שאלה לרב

דעתי היא שמדובר בסתירה לוגית ולכן עליך לבחור את אחת משתי האמונות הללו. אני בוחר בחופש הרצון שלנו ודוחה את ידיעתו של אלוקים מראש. הסברתי זאת בספרי מדעי החופש. תוכל לראות בקצרה במאמר כאן:

מבט שיטתי על חופש הרצון

 
הנה הקטע הרלוונטי:
נגד הדטרמיניזם 2: פרדוקס ניוקומב
שיקול אפריורי נוסף נגד הדטרמיניזם הוא פרדוקס ניוקומב. הפילוסוף רוברט נוזיק, במאמרו משנת 1969, הציג את הניסוי המחשבתי הבא. מעורבים בו שני אנשים, הבוחר והנביא. לפני הבוחר מונחות שתי קופסאות: האחת פתוחה ובה 1,000$, והשנייה סגורה ובה או 0$ או 1,000,000$ (הבוחר אינו יודע). הבוחר צריך להחליט אם לקחת את תוכנן של שתי הקופסאות יחד, או רק את תוכנה של הסגורה. כאן נכנס למשחק הנביא, שלצורך הדיון אנחנו מניחים שכושר הניבוי שלו מושלם. הנביא יודע מראש ובוודאות מה יעשה הבוחר, ולפי זה הוא מכין את תוכן הקופסה הסגורה יום לפני שהבוחר מקבל את החלטתו. כיוון שהנביא מעוניין לתת פרס למי שמסתפק במועט, הוא נוקט בטקטיקה הבאה: אם הבוחר עומד לקחת את שתי הקופסאות הוא דואג כבר כעת שכלל לא יהיה בתוך הקופסה הסגורה כסף. אך אם הבוחר הוא אדם שמסתפק במועט ועומד לקחת את הקופסה הסגורה בלבד, הנביא דואג לתגמל אותו בכך שיהיו בתוכה מיליון דולר.
הבוחר עצמו מכיר את המדיניות של הנביא ואת יכולותיו. מה שהוא לא יודע זה אך ורק פרט אחד: מה הנביא ניבא לגבי בחירתו הצפויה כעת, וממילא הוא גם לא יודע מה הכניס הנביא בפועל לקופסה הסגורה. השאלה היא איזו אסטרטגיה על הבוחר לנקוט. האם לקחת את הקופסה הסגורה בלבד או את שתיהן.
לכאורה עליו לקחת רק את הקופסה הסגורה, שכן כך הוא יזכה במיליון דולר, ואילו אם הוא ייקח את שתיהן הוא יזכה רק באלף (כי הסגורה תהיה ריקה). מאידך גיסא, כעת הקופסה כבר סגורה לפניו, ומה שיש בתוכה כבר נקבע אתמול ולא ישתנה אם הוא יפעל אחרת. אם כן, מדוע שלא ייקח את הקופסה הסגורה כפי שהוא רצה, אבל לאחר מכן ייטול גם את זו הפתוחה עם עוד אלף דולר? הרי לקיחתו את הקופסה השנייה לא יכולה לשנות רטרואקטיבית את תוכן הקופסה הסגורה שמונחת לפניו (הנחתנו היא שהנביא הוא כל-יודע אבל לא בהכרח כל-יכול). נראה שלקיחת שתי הקופסאות היא האסטרטגיה המנצחת בכל מקרה. כך הוא מקבל את תוכן הקופסה הסגורה בתוספת אלף דולר. זה תמיד טוב יותר מאשר תוכנה של הקופסה הסגורה לבדו. אבל אם הנביא הוא באמת כל-יודע הוא ידאג לכך שבמקרה כזה הקופסה הסגורה תהיה ריקה. אם כן, כשהבוחר ייקח את שתיהן הוא יזכה ב-1,000$ בלבד, כלומר הוא בחר לא נכון. לחילופין, הנביא לא ניבא נכון, מה שסותר את ההנחה בדבר היותו נביא כל-יודע.
כדי להבין את יסוד הבעיה, עלינו לשים לב לכך שההנחה לפיה יש נביא כזה מבליעה בתוכה עמדה דטרמיניסטית מוסווית. בתמונה הליברטריאנית לא ניתן לדבר על נביא כזה, שכן לא ניתן לדעת בוודאות מראש מה יחליט הבוחר. אם המידע לא קיים כעת, כיצד ייתכן מישהו שיודע אותו בוודאות? “לדעת מידע שאינו קיים” הוא ביטוי שיש בו סתירה פנימית; בה במידה, נביא שמנבא מראש החלטה של אדם שבוחר חופשית זהו אוקסימורון. כושר ניבוי מוגדר במקום שבו המידע קיים באופן עקרוני, כלומר ניתן לגזור אותו מהנסיבות העכשוויות. אולם בתמונה ליברטריאנית המידע כלל לא קיים כעת, ולכן אף אחד, יהא כושר הניבוי שלו גבוה ככל שיהיה, לא יוכל לעולם לנבא את העתיד. הליברטריאן יטען כנגד נוזיק וניוקומב שאין נביא כזה. מושגו כולל סתירה פנימית, ולכן הבעיה כלל לא מתעוררת. הליברטריאן ייטול כמובן את שתי הקופסאות.
לעומת זאת, בתמונה הדטרמיניסטית הקושי נותר בעינו. שם ישנה הנחה שהמידע כן קיים. גם אם אף אחד לא יכול להגיע אליו (כי זה חישוב מורכב ומסובך מאוד; אין מחשב כה חזק שיוכל לנבא זאת), אין מניעה עקרונית שיתקיים נביא שיודע אותו. המושג לא כולל סתירה פנימית. מכאן עולה שפרדוקס ניוקומב הוא בעצם טיעון אפריורי נגד הדטרמיניזם, שכן אם הדטרמיניזם צודק אז המידע אכן קיים ונביא כזה הוא אפשרי ברמה העקרונית, ואז אנחנו נכנסים ללולאה לוגית. לפי הדטרמיניסט על הבוחר לקבל החלטה בלתי-רציונלית בעליל (לא לקחת אלף דולר שמונחים לפניו, ולהסתפק בקופסה הסגורה בלבד), או לחילופין עליו להאמין בהשפעה סיבתית אחורה בזמן (שלקיחת הקופסה תשנה רטרואקטיבית את תוכנה). מה שמוכיח מיניה וביה שהדטרמיניזם לא סביר בעליל.
כדי למצות את הדיון עלינו להמשיך לעוד כמה פיתולים בעלילה (כמו מה פירוש “לקבל החלטה” אצל הדטרמיניסט), ולא אוכל לעשות זאת כאן. אני מפנה את הקורא המעוניין לפרק הרביעי בספרי. לצורך הדיון בפרק האחרון רק אעיר שאם אכן יש לאדם בחירה חופשית, כי אז לא ייתכן שיהיה כל יודע כזה, ואפילו הוא הקב”ה בכבודו ובעצמו. זו סתירה לוגית, בלי הנחה מה טיבו של אותו נביא כל יודע.