רפורמה
האם לדעתך האיזון בין הרשויות בישראל קיים כעת במדינת ישראל או שבהחלט הרשויות לא מאוזנות ?
האיזון בין הממשלה לביהמ"ש הוא סביר. כנסת אין לנו (היא בשליטת הממשלה).
מקריאה של כמעט כל הספרים שלך אני יודע שיש או היה לך קשר טוב עם נדב שנרב שהוא גם אדם מאוד חכם.
אני קורא את דעותיו בפייסבוק ורואה שהוא חושב אחרת לחלוטין ממך וזה למרות הדברים הדומים מאוד בתפיסות שלכם ככה שזה מעניין. (סתם כהערת אגב).
אתה באמת חושב שהאיזון סביר ושהוא מוביל לאירועים הגיוניים במדינה? (אירוע האריתראים שהיה לאחרונה למשל).
אתה לא חושב שהממשלה כמעט ומסורסת לגמרי בכל הנוגע לקביעת מדיניות?
ממש לא מסורסת, לפחות לא על ידי בית המשפט. לפעמים יש סטיות לכאן או לכאן, אבל האיזון די סביר. אפשר לשפרו ולכן אני מצדד ברפורמה, אבל לא בצורה שהקואליציה הזאת רוצה ולא בשום דבר שהקואליציה הסוועתית הזאת תעשה.
בשינוי הרכב הועדה למינוי שופטים אתה תומך?
את לא מקבל את ההנחה שרבונות בלתי ניתנת לחלוקה, כלומר שבסוף, יש רק גוף אחד שדעתו מתקבלת ואם יש לבג"ץ כח לגבור על הכנסת, אז הוא הרבון ולא הכנסת?
תלוי איזה שינוי. ברור שבשום אופן בלי רוב לקואליציה.
ממש לא. הסתכלות שחור-לבן כזאת היא ילדותית במחילה.
איך הרב כותב כעת שהאיזונים סבירים, אם הרב כתב לא פעם במשך השנים האחרות לא כך (במספר פוסטים שונים)?
איני זוכר שכתבתי אחרת.
להחיל על דמוקרטיה פרלמנטרית עקרונות של שיטה שזרה לה גורם לכשל מתמשך. דמוקרטיה פרלמנטרית לא מקבלת את עקרונות חלוקת הרשויות של מונטסקייה (שהיה בכלל פיאודלי) ולכן ההפרדה המלאכותית בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת שאין אצלה היא לא בעיה מבחינתה. למה כל כך קשה להבין את זה?
אני כאן כדי להזכיר למיכי את מה שהוא כתב בעבר (בטור "נוה מדבר") המחמיא למפלגת זהות (שכללה כמובן שינוי טוטאלי של מערכת המשפט, כאשר רפורמת לוין המקורית נראית כמו משחק ילדים לידה).
ובכן, זה מה שכתב מיכי:
"בנט ושקד הם גם אופציה סבירה יחסית, שכן גם הם אנשים אינטליגנטיים שמדברים פה ושם על רעיונות, אם כי הם הרבה פחות מגובשים ועוסקים בגזרה הרבה יותר צרה ("כעולם נמלה"). אבל להערכתי מעבר להמשך הטיפול באיזונה של מערכת המשפט אין שום דבר רלוונטי על הפרק שיש להם אג'נדה בעלת ערך מוסף לגביו."
לפי הכתוב כאן, דווקא נראה שאתה מאד-מאד מצדד בפעולה שדווקא תאזן את מערכת המשפט.
קרי, היום היא ממש לא מאוזנת לדעתך.
ולא רק זה, אלא אף שאתה רואה בזה חשיבות גדולה מאד.
המזכיר.
י.ד. גם בדמוקרטיות פרלמנטריות היום יש מנגנוני ביזור כוח.
