שתי עגלות שער שני

א. החומר הוא הדבר שלעצמו בלי צורתו. זה בדיוק אידאה לא ? האידאה חש הסוס, זה הסוסיות בלי צורתו של הסוס אלא רק הרעיון של סוס.
ב. אז כל צורה היא לא מהותית ! כי כל דבר יש את החומר שלו ויש את הצורה שלו, ואם כדבריך שעצם זה שיכול לא להופיע אומר שזה לא מהותי אז יוצא שצורה היא תמיד לא מהותית, וא״כ ההבנה שלך בין צורה מהותית לצורה מקרית אינה קיימת.

א. האידאה היא הצורה בלי החומר. צורה מעופפת.
ב. לא הבנתי. יש חלקים בצורה שלא יכולים להינתק מהדבר עצמו, והם החלק המהותי. הנשימה של האדם היא חלק מצורתו המהותית. גם השכל שלו.

לגבי אור או צבע או קול למשל: יש גל שפוגש את אוזן שלי ובעקבות זאת אני שומע קול, אבל בעולם עצמו אין את הקול כמובן רק את הגל. וכן לגבי אור.

עכשיו, מה החומר ומה הצורה של קול או של אור ? איך שהבנתי את זה, החומר (במובן הפילוסופי לא במובן החומרי) הוא הדבר עצמו בעל הגל הזה, והצורה היא המאפיינים של זה כגון אורך הגל.
נכון ? או שהצורה היא הטון של הקול ודציבל שלו ?

אולי בניסוח אחר, הצורה של חפץ קיימת גם אם אני לא פה ? היא קיימת בעולם עצמו, או רק בגלל שאני כאן אז יש לזה צורה ? לכאורה הסוס הוא בעל צורה (גובה, כוח, מהירות) גם אם אני לא פה זה לא משנה.
אז לא הבנתי כשבמקום אחד אתה כותב שהצורה היא העצם כפי שהוא מופיע לעינינו.

זו שאלה של הגדרה. אתה יכול לדבר על הצורה האובייקטיבית, וזה אורך הגל ושאר המאפיינים האובייקטיביים, ואתה יכול לדבר על הצורה הסובייקטיבית-הכרתית, וזה הצבע והקול.