שלום הרב,

זה בעצם אומר שלפי הרמב"ם, העונש לא מהווה סוג של עונש לחוטא או זיכוך, אלא דבר שמטרתו להחזיר את החוטא בתשובה. זה קצת מעקר את העניין, כי הרבה פעמים מי שחוטא גם לא מאמין בעולם הבא…

לחלופין, פשוט להכחיד את החוטא. לא כעונש עליו אלא להיפטר ממנו.

זה לא עונש זה מציאות
מי שלא דבק בנצח לא נשאר
הגוף מתכלה וכן הנשמה בהיעדר משהו שיזין אותה

זה לא עונש. זה מצב של אי השגת המושכלות.
למעשה תפיסה זו באה מאריסטו, או יותר נכון מפירושו של אלכסנדר מאפרודיסיוס. השכל הנפעל משיג ומתאחד עם השכל הפועל.

עולם הבא של הרמבם, הוא לא עולם נשמות כמו שאנשים תופסים. למעשה לא ברור שיש בכלל עולם הבא מובחן לכל אינדבידואל, אלא ההשגה שבשכלו נשארת.
למשל אם לשני אנשים יש אותו השגה, אז מה שנשאר זה אותו השגה.
השכל הנפעל הוא רק פוטנציאל.

במקום אחד לפחות, במשנה תורה הרמבם רושם באופן תמוה ההפך. שהנפש היא נצחית ולא פוטנציאל. כנראה כפרשנות טמסתיוס לאריסטו.

יש לציין שלפי הרמבם שמירת המצוות לא מבטיחה עולם הבא, ונראה שגם אדם שלא שומר את המצוות יכול להשיג אותו (אריסטו למשל).
הרמבם בשום מקום לא מתרץ את הסתירות האלו.