לפני שתקפוץ לניו זילנד כבר אגיב:
אין הרבה דמיון בין שיטת המשטר שלנו לשיטת המשטר בניו זילנד. שם ראש הממשלה מכהן מכוח אמון המלך ולא הפרלמנט. אין להם ככלל סמכויות סטטוטריות, אלא ישנה הפרוגגטיבה המלכותית שהפרלמנט חוקק. המלך מאציל את מרבית סמכויותיו לראש הממשלה, וזה מאציל סמכויות לשרים. הקבינט בכלל אינו גוף סטטסטורי אלא ועדה של מועצת יועצי המלך, והאצלת הסמכויות לראש הממשלה מלווה בהתחייבות שלו להתייעץ עם הקבינט. בשל השיטה האזורית, נדירות שם מאוד קואליציות מרובות מפלגות קטנות(הממשלה זו מפלגה אחת או שתיים) וסחטנות פוליטית-קואליציונית שם היא מאורע נדיר. מכיוון שראש הממשלה מכהן מכוח אמון המלך לא נדיר שיש שם גם ממשלת מיעוט. כל עוד הפרלמנט לא הביע אי אמון הממשלה ממשיכה לכהן.
קיצור, כל מערכת ביזור הכוח והאיזונים והבלמים בניו זילנד, כמו בבריטניה, שונה לחלוטין משל ישראל. בתור המוצא האחרון יש את המלך שהוא פורמלית ראש הרשות המבצעת אבל מאציל כמעט את כך הסמכויות שלו לראש הממשלה. המלך מצווה על פי החוק בניו זילנד להגן על הדמוקרטיה. הוא גם חבר בפרלמנט. יש לו סמכות לפזר את הפרלמנט אם כי זו מואצלת לראש הממשלה. אז בניו זילנד, כמו בבריטניה, יש משהו קיצוני בהרבה מבג"ץ. יש אדם שקיבל את תפקידו בירושה ויש לו סמכות בלתי מבוקרת(למעט מסורת שלטונית) להדיח את ראש הממשלה והממשלה כולה ולפזר את הפרלמנט. מולו יש את הפרלמנט שיש לו ריבונות והוא יכול לשנות את הפרוגגטיבה המלכותית. אותו אדם ממנה גם את השופטים שם(אם כי על פי המלצת שר המשפטים או שר אחר). המסורת מחייבת שהוא יכבד את ההמלצה אבל כאמור כל המסורות שם מתקיימות משום שכולם מקיימים אותן. כלומר הממשלה והפרלמנט לא משתוללות באופן שמסכן את הדמוקרטיה שם, ההמלצות למינוי שופטים הן הגיוניות ומתבססות על סמך המלצות מקצועיות. התמריץ של כולם להמשיך לקיים את אותן מסורות היא שאם משהו יפר אותן כולם יפרו אותן וגורלם בסיום תהליך כזה לא ידוע. אבל בסופו של דבר יש שם תרבות שלטונית אחרת לגמרי וזה נחשב שם לא מוסרי בעליל לא לקיים את המסורות השלטוניות.
מעבר לכך, פרופ' ענת שקולניקוב מראה כי ניו זילנד גם הצטרפה למנגנוני אמנות זכויות האדם של האו"ם המאפשרים לפרטים פנייה ישירה. ישראל אינה חברה במנגנונים אלו, שבבירור היו אף הם היו מקבלים תלונות מתושבי ישראל והשטחים שבשליטתה באופן נרחב בהרבה מבית המשפט בארץ (בבריטניה כידוע יש גם בית לורדים וגם כפיפות לבית הדין האירופי לזכויות אדם).
