הטיעון החושף נגד נטורליזם

אני מתכוון לשאול, אם אדם מניח שהוא רק בעל הנחות שמהם ניתן לגזור את קיומו של הגורם המתאם.
אבל לא שהוא "מכיר/נפגש" עם אותו גורם.
האם אכן האמון שלו בתיאום תקפה? פשוט זה נשמע הצדקה קצת בעייתית ויותר מעגלית מאשר שנטען שהוא בעל אווידנציה לגבי מפגש איתו.

הוא לא טוען את זה. אני טוען את זה כלפיו. אם הוא מציג עצמו כאתאיסט אני אומר לו שיש אינדיקציות לכך שהוא לא. כל זה מוסבר היטב בשיחה/מחברת הרביעית.

זה נכון שבמחברת זה מוצג כטענה כלפיו,
אך בזמן שראיה פילוסופית הולכת מן ההנחות למסקנות, ראיה תאולגית הולכת מן המסקנות להנחות.
ולכן, כאשר אדם בעל רצף של הנחות על שכלתנות העולם, ועל ידם הוא מגיע (בצורה פילוסופית) להסיק על קיומו של אלוקים.
נראה שהכיוון ההצדקה שלו להנחות עצמם הולך בצורה מעגלית:
מדוע הוא נותן אמון ב"הנחות" על שכלתנות העולם, כי הגעתי למסקנה שישנו גורם מתאם. אבל מדוע הוא מניח שיש גורם מתאם, כי הוא מאמין להנחות.
אבל אם ככה יוצא שמקור ההצדקה שלו להנחות היסוד הוא מעגלי. אלוקים או "מוישה" לצורך העניין משמש פה רק כישות שתהא קוהרנטית עם ההנחות הוא לא טוען כלפיה כלום.
לעומת זאת, בהיסק תאולגי "טהור" שאדם מגלה שהוא בעצם מאמין סמוי:
נשאל מדוע אתה מאמין להנחות? והתשובה תהיה כי למעשה אתה מאמין בגורם מתאם. אבל כאן שאלה מסדר שני נשמעת כבר רק ספקנית.
ז"א שמקור ההצדקה הוא איננו ההנחות עצמם אלא אלוקים.
ולכן אני שואל כלפי האפשרות הראשונה, האם היא כן יכולה לשמש הצדקה, למרות שהיא מעגלית. ולמעשה במידת מה רק מנסה לשמר על קוהרנטיות ולא יותר.

טוב, כאן כבר לגמרי התבלבלת.
הוא מתחיל בזה שהוא נותן אמון בהנחות. ואז הוא שואל את עצמו מדוע, ועונה שבמובלע הוא מאמין באלוקים ולכן נותן אמון בהנחות. אין כאן שום דבר מעגלי. תשאל אותו מדוע הוא מאמין באלוקים, התשובה תהיה בגלל טיעון כלשהו (לא זה).

לא מבין,
כתבת "אין כאן שום דבר מעגלי. תשאל אותו מדוע הוא מאמין באלוקים, התשובה תהיה בגלל טיעון כלשהו (לא זה)."
אבל זה לא מדויק, כי בהינתן לכך שנרחיב את הטיעון החושף ל"ראיה מן האפיסטמולגיה כולה", אז בוודאי שיווצר מצב שכל טיעון למשל כמו הפיזקו-תאולגי מתבסס על סמך ההנחות האפסטמיות עצמן.
וכפי שהרב בעצמו כתב על "הטיעון הפיזקו-תאולגי ממבט הפוך" . ולכן כאן כן מדובר בתהליך מעגלי – כי הטענה שהוא מאמין באלוקים מגיע בעקבות כך שהוא נותן אמון בהנחות עצמם ולא להפך.
ואם כך, האמונה לאלוקים לא מהווה הצדקה להנחות, אלא רק אישור להיותם קוהרנטיים לכל היותר.

לעומת זאת, אם האמונה באלוקים לא מגיע ממקום של היסק על עצם קיומו בעקבות הנחות "פילוסופיות", אלא אמונה שמבוססת על מעין מפגש עם ישות מתאמת — אלוקים, אז כן אכן הטיעון איננו יהיה מעגלי. ונוכל לומר שהסיבה וההצדקה שלו לאמונה בהנחות היא אלוקים.

במובן הזה הכל מעגלי. האמון בכך שהיה מפגש גם הוא בסיס לאמונה באלוקים. זה שאתה חווה מפגש לא אומר שבאמת היה.

זה נכון שמובן הכי רחב על המערכת כולה הכל מעגלי במידת מה.
אבל אני לא חושב שכאן זה אותו הדבר, כי טענות על מפגש ישיר, הם יותר מזכירות טענות רפלקטיביות של התבוננות פנימה בתודעה ולא החוצה. וכך גם שונות מההנחות אפריוריות כלפי העולם הפיזי עצמו.
אבל לעומת זאת, שימוש בטיעונים כדוגמת הראיה הפיזקו-תאולגית, זה ממש אותו חלק של טיעון מעגלי,
כי מדוע אתה מניח את שכלתנות העולם? כי אני מניח שיש גורם מתאם. מדוע? כי אם העולם אכן מובן כנראה יש בראשית מבין.
והרי אף אתה כתבת במפורש שהראיה נגד הנטורליזם קשורה לראיה פיזקו-תאולגית רק ממבט הפוך.
ולכן אם אכן מדובר באותו טיעון רק מכיוון הפוך. אז בוודאי שזה מעגלי.

אבל הנק' היא שמשמע מהספר, ומפה, ומתגובה שלך במקום אחר ועוד, שאתה רואה גם את ההסבר המעגלי כמו ע"י שימוש בטיעון הפיזקו-תאולגית כהצדקה מספקת לאלוקים ודרכו הצדקה עבור החשיבה כולה (שהיא חלק ממנה):
"יש לי אווידנציה לגבי מפגש איתו ****או הנחות שמהן ניתן לגזור את קיומו****. אבל בלעדיו אין משמעות לאווידנציות, שהרי גם בהן איני יכול להיות בטוח (בגלל המעגל שלך). ושוב אתה חוזר לקוהרנטיות, שהיא שם נרדף לסובייקטיביזם."