שאלה על מאמרו של הרב "אברהם אבינו וכובעו"
שלום כבוד הרב
הרב במאמר המוזכר כותב כך "מי שמניח שהכתובת נוצרה במקרה, לא יכול להסיק ממנה מאומה.. עובדה היא שכל בני האדם מניחים שמערכת הראייה אכן משקפת נכונה את העולם עצמו. במונחי הדוגמא הנ”ל, הם מתכוננים לירידה מהרכבת. אולם אם כך, זה עצמו מעיד שהם מאמינים בכך.. אם אנו אכן נותנים אמון (מוצדק או לא מוצדק) במערכות הללו, אנו אנשים מאמינים (במובן כלשהו)" רציתי לשאול מדוע האם עצם ההתאמה שאני חווה בין ההכרה למציאות, בנמשל לאורך כל נסיעותי לאחר הכתובת הבשרה על הגעתי לסקוטלד אכן הגעתי לשם לא מגבירה את ביטחוני שאכן ישנה התאמה. כנ"ל לגבי לימוד מין הנסיון פשוט סביר יותר שאם עד עכשיו הגעתי לסקוטלד לאחר השלט מומלץ שאתארגן לרדת לאחר הגעה נוספת אל השלט. תודה
א. מפני שגם הלימוד מהניסיון בעצמו אין לו בסיס הגיוני (כפי שהסביר הפילוסוף דיוויד יום). וגם מפני שהלימוד מהניסיון בעצמו (כלומר כשאתה רואה שהעין אכן שיקפה נכון את המציאות) בעצמו נקבע על פי החושים (או העין או שאר החושים). אבל ספק לגבי כלל החושים אין לו מקור נוסף להישען עליו. ראה אריכות במחברת הרביעית כאן באתר.
מצטער אם אני חוזר על השאלה. אך אם לא מנסים להוכיח אלה לבדוק סבירויות, וכמו שהרב אמר קיים סיכוי שההכרה שלי מותאמת אל העולם ובכך שאני בוחן את המציאות והשערותי מתממשות "במציאות"(קצת מגוחך לומר שזה מתרחש רק בהכרה ללא כל בסיס מציאותי) זה לא "מוכיח" שאכן ישנה התאמה. שוב תודה
הסברתי זאת. אין לך שום נגישות למציאות עצמה אלא לנתוני החושים. למה להניח שמשהו כאן מתאשש? מוצגת בפניך תמונה כלשהי, ואין לך דרך לדעת מה מידת אמינותה. יתר על כן, אם מקורה הוא תהליך מקרי אז רוב מוחלט של הסיכויים שהיא לא אמינה. אז כיצד אני יכול להניח שהיא כן? הדברים מפורטים יותר במחברת הרביעית בחלק הראשון.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer