הותרה או דחויה

שו"תקטגוריה: עיון תלמודיהותרה או דחויה
יהודה שאל לפני 5 שנים

א. מספר פעמים שמעתי מהרב שאין נפ"מ בין הותרה לדחויה (כך זכורני) והרב פקפק בנפ"מ של מרבין באיסורין. תוך כדי לימוד הסוגיא ביבמות של דחיית איסור אשת אח מפני מצות יבום יצא לנו גדר בהותרה ודחויה ולפיו יש נפ"מ .אנסה להציע את הדברים כמה שיותר בבהירות
ניקח את יבום כדוגמא: התורה ציוותה לייבם אשת אח ובכך לא חייבה אותנו להשתעבד לאיסור האשת אח(הדברים לשיטת תוספות(ג' ע"ב) שאמרו שזהו מדין עשה דוחה לא תעשה) .אך בשלב ההיתר יש ב' אופנים או שכנגד קיום המצווה איננו משועבדים לאיסור -דחויה. או שכנגד מעשה המצוה איננו משועבדים לאיסור -הותרה (שהרי הלאו אינו סותר לכך שהמצוה תתקיים אלא למעשה המצוה) . ונפ"מ במקרים כמו קטן והיבמה גדולה שלא מקיימים מצוה אך המעשה הינו מעשה מצוה וע"כ יהיה מותר ואין איסור אשת אח.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 5 שנים

לא יודע למה לא מופיעה כאן תשובתי. אענה שוב.
אקדים שבדברי הראשונים והגמרא עצמה ודאי יש נפ"מ של ריבוי באיסורים, אבל טענתי היא שזה לא נובע בהכרח מהגדרת דחויה והותרה. ברור שאתה יכול להציע הגדרה שלפיה תצא נפ"מ, אבל זו הגדרה מלאכותית. טענתי היא שמעצם העובדה שזה הותרה או דחויה לא נובעת נפ"מ כלשהי.
באשר להצעתך, אתה מציע הבחנה מסוימת וממילא עולה נפ"מ. כאמור, זה לא נוגע לטענתי. אתה תולה זאת בהבחנה בין מעשה המצווה וקיום המצווה, אבל אני לא רואה קשר בין זה לבין ההבחנה בין הותרה לדחויה. ברור שאם הדבר תלוי בקיום המצווה ולא במעשה אז יש נפ"מ לקטן. בזה אין חידוש רב. השאלה האם מהגדרת דחויה והותרה עולה בהכרח ההבחנה בין מעשה המצווה לקיומה. לדעתי ממש לא.
ליתר דיוק, אם זה דחוי סביר לפרש זאת על קיום המצווה (כי למעשה המצווה כשלעצמו אין ערך שידחה את האיסור). אבל אם זה הותר אין הכרח שזה עוסק במעשה המצווה. ייתכן שקיום המצווה מתיר את האיסור. 

השאר תגובה

Back to top button