אימרות חז"ליות שלא מסתדרות עם המציאות
שלום הרב, לגבי אימרות חז"ליות שלא מסתדרות עם המציאות כמו האימרה: בבית יוסף אורח חיים סימן ד, אמרו ז"ל מי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל אם תלמיד חכם הוא תלמודו משתכח ואם אינו תלמיד חכם יוצא מדעתו המילה "כל" מתייחסת לנסיבות בהם צריך ליטול ידיים: הקם מן המטה והיוצא מבית הכסא והיוצא מבית המרחץ והנוטל צפרניו והחולץ מנעליו והנוגע ברגליו והחופף את ראשו וי"א אף ההולך בין המתים ומי שנגע במת ומי שמפליא כליו והמשמש מטתו והנוגע בכנה והנוגע בגופו בידו. אבל אני מכיר אנשים לא מעטים, שאינם ת"ח שלא נוטלים את ידיהם לאחר חפיפת ראשם, או נטילת ציפורניהם וכו, והם טרם יצאו מדעתם. גם החלק של תלמודו משתכח נראה לא מציאותי, אבל זה לא מדיד כל כך. אם כך, האם יהיה נכון להגיד שהאימרה הזאת פשוט לא נכונה (כמו כינה שנוצרת מעיפוש)? ואם כן, האם זה יצדיק שינוי של ההלכה בנושא?
ראשית, אין שום סיבה לחשוב שבתלמוד הכל נכון. הערכות מציאות תלויות באנשים. שנית, ההלכה עצמה לא תלויה בזה. נטילת ידיים לא מיועדת כדי שתלמודו לא ישתכח. זוהי רק תוצאה שחז"ל ראו למי שאינו נוטל.
ושלישית, כל המימרות מהטיפוס "כל ה_ קורה לו _" יש לפרש אותן בדומה לדוגמה שהביא רבי אלחנן וסרמן מהגמרא "כל המבדיל על הכוס הוויין לו בנים זכרים". הוא עצמו מקשה וכי לא מצינו יהודים שהבדילו על הכוס ולא זכו בבנים? (החזו"א למשל). והוא מסביר שהבדלה על הכוס היא גורם מסייע לבנים. אבל השורה התחתונה נקבעת על פי שקלול של עוד גורמים. חשוב על חוק הגרביטציה של ניוטון: מסה שנמצאת במרחק X ממסה אחרת, מפתחת תאוצה פרופורציונית הפוכה לריבוע המרחק. ברור שזה לא נכון בשום מצב במציאות, שכן תמיד יש גם חיכוך וכוחות אחרים וכו'. אז האם החוק הזה לא נכון? הוא נכון לגמרי, אלא שבנוסף לו יש עוד חוקים נכונים לגמרי שמשפיעים. השורה התחתונה היא שקלול של כל הגורמים (הכוחות, במקרה זה).
ראה מאמר שכתבתי על אוקימתות בתלמוד שמפתח את העניין הזה יותר (מבט אפלטוני על האוקימתות).
שואל:
בהמשך לשאלה זו,
ברמ"א (יו"ד רסה, יא) מובא, כי אין נותנים פעמיים סנדקאות לאדם אחד, לפי שסנדקאות נחשבת כקטורת המעשרת, שלא הייתה ניתנת פעמיים לאותו כהן.
הגר"א בהגהותיו תמה על כך, "לעולם לא ראינו סנדק מתעשר".
האם באותו אופן ניתן לתמוה על החיוב לנטילת ידיים שלעולם לא ראינו שמי שלא נטל תלמודו משתכח או יוצא מדעתו?
———————————————————————————————————————-
הרב:
ראה תשובתי שבה אני מסביר שכל האמירות הללו לא ניתנות לבחינה אמפירית. דברי הגר"א הללו תמוהים מאד. וכי ראינו שמי שמעשר מתעשר? ועל כך הרי נאמר בפירוש בחנוני נא בזאת. וכן שאר הבטחות וקביעות עובדתיות.
