ריקודים מעורבים

ומרים ונשות ישראל במדבר.

מרים ונשות ישראל במדבר רקדו בנפרד.

ברור. מאחורי מחיצה.

בפשטות בט"ו באב זה היה במטרה שיסתכלו ביופי הנשים (הרי זה בשביל להתחתן) אבל בריקוד סתם יש איסור להסתכל ביופי הנשים (בנשואות מחלוקת אם דאורייתא או דרבנן ובפנויות דרבנן, בית שמואל על השו"ע) עוד לפני הרהורי עבירה.

מה השאלה, ברור שאם לא יהרהר ביופיים של הנשים, ולא יגע בהם לשם חיבה, אין איסור, וגם גדולי האמוראים רקדו עם נשים [הרכיב כלה על כתיפו].
ואם יודע שעלול לגעת בה לשם חיבה, או להסתכל בה לשם הנאה, ברור שאסור, ומה אם כן השאלה, תבחן את עצמך ותחליט.
כמדומני שלעשות זאת ולא להיכשל צריך להיות או צדיק עליון, או רשע גדול [שליבו יהיה כס בזה ביותר, עד שלא יתעורר למשהו מעבר לעצם הריקוד], וזה שנהגו משהו לא אומר שהוא בסדר או שניתן להקיש ממנו.

כבוד הרב. בנוגע לריקודים מעורבים, לדעתי ברור שיש הבדל בין הדוגמאות במקורות למעלה שהבאתם לבין הרלבנטיות של השאלה בימינו . לדוגמא: אחי חילוני, וכאשר הוא רוצה להראות לי בהתלהבות את המסיבה שהוא נכח בה אמש, אני בכח מסתכל על הסרטון מיני רבים שהוא צילם. ובהם קשה שלא לחוש את קלות הראש של הרוקדים, חלקם (יענו) עם ציציות נעים להם מצד לצד בעצימת עיניים כשמשקה בידם וסם לראשם, כשלצידם עומדת אחת בעולמה שלה נהנית מהרגע בדיוק באותה צורה.
ברור שאם הציבור עם הציציות(לא יענו) יבחר לרקוד לצד אישה, גם אם זה ייעשה זה יהיה בלי נגיעה ובלי קלות ראש וכו'
אך הוא לא יעשה זאת,משיקול דעת של אדם יירא שמיים באמת. מתוך הבנה שזה לא שייך לאדם ירא שמיים, ורק כשנגיע למדרגות ולתרבות הנקייה שהייתה אז, נוכל לחשוב על כך, אך אז לא יסתור את היראת שמיים. היום אנחנו חיים במציאות אחרת לדעתי.
אחי תמיד כועס עליי כשאני מעיר לו שאיני רוצה לראות סרטונים שלו ובכלל עם נשים רוקדות – אך הוא לא מבין, שכאשר קורות חייו התחילו עם סיגריות בתיכון, 'אי שמירת הברית' לקראת סיומו, 'סיגריות' וטיולים עם החברה המעורבת, ומסיבות כל יום ושיכרון- בקיצור- חיים חילוניים לא צנועים שאני בספק אם אין להם השלכה בלתי הפיכה על הנפש, והנה אני, בעשור השלישי, עדיין נלחם כל יום ברמה הבסיסית של שמירת הברית, עם המכשיר המסונן, ושמעולם לא נגעתי באישה-
מובן שלעולם הוא לא יוכל להבין אותי, הוא שקוע ב'ביצה' ויהפוך את העולם כדי להצדיק את מצבו כי לדעתי הוא לא מבין כמה המצב חמור. ההתעסקות בשאלה הזו לגטימית אך בפורום של ייראי שמיים, נקיים מחשבתית, ולא נגועים בחילוניות וקלות ראש כמו שתיארתי, ואני לא יודע כמה טעם יש בזה- שהרי אני לא חושב שתלמיד חכם אי פעם יחשוב על עניינים כאלו ברמה המעשית, ולא כי ההלכה אוסרת, אלא כי זה ברור שזה לא לעניין, במיוחד לא בימינו. לא יודע כמה אני אובייקטיבי ודי מפוזר במה שכתבתי, אבל סתם נקודה למחשבה..

אתה מערבב את השאלה של איסור עם שאלת המדיניות.