והדבר הכי חשוב:
דמוקרטיה היא קודם כל תרבות שלטונית ומסורת מבוססת. לבריטים ולניו זילנדים יש מסורת דמוקרטית ארוכה והן מדינות ליברליות מישראל עם תרבות שלטונית הרבה הרבה פחות מושחתת ועם סיטואציה אחרת בכל מה שקשור לדת ומדינה(אין שם כפייה דתית, אין שם רבנות ראשית מושחתת כופה ומסואבת) ולמצב ביטחוני. האם זו השוואה בין תפוחים לתפוזים? לדעתי התשובה לכך חיובית. אצלנו אין לי ספק שרפורמה במערכת המשפט תהפוך את מדינת ישראל לפחות ליברלית, עם שחיתות שלטונית וסחטנות גדולה יותר של קבוצות המיעוט הנצלניות(וברור למי אני מתכוון בראש ובראשונה), וכאמור, חסרי כל מנגנוני פיקוח על הדמוקרטיה בשונה אפילו מהמצב בני זילנד כפי שתיארתי.
"סחטנות פוליטית קואליציונית" כפי שקיימת לחלוטין בישראל על פי המצב הישראלי כמובן
תודה על התזכורת. אני כאן כדי לסייע לך בהבנת הנקרא ולחלץ אותך מהפוזיציה.
אין לי אלא להזכיר לך את מה שכתבתי כאן בתחילת השרשור (אני בטוח שאם לא היית כל כך נחוש לעזור ולהזכיר את מה שנכתב כאן בעבר היית מצליח לזכור את מה שנכתב רק כעת):
"לפעמים יש סטיות לכאן או לכאן, אבל האיזון די סביר. אפשר לשפרו ולכן אני מצדד ברפורמה, אבל לא בצורה שהקואליציה הזאת רוצה ולא בשום דבר שהקואליציה הזוועתית הזאת תעשה."
שמחתי לעזור.
אני מתנצל מיכי, קראתי את הציטוט הנוכחי, אבל לא השתכנעתי.
אין התאמה בין הציטוט במאמר הנוכחי שלך, לבין הציטוט הקודם ממנו משתמע שאתה תומך מאד ברפורמה רצינית ביותר באיזונים (תוכנית בנט, ואפילו עוד יותר, תוכנית פייגלים). קרי, אתה סובר שאין איזונים טובים, ולכן צריך להחליש מאד את כוחו של בית המשפט, ואף המלצת להצביע לזהות בגלל זה (ושיבחת את בנט שזה הנושא שהוא מקדם).
אני חושב שדווקא אתה זה שמשנה את דעתו, והשנאה לביבי והליכוד גורמת לך פתאום לומר ש"אני חושב שהאיזונים סבירים".
אתה כמובן לא תודה בזה, מסיבות ברורות 🙂
אגב, זה לא רק אני, עובדה שלפחות עוד קורא אחד הזכיר לך את זה.
אבל מי אני שאחליט – הציטוטים נמצאים לפני הקוראים.
יקראו הם וישפטו מי מאיתנו צודק.
טוב, חזרתי לקרוא את מה שכתבתי שם. ולאור מה שמצאתי, דומני שכבר מזמן לא ראיתי קריאה כל כך מוטה כמו זו שלך.
צידדתי בכל הטור שם בפייגלין בעיקר בגלל שיש לו מצע (אם כי הצבעתי על הסכנות במצע מגובש מדיי). לא הוזכר שום דבר לגבי מערכת המשפט (!).
רק בהערת שוליים 3 כתבתי שני משפטים:
"בנט ושקד הם גם אופציה סבירה יחסית, שכן גם הם אנשים אינטליגנטיים שמדברים פה ושם על רעיונות, אם כי הם הרבה פחות מגובשים ועוסקים בגזרה הרבה יותר צרה ("כעולם נמלה"). אבל להערכתי מעבר להמשך הטיפול באיזונה של מערכת המשפט אין שום דבר רלוונטי על הפרק שיש להם אג'נדה בעלת ערך מוסף לגביו."
זהו. זו הייתה כל התייחסותי שם לאיזונה של מערכת המשפט.
מכאן הוצאת שיש סתירה בין זה לבין המשפט הבא שכתבתי כאן:
"לפעמים יש סטיות לכאן או לכאן, אבל האיזון די סביר. אפשר לשפרו ולכן אני מצדד ברפורמה, אבל לא בצורה שהקואליציה הזאת רוצה ולא בשום דבר שהקואליציה הזוועתית הזאת תעשה."
אם מישהו יצליח למצוא הבדל, ולו במיקרוסקופ, אוליך אחריו את מאניה לבי מסותא.
אה, ושכחתי שיש רוב נגדי (כי היה כאן עוד אחד שכתב כמוך). שוב החלאות מהמחאה גוזלים לכם את הקול של הרוב. איפה הדמוקרטיה? זה מזכיר לי את המימרא של הקוצקר על המדרש על הפסוק "ותשלך אמת ארצה", שהתנהל דיון בין האמת השלום והצדק האם לברוא אדם. היה תיקו בין הקב"ה והצדק בין האמת והשלום, אז בצעד דמוקרטי הוא בחר להשליך את האמת ארצה ולהכריע ברוב לברוא אדם. ומקשה הקוצקר למה הוא השליך דווקא את האמת ולא את השלום. ותשובתו: אם האמת הייתה נותרת למעלה במיעוט, הרוב לא היה מועיל. נגד האמת אין רוב. ודוק היטב.
לסיכום, התנצלותך מתקבלת. אכן אין התאמה בין עמדותיי כאן ושם (שלגמרי זהות) לבין מה שאתה מתעקש שוב ושוב להכניס לפי בגלל הפוזיציה שלך. אני מבין שקשה לך מאד לחזור בך מטעות פשוטה וברורה. זה בסדר, כולנו בני אדם.
דומני שסיימתי את הדיון בהטרלה הזאת.
כמובן אין בעיה שתאמר שזו חשיבה ילדותית, אבל את הטיעון עצמו העלה נדב שנרב והוא מנסה להסביר את העסק הרבה זמן, אני לא חושב שלו יש חשיבה ילדותית.
בכל מקרה, בקבוצת אנשים כלשהי שיש לה צבא, יש גוף כלשהו שיגיד לצבא מה לעשות והצבא יעשה, זה יכול להיות מלך, פרלמנט, מפקדים, שופטים, מי שיותר חזק או יובל המבולבל, וואט אבר, זה יכול להיות צירוף כלשהו שלהם (ביום שלישי הצבא עצמו וביום רביעי הממשלה) אבל אם יש גוף שמחליט x (ממשלה) וגוף שני שמחליט y (בית המשפט), ועל כל מקרה הצבא יעשה y, אז הרבונות נמצאת אצל הגוף השני ורק אצלו, הוא יכול להתייעץ עם הראשונים או לקבל את דעתם אבל החלטתו היא הקובעת.
אני חושב שניתן להסיק מהמאמר על "זהות" לפחות דבר אחד:
תמכת מאד במה שבנט ושקד הריצו ב 2019 – קיצוץ בית המשפט – "שקד תנצח על בג"ץ" (פורסם בכל חור במדינה). פה אני מרגיש שזה די ודאי.
בנוסף, אני מהמר שגם הכרת את את מה שפייגלין כתב על בתי המשפט ותמכת בו גם בגלל זה (יותר קיצוני אפילו מבנט ושקד), אבל פה אני מרגיש פחות ודאות.
בעוד כמה שורות פשוט אעתיק לפה את מה שכתבו בנט ושקד במצע שלהם.
יש לשים לב שזה יותר מהרפורמה המקורית של לין (לינק נמצא למטה).
וכאמור, מהמאמר שלך על "זהות" ניתן להבין שתמכת בזה במלוא ליבך, שכלך ונפשך, ואף ציינת את זה לזכותם של בנט ושקד.
אז כן מיכי, יש הבדל עצום בין המצע של שקד ובנט (ובטח זה של פיילגין) לבין ההגדרה שלך של "האיזון די סביר".
אני באמת משוכנע שאתה לא באמת חושב שהאיזונים סבירים. תמכת בעבר מאד ברפורמה יותר עמוקה מהרפורמה של לוין, ופשוט שינית את דעתך בגלל שכרגע "אהובי נפשך" מהליכוד, מהמשיחיים ומהחרדים, נמצאים בשלטון, ושכל העם ההתפך עליהם, ואתה מוטה וזורם עם מי שנגד הליכוד-חרדים-משיחיים מטעמים שאינם טעמים לוגיים-שכליים, אלא מטעמים אחרים.
