תלמוד תורה או ממ"ד

כהמשך לשאלה של יצחק:
האם לדעתך ישנה עדיפות לאחד משני סוגי החינוך, הממ"ד או החרדי ?
אסביר את התלבטותי:
נהוג לומר (לפחות בחינוך שאני גדלתי בו) שהחיים צריכים להיות מוקדשים ללימוד התורה כמה שיותר והמקצוע צריך לתפוס מקום פחות חשוב בחיים. לפי זה, מתבקש לשלוך את הילדים ללמוד בתלמוד תורה ולא בממ"ד, כי בממ"ד מנטבים את הלימודים למקצוע ובתלמוד תורה לעיסוק בתורה.
מה דעתך בעניין זה ?

קשה לי לומר כי אין תשובה כללית.
באשר לניסוח שלך, אני חושב שאין הכרח לזהות בין אופי מסלול החינוך לבין מערכת הערכים הכללית. גם אם התורה אמורה להיות עיקרית ולתפוס את מרכז החיים (וזה לא נכון לרוב האנשים), זה לא אומר שגם החינוך צריך להיראות כך. אולי בחינוך צריך לתת כלים במינון שונה כי זה השלב בחיים שבו עושים זאת. אחר כך תקדיש את רוב חייך לתורה אם תרצה. יתר על כן, מכיון שלרוב האנשים לא נכון שהתורה צריכה לתפוס את רוב חייהם, הרי החינוך שניתן לכולם (כי עוד לא יודעים מי מתאים למה) לא צריך להיראות כך.
זה רק באשר לשיקול שהעלית. אני דווקא נוטה לחשוב שיש היגיון בהתמקדות בתורה בגילאים הללו כי השאר רובו בזבוז זמן. אבל הייתי מוותר על עסקת החבילה החרדית (שכוללת מעבר למיקוד בתורה גם גישות והשקפות ושלילת כל השאר, וגם טוטליות של הקודש בלי אנגלית וכו').

הרב מיכי,
משהו לא ברור לי. לדעתך, אדם שלימוד התורה לא מושך אותו אך לימודים אקדמיים כן, צריך לכפות על עצמו ללמוד תורה על חשבון לימודים אקדמיים או ללכת עם נטיית ליבו ולהשקיע בלימודי חול ? אני שומע שרבנים חשובים אומרים שלימוד התורה היא הפעולה הערכית הכי חשובה, מכך מתבקש שצריכים להשקיע את החיים בה ולא בנושאים אחרים.

ככלל אצבע, אני בעד שאדם יתמקד במה שליבו נוטה אליו, בוודאי כשמדובר בדבר בעל ערך. גם אם תלמוד תורה הוא הכי חשוב, זה לא אומר שכל אדם חייב להתמקד דווקא בו. כמו שלא כל האנשים חייבים להיות רופאים. מותר להיות מוכר בחנות או חוקר תרבות סינית. וכמו שלא כל התקציב חייב ללכת לבתי חולים. מותר להעביר תקציב לתרבות וספורט. ליד העיסוק העיקרי ראוי שכל אחד ילמד ככל האפשר, אבל עיקר החיים של אדם צריך להיות מוקדש למה שליבו נוטה ולא בהכרח לדבר החשוב ביותר. בתפיסה הקפיטליסטית (שאליה אני נוטה) כשיעשו את זה העולם ייראה הכי טוב (היד הנעלמה).
מזווית אחרת: טענתי היא שהמשימה לטייב את העולם מוטלת על החברה ולא על האדם הבודד. הטבת העולם בכללו תקרה הכי טוב אם כל אחד יעשה מה שנכון עבורו ומתאים לו (שוב קפיטליזם).
ובכלל, אדם שמכריח את עצמו להתמקד בלימוד כשהוא רוצה ונוטה למשהו אחר, בדרך כלל לא ילמד כמו שצריך ואז הוא יוצא קירח מכאן ומכאן. גם לא מתעלה בלימוד וגם לא עוסק במה שהוא רוצה ולא תורם לעולם בתחום שהוא נוטה ומוכשר אליו. אדם יכול להכריח את עצמו לעשות דברים חשובים בזמן חלקי אבל לא כל חייו ולא עיקר חייו. זה לא נכון במישור המעשי ואולי גם לא במישור העקרוני.