ייתכן שכוונת הגר"א לומר שאין למנהג זה מקור וטעם (ואולי גם לא להנחה שסנדקאות אכן מעשירה), וזו רק הצורה המנומסת שהוא בחר לומר זאת.
———————————————————————————————————————-
שואל:
אם לצורך העניין אליהו היה מתגלה אלינו ואומר שאין שום קשר בין נטילת ידיים לשכחת תלמודו או ליציאה מדעתו. האם אז החיוב לנטילת ידיים היה פוקע? או שחז"ל רק הזכירו את החיוב בצורה מאיימת, והחיוב עומד גם בלי האיומים האלו?
———————————————————————————————————————-
הרב:
ברור שחיוב נט"י הוא חיוב הלכתי רגיל שלא תלוי בכל מיני תוצאות כאלה ואחרות. האיומים שסביבו אינם הטעם לגזירה (שתלויה בטומאה). וכי אם מי שמכבד את הוריו לא זוכה לאריכות ימים בטלה מצוות כיבוד הורים? ובכלל, גם אם זה היה טעם הגזירה להלכה מקובל שבטל טעם לא בטלה הגזירה.
———————————————————————————————————————-
שואל:
בשאלה לא מדובר על נטילה לצורך אכילת לחם, אלא על נטילה לאחר ביקור בבית הכיסא או נטילת ציפורניים – כלומר, למיטב הבנתי הטעם לנטילות הללו אינו משום טומאה וטהרה (בניגוד ללחם). וגם אם הטעם הוא טומאה, מה הבעיה להישאר בטומאה?
לגבי בטל הטעם לא בטלה התקנה, בשו"ת אחר שעוסק בשיקולי רוח רעה בהלכה כתבת לגבי נגיעה בעיניים לפני נט"י שחרית שדעתך שמותר (למרות שחז"ל אמרו שמביא לעיוורון) כי לא נראה שחז"ל עסקו כאן במיסטיקה אלא בפיזיקה (לתפיסתם) ולכן סמכותם ההלכתית לא רלוונטית (למרות שניתן היה לטעון גם שם שבטל הטעם לא בטלה התקנה). אבל בכל אופן, למה אותו טיעון (שסמכותם ההלכתית לא רלבנטית בסוגיות פיזיקליות) לא תקף גם פה? אם תגיד שפה עסקינן בסוגיות מיסטיות שלא ניתן להפריך, עדיין נשאלת השאלה לגבי אליהו שמגלה לנו שהסכנה המיסטית לא קיימת, האם אז חיוב נט"י (לאחר גזיזת ציפורניים נניח) בטל?
———————————————————————————————————————-
הרב:
נט"י אחרי נטילת ציפורניים היא משום רוח רעה (ראה נו"כ בשו"ע סימן ד סע' יח). ועדיין שכחת תלמודו וכדו' הן השלכות אבל כנראה לא טעם הדין.
כאשר מדובר על טומאה או רוח רעה זה לא בהכרח היזק, ולכן נראה לי קשה יותר להסיק שחז"ל טעו ולבטל את הדבר בלי בי"ד שיבטלו (רק כי זו טעות). אכן לגבי נגיעה בעיניים לפני נט"י שחרית היה מקום לומר זאת שכן שם נראה שמדובר על אזהרה לא לגעת משום ההשלכות (סכנות) ולא על איסור. סכנות הן עניין עובדתי, ולכן אמרתי מה שאמרתי. גם כאן אם היו אומרים לנו לא לעשות משהו בלי נט"י אחרי ציפרניים משום סכנה אז הייתי אומר אותו דבר. אבל עצם הנט"י היא חובה הלכתית שלא בהכרח תלויה בהשלכות שהביאו לגביה. אמנם יש מקום לדחות ולראות בהשלכות את טעם הדין (שהרי השו"ע עצמו מביא אותן שם), וצל"ע.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer