אמונה וחקירה

אבל האם אותו מאמין הוא מאמין "לוגי"? הכוונה שלי שאם ישאלו אותו למה הוא מאמין הוא כנראה לא יצליח להסביר בדיוק למה ומה זה אומר אבל זה לא באמת יפריע לו כי הוא מאמין וזהו. האם אמונה כזאת היא לוגית?

לא יודע מהו מאמין לוגי או לא לוגי.

לא יוודע אם לזה התכוין דניאל אבל יש לי היכרות עם אדם שלדעתי יסכים למות על קידוש ה' והוא מאמין לדבריו, כי הוא נולד יהודי חרדי. אין לו ספק שא"א להוכיח את האמונה, וההוכחות הם שקר, אפשר להאמין רק ע"י עבודת הלב (בחירה של קפיצת אמונה), ובודאי שאם היה נולד מוסלמי היה נשאר שם (עם המידע שיש לו בעת)
אדם כזה נחשב מאמין?

רוב האנשים מאמצים את האמונה של בית גידולם. גם אם זה נעשה מתוך שיקול פילוסופי (זה יכול להיכנס דרך הנחות היסוד). לכן איני חושב שניתן להגדיר אדם כזה כמי שלא מאמין. השאלה עד כמה יש לזה ערך, עליה ניתן לדון.
כתבתי כאן בעבר על מסירות הנפש של הבעלבתים וערכה המפוקפק בעיניי (החסיד יעבץ).

ערכה מפוקפק כאשר אם יבדוק יגיע למסקנא שונה, אבל בהנחה שגם החוקר יאמין בשכלו אבל בלב אמונתו תיחלש אז יש סתירה בין ערכים, אך הערך הוא ערך לכאורה. לא כך?

סליחה על הכנסת דברים שלא קשורים כ"כ,
עזרא

לא הבנתי

מילא אינטואיציה לגבי אלוקים.
אבל אדם דתי שלא חוקר, באיזה עוד דרכים הוא יכול להאמין ?
יש לו אינטואיציה לגבי מה ניתן בהר סיני ולגבי סמכות התורה שבעל פה.
גם לגבי הזוהר יש לו אינטואיציה?

אם הוא לא יחקור וילמוד אני לא רואה איזה כלי יש לו לקבל החלטות להאמין חוץ מאינרציה.

???

אסביר ב-2 דוגמאות:
אדם בתקופת השמד שלמד וראה שמותר לו להשאר מה'אנוסים' – לא רק שאין ערך 'להשאר טיפש'. יש ערך בכך שידע את האמת. (גם אם ראוי שימסור את נפשו)

לעומת זאת, אדם שחקר ודרש והגיע למסקנא שמאמין התורה, אבל ההיחשפות לדעות השונות, לחכמים הכופרים השונים, ול'עולם הגדול' שכופר באל / בתורה, גרמה לו שאינו מסור לעבודת ה' בגלל שאמונתו בלב נחלשה – אז יש ערך גדול 'להשאר טיפש' ולא לפגום בדבר חשוב כ"כ.
דוגמא – גבר נשוי שיעסוק בקריאת מחקרים על נשים בוגדות. מובן הנזק שהוא גרם לחייו האישיים.

יש כמובן גם ערך בחכמה, וידיעת המורכבות שבאמונה, אבל זה כבר התנגשות בין 2 ערכים, ויש לדון מה גובר. אולי כל אדם לגופו.