האם ה' רוצה שנהנה מהעולם ?

שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון, עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן כגון כהני העובדי כוכבים, גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה, המהלך בדרך זו נקרא חוטא,
שהרי הוא אומר בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש,
אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה, לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד, ולא יהא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים, כך אמרו חכמים לא דייך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים, ובכלל הזה אלו שמתענין תמיד אינן בדרך טובה, ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית, ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן צוה שלמה ואמר אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם.(רמב"ם הלכות דעות פרק ג ה"א . עפ"י תענית יא ע"א)

הרב בעד טיפול פילוסופי ?

אני בעד מה שמועיל.

בנוגע למשנה פת במלח תאכל.
ראה הספר חשבון הנפש , לר' מנדל לפין זצוק'ל , ליקוטי בתר ליקוטי על מה ששיך לפרק ב' סבלנות.

למטפל שלום, אני לא יודע מהו סוג הקשר בינך לבין מטופלך (פסיכיאטר, פסיכולוג, מורה, חונך, חבר וכו'ׂ), אבל אם אתה לא פסיכיאטר או פסיכולוג, ומטופלך סובל מדיכאונות עמוקים, אז אתה צריך להפנות את המטופל אל אנשי מקצוע, ואני מקווה שלמטופל תהיה רפואה שלימה בגופו ובנפשו.

הרב,
נדמה לי כי על הראיה השלישית מברכת הנהנין יש לפקפק.
בפשטות, ההנאה שאליה התכוון השואל איננה אותה הנאה הנזכרת בגמרא שם, משום שההנאה האמורה לגבי מעילה, אינה אלא צריכה.

ייתכן.