בין מכון צמת למכון וייצמן

לכאורה כוונתו לשאול, האם התייחסתך מאז לשאלות שהותרת שם ללא מענה (וכתבת שתעסוק בכך הזדמנות אחרת) –

"השאלה שעולה כאן היא בעצם מה יותר חשוב: מכון צמת או מכון וייצמן? או בלשון הזהב של הגששים: אתה תשלח את בנך למכון צמת ואני למכון וייצמן ונראה מי יגיע ראשון. האם יותר חשוב לפתח את תורת היחסות או גלאי חמץ אוטומטי? מי יותר נאמן ויותר תורם ליהדות: איינשטיין או שמש בית הכנסת? מה אתם אומרים על זה? אני בהחלט חושב שאלו שאלות ששווה לתת עליהן את הדעת. יש בטענות הללו משהו, אלא שזו רק האמת החלקית. אבל כאמור כאן לא המקום לבירור כבד מדיי, ונשאיר זאת לפעם אחרת

הבנתי. אז לא כתבתי על זה עדיין. אחשוב.

הדין הוא שמצילים ראשון את הת"ח ולא את איינשטיין, אז מה נראה לך יותר חשוב?

פאפא, הרי לך כמה נקודות למחשבה:
1. אתה מניח שמצילים ראשון ת"ח ואני לא בטוח שאכן כך הוא.
2. מעבר לזה, גם אם זה הדין, אז חז"ל חשבו שת"ח חשוב יותר. השאלה האם אני מסכים. סמכותם ההלכתית לא אומרת שהם צודקים בהנחותיהם.
3. גם אם ת"ח קודם, זה יכול להיות משיקולים אחרים (כמו חינוך של הציבור. ואולי זו בכלל הצהרה לא מעשית, שהרי מה הסיכוי שנפגוש בפועל מצב כזה?!). אבל מבחינת החשיבות אולי איינשטיין קודם.
4. יש לזכור שכל הדיון שלי לא עוסק בהשוואה בין חכם בתורה לחכם בתחום אחר, אלא בין יוצא דופן בתחום אחר לת"ח רגיל. ההנחה שלי גם היא שהתורה קודמת. איינשטיין הוא מקרה חריג של חכמה. אז ייתכן שיש בחז"ל כאן קביעת חשיבות כללית, אבל היא לא נכונה למקרי קצה, אלא שלהלכה לא פלוג.
5. ההשוואה בטור עסקה בחפצא ולא בגברא. כלומר בתרומה לאנושות ולא בחשיבותו של האדם. השאלה מי תורם יותר לאנושות, מכון צמת או מכון וייצמן (איינשטיין). זה לא בהכרח אומר שאיינשטיין חשוב יותר בגברא.

בס"ד עש"ק למען תשכילו את כל אשר תעשו פ"ב

מכון וייצמן המעצים את יכולותיו של האדם לרתום את הידע המדעי לפעול גדולות בעולם – מביא את האדם ל'צומת', לפרשת דרכים. הוא יכול להשתמש בהישגי המדע כדי לפתח כלי משחית והשמדה המונית, והוא יכול להשתמש בהישגי המדע להביא רווחה ומרפא ולמנוע סבל.

פיתוח המדע מביא את האדם לפרשת דרכים. הוא יכול לחשוב: 'לי יאורי ואני עשיתיני, ולכן מותר לי הכל', והוא יכול ללמוד מהחכמה הפלאית שבבריאה ש'יש מנהיג לבירה' המטיל על האדם אחריות כבידה 'לתקוני שדרתיך ולא לעוותי'.

מכון וייצמן פתח לפני האדם צומת עוצמתית, וכאן באה התורה להיות 'מכוון הצומת', מצוותיה מפנימות באדם ש'יש מנהיג לבירה', וחוקיה ומשפטיה מהווים לאדם תמרורים המנחים את האדם באיזו דרך ישרה מותר ומצווה ללכת ומאיזו דרך שלילית עליו להתרחק.

בברכת בחירה טובה, עופר בדן מלבב-מוסקרונר (עב"ם)