תביעה בבית משפט על הפרת זכויות

שו”תקטגוריה: הלכהתביעה בבית משפט על הפרת זכויות
Gil שאל לפני 2 שבועות

שלום רבנו. אני מתפרנס מציור ויצירה מפורסמת שלי נדפסת מזה זמן מה באיכות ירודה על ידי בית דפוס שגם ממסגר אותה ומוכר בפומבי במחיר בזוי ( מדובר בדיוקן מבוקש) מובן שהוא פוגע בזכויות יוצרים על בסיס החוק הישראלי. אינני יודע עד כמה הוא עושה במזיד ורוע לב או בטפשות וחוסר שימת לב. המדובר בערס מצוי. האם מותר לי לשלוח לו מכתב מניעה (שיפסיק!) ותביעה לבית משפט לכתחילה או שראשית לפנות דרך בית דין רבני? אמר לי רב שאם אתבע תחילה בבית משפט ויגבו ממנו קנס שלא על פי תורה זה גזל מצידי. ואכן ניכר כי תביעה כזו יכטלה בנקל לחייב אותו בסכום אגדי של 100 אלף שח ויותר. זה מחיר שיכול להפיל אותו ואת כל משפחתו כלכלית ולי זה נראה כנבל ברשות המדינה לעשות כן ( מכיר אישית צלם שעיקר פרנסתו מתביעות משפטיות על אתרים שבתום לב השתמשו בצילומיו. ממש בבחינת מלכודת… ויש שמתמחים בכל מיני שיטות טכנולוגיות שבאינטרנט לחשוף כפלויות צילומים ולאתר קרבנות לתביעות ענק על הפרת זכויות)… מאידך תחושתי שבבית דין לא אקבל פיצוי הולם כלל, וודאי את הפרסום והמניעה ממעתיקים עתידיים לא אקבל בלי תביעה בבית משפט. לסיכום: האם מותר לתבוע בבית משפט ולמה? ומה על הקנס העצום שהם ישיתו עליו? (גם אם אדע כמה לוותר סביר שעל הוצאות בית משפט  הוא ישלם טבין ותקילין לרשויות)..מה היית עושה?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 שבועות

איני מבין מה החשש. ברור שאתה צריך קודם לשלוח לו מכתב התראה שיפסיק ואולי גם שיפצה אותך על מה שמכר. אם הוא לא נענה, אז אין מה לחשוש מהפגיעה בו. איהו קא אזיק אנפשיה.
לגבי השאלה האם לפנות לבי”ד או בימ”ש, איני יודע כיצד ידונו בזה בבי”ד (אני מניח שזה תלוי איזה בי”ד). אני גם לא יודע אם הלה ציית דינא או שאין טעם לפנות לבית דין עם ברנש כוותיה.
ככלל, אני מתנגד לחייב אנשים לפנות לבתי דין, מפני שסדר הדין שם בעייתי. הם לא מוסמכים לזמן עדים (כל עד יכול לסרב לבוא), ולא יכולים להיעזר בגורמי חקירה ובמידע ממוסדות רשמיים וכדומה. הם לא מוסד ממלכתי. לכן הם דנים תחת אילוצים מאד בעייתיים ובוודאי לא דנים בדין תורה (אלא לכל היותר בפשרה קרובה לדין). לכן גם אם אתה פונה אליהם לא קיבלת דין תורה (ראה מאמרו המרתק של נדב שנרב באקדמות על כך).
מעבר לזה, מכיון שאנחנו חיים בתוך מדינה קיימת שיש לה מערכת משפטית משלה, ומכיוון שאין לנו פריווילגיה לא להכיר בה (וגם החרדים שלכאורה עושים זאת, כשאין ברירה פונים, וגם כשיש ברירה משלמים מחיר חברתי ואישי יקר על ההימנעות הזאת). לכן לדעתי אפשר לפנות ישירות לשם. בכל אופן, זהו דינא דמלכותא ולדעתי אין כאן שום גזל.

gil הגיב לפני 2 שבועות

תודה רבה מאד
לגבי החשש רק אבהיר שהקנס יושת עליו על מה שעשה בעבר ולא רק למקרה שאיהו אזיק אנפשיה. כלומר אין צורך שהאמן יוכיח נזק, עצם ההפרה של הזכויות תטיל קנס על המפר של עד 100 אלף שח. זה החשש שלי. אבל אני מבין את התמונה יותר לאור ההסבר שלך בעניין חוסר הכח של בתי הדין . יישר כח ובשורות טובות. יבוא יום ועוד אצייר אותך. זקן לבן שפם עבות, מקטרת ומעיל פרווה לומד קצות החושן המוגבהה על כמה כרכים של הוצאת שלם

ח' הגיב לפני 2 שבועות

שלום וברכה

לגבי סמכות בית הדין לזמן עדים, אם הצדדים פונים לבית דין רבני לממונות וחותמים על שטר בוררות, הרי שהוא דן מכח חוק הבוררות. בחוק הבוררות (סעיף 13) [רצ”ב] כתוב שסמכות הבורר לזמן עדים זהה לסמכות של ביהמ”ש.
(הענישה לעד שלא נענה להזמנה נעשית בביהמ”ש וכמובא שם בסעיף 16)

הזמנת עדים

13. (א) לבורר נתונה בבוררות אותה סמכות להזמין עדים למתן עדות או להמצאת מסמכים כפי שהיא נתונה לבית המשפט בתובענה שהוגשה לפניו, והוא רשאי לפסוק להם שכר והוצאות.

(ב) עד המעיד בבוררות, חובותיו וחסיונותיו יהיו כשל עד המעיד בבית המשפט.

(ג) עד שהוזמן על ידי בורר, רשאי בית המשפט, על פי בקשת העד, לבטל את ההזמנה, אם ראה שהיא באה תוך שימוש לרעה בהליכי הבוררות.

mikyab צוות הגיב לפני 2 שבועות

אחרי שנתת לו התראה איני רואה מקום לחשש גם על העבר. הציור שתיארת קוסם לי מאד 🙂

לגבי הבוררות, גם אם זה נכון, ביה”ד דן מכוח המדינה ולא דן דין תורה. אז למה לפנות אליו? מניסיוני הדל, עובדתית עדים לא מגיעים לשם. בדיני הווה ועבדא.

ח' הגיב לפני 2 שבועות

לדעתך העובדה שבית הדין דן מכח המדינה, זו סיבה שמתירה לפנות לערכאות?
הרי גם כשרבי טרפון (גיטין פ”ח:) ואחריו הרמב”ם והרשב”א אסרו לפנות לערכאות, הרי גם אז דין התורה לא היה החוק של המדינה, ובכל זאת היתה חובה לפנות אליו.
מה כוונתך

mikyab צוות הגיב לפני 2 שבועות

כפי שכתבתי, בי”ד לא באמת דן דין תורה אלא עושה פשרה, וכוחו מכוח מנגנון בוררות של המדינה. איני רואה מדוע יש עניין לעשות בוררות במקום ללכת לבימ”ש. מה שנדרש מאתנו הוא דין תורה ולא בוררויות אצל לובשי פראקים.
באשר לר””ת והרמב”ם איני יודע אם גם שם עשו רק פשרות ובוררויות. אם כן – הייתי אומר אותו דבר גם לגביהם.
הבעיה העיקרית אינה עצם זה שבאים מכוח המדינה (שהרי מתן רשות מהמלך תמיד היה נדרש), אלא שבפועל דנים את דין המדינה.

ולעיון נוסף הגיב לפני 2 שבועות

ריכוז של חומר הלכתי בנושא במאמרו של הרב ישראל רוזן, האם בתי המשפט של המדינה נחשבים לערכאות’, באתר ‘מכון צומת’,

בברכה, ש”צ

כדאי לציין שהפשרה שבה דנים בבתי הדין היא ‘פשרה הקרובה לדין’, המושתתת על בירור ההלכה ע”פ התלמוד והפוסקים, ונזקקת לאלמנט ה’פשרה’ רק כדי להימנע מהטלת שבועה ומחומר החשש מפני טעות בבירור ההלכתי. הפסיקה של בתי הדין התורניים מושתתת על דיני התורה, בניגוד גמור לבית המשפט החילוני שאינו מכיר כלל בתוקפו של דין התורה.

גם בהיבט המעשי, הדיונים בבית דין של תורה, מהירים ויעילים יותר, בניגוד לבתי המשפט, בהם תיק עלול להיסחב שנים רבות ולגרום לבזבוז של הון תועפות על עורכי דין. ובפרט בנידון דנן, שמדובר בתמונה של רב, שקהל היעד שלה הוא ציבור של בני תורה – גדל הסיכוי שהמדפיס ילא יסרב להידיין בדין תורה, ואם ח”ו יעשה זאת הוא מסתכן ב’כתב סירוב’ שיפגע בשמו הטוב בציבור התורני, וגם יתיר לתובע לפנות לערכאות.

ח' הגיב לפני 2 שבועות

הרב מיכי

אתה כתבת:
“הבעיה העיקרית אינה עצם זה שבאים מכוח המדינה (שהרי מתן רשות מהמלך תמיד היה נדרש), אלא שבפועל דנים את דין המדינה”

אבל הגמרא בגיטין פ”ח: אומרת שגם אם הדינים זהים, עדיין חובה לערוך את הדיון בבית הדין היהודי. (“…אף על פי שדיניהם כדיני ישראל”)

mikyab צוות הגיב לפני 2 שבועות

בית הדין כאן הוא יהודי. זה כמו ערכאות שבסוריא. והיכא שיש דיינים כשרים שדנים בדיני הערכאות איני רואה מדוע יש איסור ללכת לערכאות של יהודים.

