שערות, שיעורים והשערות
שלום וברכה
בגרות הלכתית בהלכה היא בזמן הבאת שתי שערות. גם גיל 12 לבנות ו13 לבנים המקובל, הוא בגלל חזקה דרבא שבגיל זה הביא שתי שערות (וגם אם מסיבה אחרת, הגמרא עדיין מצריכה שתי שערות ומסתמכת על חזקתו של רבא).
כלומר בגרות הלכתית שהשלכותיה הן לגבי קיום מצוות, קניינים נישואין ועוד, תלויה בהתפתחות גופנית שאינה קשורה להתפתחות השכל, בעוד בגלל שתי שערות אלו, אנו מניחים שהבן או הבת בוגרים שכלית והחלטותיהם באות מתוך שיקול דעת והבנה.
מעשים שבכל יום שאנו רואים התפתחות גופנית מוקדמת או מאוחרת שכלל לא תלויה בהתפתחות קוגנטבית. א"כ איפה, מדוע בגרות הלכתית אינה תלויה במבחן קוגנטיבי ולא בשערות? לא היה לי קשה להשתמש בחזקה דרבא שבת/בן בגיל 12/13 (או כל גיל אחר) יוחזקו כבוגרים לאחר שיש לנו חזקה שבגיל זה הגיעו לבגרות קוגנטיבית (תהיה הגדרתה אשר תהיה), אך מה לשערות ולכל זה?
יישר כח
לביא
אני חושב שזה נובע מכך שקשה לתת מדד חד ואובייקטיבי לבגרות נפשית. לכן מעדיפים מדדים גופניים שיתנו קו חד גם אם ברור שהוא לא תמיד מקביל להתבגרות הנפשית.
משל לדבר הוא הגמרא בירושלמי שמסביר שבת שלוש בתוליה חוזרים, ואם בי"ד עיברו את השנה או את החודש אז הפיזיולוגיה של הילדה משתנה התאם. זו כמובן שטות, וסביר בעיניי שהירושלמי לא התכוון לטעון זאת. הוא רק משתמש בפסוק כאילוסטרציה לטענה הלכתית שלפיה יש קו של גיל שלוש לכך שהבתולים חוזרים, למרות שברור שאין חפיפה מלאה (לא אצל כל ילדה זה קורה באותו גיל). החליטו על קו הלכתי אובייקטיבי חד, גיל 3, ולכן גם אם בי"ד עיבר את השנה הקו נותר בגיל 3.
אין לי בעיה עם קו הגיל, לא בגיל 3 שבתוליה חוזרים ולא בגיל 12/13 שנקבע על פי חזקה של מה שאנו רוצים לקבוע. כלומר אם ההבנה שיש משהו פיזיולוגי שקורה בגיל מסויים בממוצע (חזקה שעד גיל 3 בתוליה חוזרים, או שבגיל12/13 האדם בוגר קוגניטיבית), אז הקריטריון הוא הגיל, כי הוא מבוסס מציאות, בדומה לחוקים היום בהם גיל קטינים נקבע על פי קריטריון גיל.
משא״כ מה בין שתי שערות ובגרות קוגניטיבית? נראה ששתי השערות הן סיבה ולא סימן. אם רק היו סימן מדוע צריך להגיע לחזקה דרבא, הרי הגיל הוא הסימן. ואף אם אם רק סימן הן, איך הסימן הזה מעיד על בגרות קוגניטיבית, האם יש קשר בין הדברים?
תודה רבה
השערות הן סימן ולא סיבה. החקירות הלמדניות לגבי סימן או סיבה עוסקות בגדר ההלכתי, כלומר איך ההלכה רוצה שנתייחס לשערות. אבל ברור שהקביעה עצמה נקבעה בגלל שהשערות הן סימן. אין שום היגיון לתלות בגרות בשערות.
חזקה דרבה היא קביעה שניונית שלפיה הגיל הוא סימן לשערות, כדי לחסוך בדיקות לא נעימות או עמימויות. אגב, ככל הזכור לי לדעת רוב הפוסקים הגיל כלומר חזקה דרבה הוא רק מדרבנן. מעיקר הדין הבגרות נקבעת לפי השערות.
שערות זה סימן של בגרות מינית. יכול להיות שמבחינה נפשית ישנם כאלו שאין ביכולתם לקבל אחריות על ילדים אבל בשביל מרבית העולם חזקתו שאם הוא מביא ילדים הוא לוקח עליהם אחריות ולכן הוא נחשב בוגר במשך מרבית ההיסטוריה. בימינו זה קצת השתנה והחוק השתנה בהתאם והעלה את גיל הבגרות המינימלי לנישואין.
תודה. נניח ששתי שערות הן אגן רק סימן (למרות שאיני מסכים לכך לגמרי), וגם אם הקשרו של י.ד. שבגרות מינית לכאורה מביאה עמה את היכולת לקחת אחריות, האם לא מן הראוי לקבוע את החזקה של רבא על הבגרות הקוגניטיבית עצמה (שבני 12/13 הם ברי דעת בד״כ) ולא על סימן השערות שבד״כ קיימות בגיל זה?
לא הבנתי את השאלה. הגיל מחליף את הסימנים האחרים. הוא סימן להבאת שתי שערות שהן סימן לבגרות. מה אתה רוצה להחליף במה? נראה לי שאתה סתם מתעקש.
אינני רוצה להחליף את הגיל כקריטריון, זה בסדר – בהנחה שזה הגיל של בגרות קוגניטיבית.
אבל למה שתי שערות ולא בדיקה קוגניטיבית?
נראה שחז״ל ניתלו בסימן של בגרות פיזית ולא קוגניטיבית, מדוע לא למצוא סימן של בגרות קוגניטיבית?
אלא אם באמת מוכח שאלה הולכים יד ביד ובאותו הקצב – מה שלא נראה במציאות כיום (האם בני ע״מ שמגדלים שערות בגיל צעיר מאד, גם מתבגרים קוגניטיבית מהר יותר מאשכנזים אירופאיים שמתבגרים פיזית כמה שנים לאחר מכן)?.
הכל הוסבר, ואין לי מושג על מה הדיון. מיציתי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer