ביקש יעקב לגלות את הקץ

אוקי אבל כאן זה די מפורש בפסוק שרצה להגיד משהו חשוב שנוגע לעתידות ולפי המשך הפסוקים הוא כנראה לא אמר אותו.

את פשוטי המקראות ניתן ליישב בפשטות. הוא רצה לגלות להם מה צפוי שיקרה אותם לאור מה שהיה בעבר. לכן הוא מתאר לגבי רובם את העבר, ועל חקל מהם הוא אומר גם את העתיד.

שלום הרב
ארכב ברשותך על גבי השאלה הזאת
ניקח לדוגמה את יששכר. וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה – ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד. מה פשר העניין הזה? נראה די ברור שהוא עוסק בשבט יששכר ולא בבנו האדם הבודד יששכר (שחי איתו כרגע במצרים ולא סביר שבן למשפחה כה עשירה כמשפחת יעקב יטה שכמו לסבול ולהיות למס עובד). אז יעקב זיהה את תכונותיו של בנו יששכר ולפי זה ניתח את התכונה הקולקטיבית של שבט יששכר (כלומר בני יששכר ונשותיהם ממקום כלשהו)? נראה לי די בלתי סביר בעליל. בפרט שעם הזמן המרכיב היששכרי בכל אחד מבני שבט יששכר הולך ויורד.

הדיון הזה חסר טעם מבחינתי. הפסוקים לא מלמדים שום דבר מעניין ומועיל, אז מה טעם לעסוק בהם. הצעתי פירוש שנראה לי אפשרי. אם לא נראה לך – אז לא. איני רואה שום טעם לפלפל בפירושי הפסוקים. אפשר להציע 700 אלף פירושים ולא ניתן להכריע ביניהם וגם לא ללמוד משהו מעניין מכל זה.

רק שיהיה לפרוטוקול, אני לא מאמין שאתה יכול להציע יותר משניים שלושה פירושים שלא ניתן להכריע ביניהם (ואני באופן אישי לא יכול להציע אפילו אחד)

רשמתי

יעקב גלה את הקץ אבל הוא המציאות טפחה על פניו. מה שהיה ראוי להיות לא היה.
הדוגמה הבולטת ביותר (מעבר לאובדנם של השבטים) הוא שבט לוי:

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים–כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם. ו בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי: כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר. ז אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.

לא היה ולא נברא. שבט לוי השתלט על כל העסק וכולם מאמינים להם שהם שבט נעלה ומיוחד. יעקב אבינו הזהיר אותנו מפניהם.

פוסק, לשבחך יאמר שלפעמים אתה כותב בחריפות עוקצנית שגורמת לי הנאה רבה. שופרך לנשי.

בס"ד כ"ד בחשון תשפ"א

'אחרית הימים' מתוארת בנביאים – ישעיהו ומיכה – כזמן שבו ינהרו כל הגויים אל בית אלקי יעקב כדי ללמוד מאורחותיו 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'. המנהיג שיישב ב'בית אלקי יעקב' ישפוט בין הגויים ויביא לשלום ביניהם עד ש'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה'.

נראה שייעוד אוניברסלי זה של 'אחרית הימים' ביקש יעקב לגלות לבניו באומרו 'האספו בני יעקב ואגידה אתכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים'. יכול להיות שיעקב חשב שהזמן הגיע, שהרי בנו יוסף מושל במעצמה ומרכז התרבות העולמי, והגיעה 'שעת הכושר' להפיץ בעולם כולו את אמונת הייחוד וערכי הצדק והמשפט של אברהם אבינו.

אך לא ניתנה ליעקב הרשות משמים להציב לבניו את האידיאל האוניברסלי. של 'אחרית הימים'. בניו עדיין זקוקים לעבודה פנימית רבה של הפנמת האמונה וערכיה בתוכם הם עד שיוכשרו להשפיע על העולם כולו.

צריך לתקו את מידת הפחזות הרוצה לראות את ההישגים 'כאן ועכשיו'. צריך לתקן את מידת הקנאות והכעס שלא תביא לאובדן שליטה. צריך ללמוד מיששכר להיות נכונים לעבודה קשה והתמדה סבלנית כ'חמור למשא';

צריך ללמוד מיוסף 'נזיר אחיו' להתגבר על היצרים.. צריך להתאזר בגבורה כנגד אויבים כדן, גד ובנימין הלוחמים, אך צריך מאידך להכיר גם בערכו של זבולון היודע ליצור קשרי מסחר בינלאומיים 'וירכתו עד צידון'.

את האיזון הנכון ימצאו השבטים כשיודו במנהיגותו של יהודה היודע להילחם בגבורה נגד אויבי האומה, אך מאידך לקיים 'מטרף בני עלית' לא ליפול למלחמת אחים ולא לשכוח את חובת הערבות כלפיהם. המנהיגות המאחדת והמאזנת של יהודה, היא שתכשיר את העם לייעוד האוניברסלי העתידי של 'עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים', .

הייעוד האוניברסלי של 'אחרית הימים' מובלע בברכת יהודה, והתהליך יתחיל מבפנים. יהודה יבא לשילה, מקום 'אהל יוסף'. וכשיהיה חיבור איתן בין יהודה ויוסף – אז נזכה ל'יקהת עמים', אם במובן של 'אסיפה' (כרש"י), ואם במובן של 'משמעת וקבלת עול' (כדברי רד"ק בס' השרשים, ערך 'יקה').

השפעה אוניברסלית – מתחילה באחדות פנימית בתוך עם ישראל!

בברכה, ש"צ

פיסקה 4, שורה 1
צריך לתקן את…