הותרה או דחויה

לא יודע למה לא מופיעה כאן תשובתי. אענה שוב.
אקדים שבדברי הראשונים והגמרא עצמה ודאי יש נפ"מ של ריבוי באיסורים, אבל טענתי היא שזה לא נובע בהכרח מהגדרת דחויה והותרה. ברור שאתה יכול להציע הגדרה שלפיה תצא נפ"מ, אבל זו הגדרה מלאכותית. טענתי היא שמעצם העובדה שזה הותרה או דחויה לא נובעת נפ"מ כלשהי.
באשר להצעתך, אתה מציע הבחנה מסוימת וממילא עולה נפ"מ. כאמור, זה לא נוגע לטענתי. אתה תולה זאת בהבחנה בין מעשה המצווה וקיום המצווה, אבל אני לא רואה קשר בין זה לבין ההבחנה בין הותרה לדחויה. ברור שאם הדבר תלוי בקיום המצווה ולא במעשה אז יש נפ"מ לקטן. בזה אין חידוש רב. השאלה האם מהגדרת דחויה והותרה עולה בהכרח ההבחנה בין מעשה המצווה לקיומה. לדעתי ממש לא.
ליתר דיוק, אם זה דחוי סביר לפרש זאת על קיום המצווה (כי למעשה המצווה כשלעצמו אין ערך שידחה את האיסור). אבל אם זה הותר אין הכרח שזה עוסק במעשה המצווה. ייתכן שקיום המצווה מתיר את האיסור.