ואני מאד מבקש לא לקרוא הטרלה לניתוח לגיטימי ורציני מאד שאני מבצע אודות פליפ-פלופ מובהק שלך.
אני גם מאמין שחלק גדול מהקוראים פה בבלוג מסכימים עם מה שאני כותב, אבל הם פשוט מכבדים אותך ולא יעירו שנראה להם שאני צודק.
ניתן לקוראים לשפוט, על מה החמאת לבנט ושקד. בבקשה לכם מתוך המצע של הימין החדש:
"נפעל להסדיר את יחסי הכנסת והרשות השופטת באמצעות פסקת התגברות כללית המלווה בהסדרים מיוחדים המגבילים את
עצם האפשרות לפסילת חקיקה ראשית של הכנסת ואיסור מפורש על דיון בחוקיותם של חוקי-יסוד.
נפעל להגביל את עילות ההתערבות של בית המשפט במדיניות הממשלה לאי-חוקיות בלבד ולא לטענות כלליות בדבר 'סבירות'|
או 'מידתיות'.
נמשיך את מהפכת הריסון המשפטי שהובילה שרת המשפטים איילת שקד בכנסת ה.20-
נפעל לעגן את פעילותו של מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה באמצעות הסמכה מפורשת בחקיקה ראשית. החוק החדש יסדיר
את דרכי התנהלותו, אחריותו וחובותיו של מערך הייעוץ כלפי הממשלה. החוק יקבע את דרכי הייעוץ ואופן ייצוגה האותנטי של
הממשלה מול הרשויות האחרות כך שהחיכוך שנוצר בין הממשלה ויועציה יופחת משמעותית.
נפעל לגמישות גבוהה יותר במינוי בכירים בשירות הציבורי, על-מנת להגביר את המשילות של הממשלה."
המזכיר,
זה לא נראה כמו רפורמה כל כך רדיקלית מה שציטטת מבנט ושקד. בנוסף, הוא הוסיף משפט שולי במאמר בנושא זה וזה כלל לא היה עניין מרכזי במאמר. חוץ מזה, הניסוח היה מאוד עדין "המשך הטיפול באיזונה של מערכת המשפט", רפורמה רדיקלית ושינוי קיצוני אני לא שומע מכאן.
סנגור,
לא יודע אם מה שבנט ושקד הציעו נחשב רדיקלי. אני חייב למדוד את זה ביחס לרפורמת לוין.
זה כן יותר מובהק מרפורמת לוין. יש פה הצעה לביטול טוטאלי של הסבירות והמידתיות.
יש פה אמירה ברורה נגד היועמשים (והבטחחה לטיפול). וכן רמיזה די ברורה שיהיה שינוי בהרכב השופטים, כך שיהיה נוח יותר לממשלה למשול.
לי זה נראה כמו הצהרה ברורה, מצד בנט ושקד, שהמצב כרגע לא מאוזן.
עכשיו, אם אכן רפורמת בנט > רפורמת לוין, ויש הסכמה שרפורמת לוין טוענת שהמצב לא מאוזן, אז ק"ו שרפורמת בנט גם היא גורסת חוסר איזון.
לכן, איך תסביר שמיכי תמך ברפורמות בנט, ועוד הצהיר שזה הדבר העיקרי שבנט ושקד עושים כמו שצריך, כאשר הוא סובר היום שהמצב הנוכחי בסדר יחסית?
לי.ק.
לא דיברתי בכלל על ריבונות העם מול בתי המשפט אלא אך ורק על כך שעיקרון הפרדת הרשויות לא רלבנטי למערכת פרלמנטרית שבה הממשלה בכוונת מכוון באה מתוך הפרלמנט (ורק כך זוכה לאמון שלו).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer