שאלה על חובת הציות להלכה האורתודכסית‎

שלום הרב
 
כבוגר ישיבות חרדיות המשתייך גם היום לציבור החרדי – ליטאי, אשמח אם הרב ימצא את הזמן לענות לי על נקודה אמונית שלא הצלחתי לאתר לה מענה בטרילוגיה.
אני מתנצל מראש על השפה המקצינה והפסקנית, היא נדרשת לי על מנת לייצר לעצמי בהירות בדיון בנושאים מאתגרים אלו.
 

התחבטות האמונה שלי מתבססת על 3 תובנות שהתגבשו אצלי מתוך ההיכרות התורנית שלי, ומתוך הרצון להתמקד בתפישה הכוללת ופחות בפרטי הדיונים התיאולוגיים עצמם.
 

 
1. ההלכה היא אנושית ולא אלוהית – ההלכה היא תוצר אנושי של חכמי ישראל, על פי פרשנותם והדגשים שהיה חשוב להם לקדם (כולל חוויות ותובנות סוביקטיביות), תוך התבססות רופפת על פסוקים (אסמכתה בעלמא) ועיקרי למידה שהינם בעיקר פרשניים, אך בוודאי קשה מאוד להצביע על זיהוי חד ערכי של ההלכה עם הכתוב בתורה, בנביאים או בקבלה ישירה, מה שתקף במיוחד כלפי ההלכה והמנהגים בימינו.
 
2. התורה שבכתב היא אנושית – גם בלי להיכנס לביקורת המקרא, קשה להתחמק מהתחושה שהתורה נכתבה לדור ספציפי מאוד שחי בנקודת זמן ספציפית, ולכן מציגה גם תפיסות ומוסר התואם לאותו דור (עבדות, נשים, אלילים), וכן סיפורים התואמים לסיפורים המקובלים באותו דור, אך לא משהו שהוא על זמני באופן מובהק
 
בהנחה זו אני מתבסס גם על ההבנה שאנחנו לא ממש מיוחדים מאחר וככל שאני נחשף לדתות ותפישות אחרות, אני מזהה אותם תפישות והנחות כמו אצלנו, כולל מדרשים שלמים שזהים לחדות המוסלמיות ותפישת הנאורות והמוסריות שקיימות במקומות רבים נוספים, שלא לדבר על מאפיינים רבים כאדיקות ונכונות למסירת נפש הזהים לעיתים דווקא עם כתות וקבוצות פחות מכובדות.
 
כל זה מוביל אותי למסקנה האבסורדית כי אף אחד לא יודע באמת מה אלוהים רוצה – בהינתן שחכמי ישראל הורו כדעתם הרחבה והחכמה אך ללא חיבור ישיר ללמעלה (קווי או אלחוטי), שאין מתודת דרישה חד ערכית מהתורה, ושגם לאלוהות התורה אין הוכחה משמעותית, הרי שאנו מתקרבים לתפישה הרפורמית רח"ל, כי על כל אדם להתבונן בתוך ליבו (האלוהי על פי שפינוזה), ותוך שאיבת השראה ממקורות התרבות שלו וכו' לעשות את הטוב שביכולתו.
 
מאחר וברי לי כי אין זו מסקנה קבילה, סמוך ובטוח אני כי כבודו יוכל להנחותי למקורות הראויים בתורת הנצח של עם ישראל, ולהעמידני בהקדם על הטעויות בהנחות יסוד פסולות אלו.

בכבוד רב