הטיעון האונטולוגי‎

אני לא רוצה שוב יותר מדי לטחון את הדיון על אף המיצוי.. אבל רק אשאל – אם יכולה להיגזר מסקנה עובדתית לא נכונה מפרדוקס שאין אנו יכולים להצביע על עצם המהלך שלו בנקודה לא נכונה. האם זה לא אומר שפרדוקסים יכולים להוביל לעובדות לא נכונות? אז אמנם כאן אי אפשר להצביע, אך זה המהות של שאלת הקיום האלוקי שאי אפשר לראות ולהוכיח מציאותית על פי החושים שלנו. והאם זה לא אומר על הטיעון שהוא לא מאה אחוז נכון כפי שהוא מתיימר להיות (זהו מהותו בעצם) מכיוון שיכול להיות שהוא מסיק דברים שהם לא נכונים בהכרח. (על אף שאין טעות להצביע עליה במבנה הטענה, שוב)

לא הבנתי את השאלה. הטיעון של גדל לא מסיק עובדה מפרדוקס אלא מאוסף של הנחות. כשיש טיעון תקף פתוחות בפניך שתי דרכים: 1. לקבל את ההנחות והמסקנה. 2. לדחות את ההנחות (לפחות אחת ) ואת המסקנה.
יש כמובן אפשרות לחשוד שהטיעון ךא תקף על אף שאתה לא מצליח להצביע על הבעיה.
ההחלטה שמדובר בפרדוקס היא שלך
וזאת לא בגלל מסקנת הטיעון אלא בגלל אופיו (שמסיק עובדה מהנחות לא עובדתיות).
כעת אתה יכול שוב להחליט אחת משתיים:1. לקבל את הטיעון ולהסיק שניתן לגזור עובדה מהנחות לא עובדתיות. 2. לחשוד שמשהו שם לא תקף ולא להסיק זאת.
כל עוד לא הצבעת על הטעות זהו רק חשד לא מבוסס. סביר יותר לדחות אץ השערתך שלא ניתן להסיק עובדה מהנחות כאלה.
אם אתה שואל אם אפשר לחשוד בטעות בלוגיקה של הטיעון – ודאי שכן. אנשים עלולים לטעות.

השאלה היא אם יכול להיות שיש פרדוקסים ש*אי אפשר* (לא רק שמעשית לא הצלחנו. שבמאת אי אפשר) להצביע על פגם בטיעון שלהם ובכ"ז מובילים לעובדות שגויות.

לא. אלא אם ההנחות בעייתיות. הנחות נכונות וטיעון תקף מובילים בהכרח למסקנה נכונה

באיחור אופנתי.. אשמח לדעת מדוע כ' לא צודק (וכן י' השואל). פרדוקסים רבים אינם ניתנים להפרכה ואין נקודה שניתן להצביע עליה בהנחות הלא עובדתיות ולומר עליה שהיא שגויה או בעייתית, ועדיין הן מובילות אותנו למסקנה סותרת מציאות. כמו באמת הדוגמה המפורסמת של אכילס והצב שדי ברור שהמבנה בעייתי בלי שניתן לומר מדוע. אם כך כל "מוסד הפרדוקסים" עומד בסימן שאלה ומתחתיו קרקע בלתי יציבה.
במקרה הזה הפרדוקס הוא עוד לפני הניסיון לקבוע כי יש אלוקים. הוא בעצם העניין שבו אתה אומר לבנאדם שטען על אי קיום X שהוא בכלל מכחיש את Y. אנשים כמובן לא מדייקים בטיעוניהם תמיד, אבל כאן שינינו את גוף הדבר שעליו דיבר, בלי קשר לרמת הטיעון שלו.
במילים אחרות, האם המבנה המתעתע הזה של הטיעון הוא לא בסך תעתוע גם אם לא הצלחתי להסביר מדוע? (כנראה שזה חלק מאוד אינטגרלי מתעתוע…)
והאם בספר החדש הרב מזכיר את הטיעון גם כן? (שאגב מתי הוא יוצא? ממתין בכיליון)

אכילס והצב הוא פרדוקס שפתרונו ממש קליל. מניין שאבת את הרעיון שאי אפשר לפתור אותו?
נכון שגם אם לא מצאנו את הכשל בטיעון פרדוקסלי לא בהכרח נאמץ את מסקנתו. לפעמים נניח שיש פגם ולא הצלחנו למצוא אותו.
את כל השאר לא הבנתי ואני כבר לא זוכר מה היה כאן (עם כל הכבוד לאופנה ולאיחורים).

לא פספסת הרבה ולא היה הרבה מה להבין….
המשפט השני שרשמת חשוב "גם אם לא מצאנו כשל בטיעון, לא בהכרח נאמץ מסקנתו"
הרי לאחר פירכות על הטיעון טענת שאינו טיעון הכרחי אלא בעל סבירות גבוהה לטעמך. השאלה היא האם לדעתך עצם זה שישנה אפשרות כי הטיעון אינו שונה מעשרות פרדוקסים אחרים ולא בהכרח חייבים לקבל את מסקנתו, לא מערער את חוזק הטענה?
שאלתי גם האם הטיעון נכנס לספר החדש?

איזה טיעון?

הטיעון האונטולוגי (הכותרת של השאלה…)
במחברת הבאת מספר פרכות משמעותיות אך סברת שעדיין הסבירות הגבוהה אומרת כן לאמץ את הטיעון.
ואני מוסיף, האם מבנהו הפרדוקסלי אינו מעיב עוד יותר על ההסתברות שהראיה נכונה?

מעיב, ודומני שגם כתבתי זאת. הראיה האונטולוגית זז המחברת הראשונה, תחילת הספר הראשון