ברכת מחיה המתים

האם מברכים על ראיית פני חבר לאחר 12 חודש כשרואים בזום?

אני חושב שלא. זאת למרות שלדעתי ניתן להצטרף למניין בזום וכו'. הסיבה לכך היא לא שזום אינו מפגש, אלא שבעידן הזום אין משמעות לפגישות ולהפסקות ביניהן. זה רק עניין של החלטה האם להיכנס לזום או לא, ולא עניין של טיסה לאוסטרליה, או נסיעה לקריית שמונה או לאילת.

לא הבנתי את הטענה "ענין של החלטה" הרי גם נסיעה לאוסטרליה זה עניין של החלטה ואולי כוונת מורנו הרב שליט"א שבגלל שישנה אפשרות להתראות או לפחות להתעדכן במצבו של החבר בכל רגע אז אין סיבה לברך אכן ???

נסיעה לאוסטרליה יש בה כמובן גם החלטה אבל היא אינה עניין של החלטה בלבד. צריך גם לנסוע ולשלם ולהקדיש לזה זמן, ולא בכדי מעטים מאד עושים זאת ולא לעתים קרובות. אבל כניסה לזום היא החלטה שמתבצעת בקלות ברגע אחד. לכן נתק בזום אינו עניין משמעותי ואין סיבה לברך עליו.

משתמע מהרב שאם הם גרים ממש בסמיכות אך לא מתראים במשך 12 חודשים הוא הדין שלא מברכים? ובכלל איך קובעים מתי זה ענין של החלטה גרידא ומתי מעבר?

ההלכה לא עוסקת במצבים פתולוגיים ומיוחדים. היא מדברת על המצב הרגיל והכללי. זום מעצם טבעו אינו מתאים לברכה כזאת. בלי זום, גם אם יש מישהו שחי לידי יש מקום לברך (אם כי לא בטוח) כי לא פלוג.