שאלה על טור 175
הרב טוען בטור 175 (על בחירה ושיקול הדעת) שדטרמינסט לא יכול לתת אמון במה שהוא חושב מכיוון שזו תוצאה של מכניזם חישובי טכני שאיננו מכירים את המנגנון שלו וממילא אי אפשר לתת בו אמון. בנוסף, הרב טוען כי הדרך היחידה לא להיות ספקן היא לתת אמון (לא מלא) בשיקול הדעת שלנו.
מדוע לא נוכל להפעיל את אותו שיקול על מתן אמון במערכת החישובית?
ראשית, כשאני אומר שהדרך היחידה לא להיות ספקן היא לתת אמון בשיקול הדעת שלנו, לא הבאתי נימוק נגד הדטרמיניזם. פשוט ציינתי עובדה. מצדי תאמר אותו דבר על מנגנון החישוב. השאלה במה מוצדק פילוסופית לתת אמון ולא מה הקשר הלוגי בין מה שאתה עושה או חושב לבין ספקנות.
שנית, הפעלת שיקול דעת דורשת הכרעה. מערכת חישובית לא מפעילה שיקולים אלא פשוט מחשבת. ואם היא נותנת אמון (בעצמה) אז היא נותנת אמון וזהו. האמון הזה לא אומר מאומה. הוא ניתן כי כך היא בנויה. כל הדיון הזה לא יכול להתנהל אם אנחנו מערכות מכניות.
הבנתי
יש סיבה למתן האמון הזה? מלבד זה שהאלטרנטיבה היא ספקנות?
הסיבה היא התחושה שלי שזה נראה לי אמין ושזה עובד. להבנתי, צריך סיבה כדי להיות ספקן.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer