הותרה ודחויה בשבת

הדיונים הללו עלו כאן לא פעם. טענתי אינה על מה שכותבים הראשונים או האחרונים. ידוע שהם מביאים נפ"מ שונות. אבל לדעתי כל אלו אינן נפ"מ לחקירה של הותרה או דחויה.
הקשר לשאלה האם לשחוט או להאכיל נבלה הוא חוסר הבנה. הדיון האם שבת הותרה או דחויה בפני פיקו"נ לא עוסק בשבת אלא באיסורים בכלל. לכן אם שבת הותרה גם אכילת נבלה הותרה. ואם זו דחויה גם ההיא דחויה. לכן אין שום נפ"מ כזאת. ככל הזכור לי הסכמת כל הראשונים שעסקו בזה היא שאין תלות בשאלת הותרה או דחויה. כל אחד מביא נימוקים לכאן או לכאן, אבל לא זכור לי מישהו שתולה זאת בהותרה או דחויה.
ואם תיטול את השאלה האם למעט באיסורים (הקל הקל תחילה), זו אכן הנפ"מ העיקרית שמובאת בראשונים ובאחרונים, אבל למען האמת גם זו לא נפ"מ. גם אם שבת הותרה, מה שהותר הוא מה שנצרך לצורך ההצלה. מה שלא נצרך לא הותר. לכן יש למעט באיסורים ככל האפשר גם אם מבינים שהתורה הותרה בפני פיקו"נ, כי אם אפשר למעט אז אינך עובר את האיסור למען ההצלה אלא סתם, וזה ודאי לא הותר.
לגבי הנפ"מ של הוצאת שבת לפני זמן ר"ת, אם אתה חושב שאפשר להוציאה למה לא לעשות זאת? הרי, כפי שכתבתי למעלה, גם לשיטה שהותרה אין טעם לעבור איסור אם לא צריך. אמנם ניתן אולי לומר שיש מחיר להוצאת שבת לפני זמן ר"ת, ולכן אולי עדיף להישאר בשבת ולחלל אותה עבור חולה. אבל עליך להגדיר מה המחיר של הוצאת שבת לפני זמן ר"ת כדי שאפשר יהיה לדון בנפ"מ הזאת. בפשטות אם הוצאת שבת קודם היא תקפה, אז אין מחיר כזה. שבת יצאה וזהו. בקיצור, זה תלוי בשאלה האם הגאונים צודקים או ר"ת צודק, ולא בשאלה מה תעשה בפועל.