ח' הגיב לפני 2 שבועות

תודה על דבריך.
ערכאות שבסוריא זה כשאין תלמידי חכמים שיודעים את דיני התורה (כמו למשל רמ”א חו”מ סימן ח), היכן מצאת שמותר לפנות לערכאות שבסוריא ולוותר על דין התורה כשיש תלמידי חכמים?

mikyab צוות הגיב לפני 2 שבועות

איפה מצאת שאסור? הרי הת”ח לא דנים בדין תורה. אז גם אלו וגם אלו יהודים שדנים לפי דין זר. מה ההבדל? שלאלו יש פראק?

ערכאות שבסוריא? הגיב לפני 2 שבועות

בס”ד כ”ד בחשון תש”פ

‘ערכאות שבסוריא’ הם יהודים יראי שמים, אך מכיוון שלא למדו תורה – אינם בקיאים בדין תורה ולכן דנים לפי שיקול דעתם, ומכיוון שלא מצויים שם ת”ח – צורך הציבור הוא לסמוך עליהם מחוסר ברירה..

לעומתם פניה לבית משפט שאינו מכיר בתקפותו של דין התורה – היא ‘רמת יד בתורת משה’, והיותם של השופטים יהודים בעלי השכלה משפטית יסודית, שמוכנים להשתמש בתקדימים מכל שיטות המשפט שבעולם, רק לא במשפט העברי – הרי היא ‘ערכאות שבערכאות’.

גההלכה הכירה בתוקפו ההלכתי של ‘דינא דמלכותא’ כדבר שמואל ש’דינא דמלכותא דינא’, אבל ‘חקיקה שיפוטית’ של בתי משפט שרואים ב’חוקי המדינה המלצה בעלמא שניתנת לדחייה באמצעות ‘חקיקה שיפוטית’ אינה ‘דינא דמלכותא’ אלא מנהג קלוקל של שופטים, שעליהם נאמר: ‘ילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שליבו חפץ 🙂

וגם ל’דינא דמלכותא’ יש מגבלות הלכתיות. לא ניתן במדינה יהודית לבטל בצורה גורפת את המחוייבות לחוקי התורה. במדינה יהודית צריכה ההלכה להיות הבסיס לחוק ולמשפט, בסיס שעל גביו יש מקום לתקנות במקרים ספציפיים שבהם יש בכך צורך אמיתי לתקנת הציבור.

בברכה, ש”צ

ח' הגיב לפני 2 שבועות

הרב מיכי

היכן ראית שבדין תורה עושים פשרה ולא דנים לפי דין התורה?

אתה מתכוון לפשרה שרירותית? או להחלת חוקי המלכות בתחומים שבהם היה שינוי במציאות (מכח סמכותם לפשר)?
בינתיים מצאתי פסקי דין תורה באתר דין, וכמעט ולא ראיתי שם שימוש בפשרה,

ח' הגיב לפני 2 שבועות

*אתר דין תורה

מיכי הגיב לפני 2 שבועות

בד”כ לא דנים בדין תורה. גם סדר הדין לא מתנהל כדין תורה. ראה מאמרו של נדב שנרב באקדמות

ח' הגיב לפני 2 שבועות

מכיר את המאמר ולדעתי הוא לא נכון.
הוא טוען וגם אתה שהדיינים דנים על פי פשרה אבל זה פשוט לא המציאות. מציע לך להיכנס לאתר דין תורה ולקרוא את פסקי הדין. אם אתה מתרשם אחרת ממני – אשמח לשמוע. אבל למעשה רובם המוחלט של הפסקים חותר לבירור ההלכה ולא מתבסס על פשרה.

'פשרה הקרובה לדין' הגיב לפני 2 שבועות

כ”ז בחשון תש”פ

ה’פשרה’ שמכוחה דנים בבתי דין של תורה אינה כיפוף של שני הצדדים כדי להגיע להסדר, אלא ‘פשרה הקרובה לדין’, שיסודה בירור ההלכה. נזקקים ל’פשרה’ כדי שלא להיזקק להטלת שבועה, לעקוף את מגבלות ה’קים לי’, ולאפשר חייב גם בחיובים של ‘לצאת ידי שמים’ וכיו”ב, וכן להקליש את חומר החשש מפני טעות בדין.

‘פשרה הקרובה לדין’ מבוססת על דין התורה, המנחה לשפוט ‘משפט שיש בו שלום’, והיא ה’לכתחילה’ של פעולת בית הדין, ומביאה לייעול ההליך ומניעת עינוי דין ע”י סחבת של טענות פרוצדורליות ופורמליות שמביאות את הדיון לא אחת למבוי סתום.

בברכה, ש”צ

השאר תגובה