובן, שוב אמתין לתגובת הרב ולראות את דעתו בעניין.

שגב הגיב לפני 7 שנים

הבעיה היא שדין ״קנאים״ הוא לא ממש הלכה כמו יבום, הקנאי המושלם אמור לעשות את זה בלי לשאול רב, כל הרעיון הוא שזה בא מתוכו פנימה… טוב, נמתין לרב.
תודה

אלחנן הגיב לפני 7 שנים

נכון. וגם לקבוע שאין כיום אנשים שיכוונו לייבום לשמה זו לא הלכה. אני רק רציתי להציע היקש בין הדברים שנוכל לקבוע על כל העם כולו דרגה רוחנית מסויימת. כמו שקבעת בייבום שכיום לא מכוונים לשמה, כך תקבע בקנאות שהיא לא אמיתית ואין היום 'קנאין פוגעין בו'.

מיכי צוות הגיב לפני 7 שנים

איני יודע מניין שאבתם את הרעיון ששליסל אינו קנאי. לי הוא נראה בהחלט כקנאי. המעשה שלו שלילי מפני שהוא לא מועיל, לא פגע במישהו שאשם ובוודאי לא במזיד, ולא נעשה כדין (אלא בפרשנות מרחיבה מאד. ראה למעלה).
עקרונית גם כיום חל הדין הזה (דוחק לתלות אותו בדיני נפשות שבטלו), אבל גם קנאי צריך לשקול את צעדיו. מה עוד שכפי שהגמרא אומרת מותר להרוג את הקנאי מדין רודף, ולכן גם החברה יכולה לאסור זאת ואף לענוש אותו.
אגב, אין דין שהקנאי לא ישאל רב. להיפך, פנחס כן שאל. הדין הוא שמותר לו לעשות זאת בלי לשאול רב ולרב יש דין שלא מורין כן.
לגבי השאלה האם ניתן לקבוע שכיום אין קנאים. אפשר, אף שאני לא חושב שזה נכון. בהחלט יש קנאים, ומדובר בשינוי סולם הערכים לגבי הקנאות.

אלחנן הגיב לפני 7 שנים

קנאי בטח צריך לפעול בהתאם להלכה (למרות שאין זו הלכה כשאר הלכות, אבל בהלכות קנאות יש תנאי סף) . אם שליסל לא פעל לפי התנאי הבסיסי 'בשעת מעשה' אז קנאי הוא לא. ויותר מזה אלו דברים שבלב ואיך נוכל לדעת על קנאותו של כל אדם ואדם? על פנחס אין לנו ספק כיון שאלוקים מעיד עליו 'בקנאו את קנאתי'.

שגב הגיב לפני 7 שנים

מעיקרא אני לא מבין מאיפה צמחה התפיסה שעל כל דבר חל הדין ״קנאין פוגעין בו״? חז״ל וכן הרמב״ם מגדירים במפורש שזה חל רק על הבועל ארמית ויש שם במפורש איסור על דברים אחרים.
מנין כלל עולה דיון בהקשר של שליסל שפגע במקרה אחר לגמרי גם אם נניח שהיה פוגע בעושה מעשה ממש?!
אשמח להפניה למאמר מעמיק בנושא, אם קיים כזה…

מיכי צוות הגיב לפני 7 שנים

אם אינך יכול לדעת שהוא קנאי אז גם אינך יכול לדעת שלא. קנאי הוא מצב נפשי ורוחני, והשאלה האם הוא פועל על פי הדין וכראוי היא שאלה אחרת. יכול להיות קנאי שטועה ועדיין הוא קנאי אמתי. אם אלוקים היה מתגלה היום אולי היה מספר לנו גם על כך ששליסל קנאי.

מיכי צוות הגיב לפני 7 שנים

שגב, ראה בתחילת השרשור.

אלחנן הגיב לפני 7 שנים

כי אם הקנאי מקנא את קנאת אלוקים קשה לומר שהוא לא מכיר ויודע מתי קנאותו במקום ומתי לא… ואם הוא עדיין בנפשו קנאי זה לא רלוונטי… אוסיף ואומר במליצה 'אין עם הארץ קנאי'… כוונתי שאם אתה טועה בדבר כ"כ קריטי במעשה שלך.. (אני מאמין שהוא גם חשב הרבה לפני שהוא יצא למרחץ דמים הזה) אז בטח זה לא המקום שלך…

מיכי צוות הגיב לפני 7 שנים

זה מזכיר לי את דברי הרב דסלר שלשנות מפני השלום אינו שקר. שקר הוא רק מה שאסור לומר, אבל כאן מותר וצריך למר זאת ולכן זו אמת. דברים חסרי שחר ומקוממים שמעידים על חשיבה פשטנית ביותר.
קנאי הוא קנאי, ואין טעם לזהות אותו עם ת"ח שבקיא בדקדוקי הלכה ומקפיד על כולם. זה לא אותו מושג.

אלחנן הגיב לפני 7 שנים

ראשית לחשוד דווקא את הרב דסלר בחשיבה פשטנית זה מגוחך… ושנית לא דרשתי ממנו להיות בקיא בהלכות גירות או מילה… אלא בהלכות קנאות שכרגע הוא מתעסק בזה.. וכמו שאמרתי הוא בטח חשב הרבה לפני שהוא יצא לעשות מעשה… דבר ראשון חושבים אם זה מותר? אם זה ראוי? אם זה מה שאלוקים רוצה ממני עכשיו?. פשטני אבל אמיתי.

שגב הגיב לפני 7 שנים

אני די מסכים שזה מאוד פשטני לומר ששקר זה לא שקר כשזה אסור כי זה מעביר את המושג ״שקר״ מעובדה להערכה וזה דבר שלא ראיתי בשום תיאוריה פילוסופית. התיאוריות מדברות על כך שזה מותר ורצוי לפעמים אך אף אחד לא מחדש שזה לא שקר והרב דסלר נוקט בגישה הזו בגלל אילוץ להוציא את גדולי האומה מהתחום של השקר במקום שיפתור את זה בדרך תורנית פשוטה בהרבה שמקדשת את המטרה אליבא דרבים מחכמי ישראל.

ושאלה לרב מיכי, ראיתי בתחילת השרשור, האם ההיתר לקנאות בכל מקום נובע מהגמרא שאומרת “גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה”? אם כבר זה לא מדבר על קנאות אלא על כל סוג של עבירה, לדעתי אין ספק ששום רב לא יתיר כהלכה כללית למעשה לבצע עבירה לשמה אלא רק באופן מקומי ולכן אי אפשר לדון בזה כלל באופן תיאורטי כי זה חייב להיות מקרה לגופו.

השאר תגובה

Back to top button